תביעת נזיקין בגין נפילה ברחוב עקב חפץ על הרצפה

חמותה של העדה צעקה לעזרה, ובעקבות כך שלושה או ארבע בחורים שהיו מחוץ לבית ושמעו את הקריאות, עלו לבית, הורידו את העדה, ונשאו אותה על ידיהם בסמטה, במורד המדריגות, לכיוון רחוב אלבוסתאן.

ואולם, במקום להכניס את העדה לאמבולנס הבחורים שמטו את העדה, הניחו אותה על הריצפה, ונמלטו מהמקום.

לטענת התובע, בשלב זה הגיעו מכיוון הסמטה "ארבעה חיילים/שוטרים רעולי פנים (מדים ירוקים) כשאחד מהם מכוון נשק לעבר שלושתנו (אני, הפראמדיק והאשה ההרה), לפתע הרגשתי בחפץ חד פוגע בי פגיעה ישירה וחזקה בצד הימני של הפנים. החזקתי את פניי בשתי הידיים והפרמדיק שליווה את האשה בהריון צעק "ירו עלינו", כעבור מספר דקות ובעודי שותת דם הגיעו בחורים מלווים בפרמדיק ונהג אמבולנס ואספו את אותי לבית החולים אלמוקאסד" (סעיף 7 לתצהיר התובע).

ואולם לטענתם, "אילו היה התובע מציג בתביעה זו את הנסיבות האמיתיות שהובילו לפגיעה בעינו באותו יום, שכאמור נותרו שמורות עמו, ניתן היה לבררן ולברר בנוסף אם קיימת מעורבות של כוח מישטרה בפגיעה ואם מעורבות זו מקימה אחריות בנזיקין של המדינה כלפי התובע. ואולם... משבחר התובע להציב לבירור גרסה עובדתית שהופרכה, לא נותר אלא לדחות את התביעה וברי כי לא ניתן להדרש לתרחיש תאורטי שלא הוצג, לא התברר וממילא לא הוכח" (סעיפים 3 ו-4 לסיכומי הנתבעים).

כך למשל, הם מציינים כי ברשומה הרפואית מבית החולים סנט ג'ון נכתב כי התובע נורה בעת שהוא נשא ילד פצוע ולא בעת שסייע לאשה; הם טוענים כי יש סתירות בין עדות התובע לעדות גב' רג'בי באשר למיקום האלונקה; הם טוענים כי העדים אינם מתארים נפילה פתאומית של לפחות חלק מהאלונקה, דבר שהיה הכרחי אילו גרסת התובע הייתה גרסת אמת, ועוד.

...

בהקשר זה לא מקובלת עליי טענת הנתבעים כי העובדה שהתובע לא הצליח לבסס מסלול תעסוקתי כלשהו צריכה להשפיע על קביעת בסיס השכר בעניינו.

אני סבור כי יש יסוד של ממש לטענת התובע כי הנכויות שנגרמו לו, בגוף ובנפש, הציבו לפניו קושי של ממש להיכנס לשוק העבודה.

ראשי הנזק לפיצוי כאב וסבל - 400,000 ₪ הפסדי שכר ופנסיה בעבר - 100,000 ₪ הפסד השתכרות ופנסיה לעתיד - 1,190,250 ₪ עזרת הזולת והוצאות רפואיות ונלוות לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ סה"כ 1,740,250 ₪ סוף דבר אני מחליט לקבל את התביעה וקובע כי הנתבעים עוולו כלפי התובע ועל כן הם חבים בנזקים שנגרמו לו בעקבות הפגיעה בו. הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 1,740,250 ₪, בצירוף של שכ"ט בגובה של 20% (בתוספת מע"מ כמקובל), היינו 407,200 ₪.

תביעת נזיקין לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת עבודה.

לטענת התובע, ביום 2.2.15, בשעה שעבד באתר בניה שברחוב יפת 36 בתל אביב-יפו, הוא הלך בקומת מרתף של מבנה, שהיתה חשוכה ללא תאורה, כאשר הוא נושא בידו פטיש חציבה ("קונגו") כבד, ותוך כדי הליכתו דרך בפתח עגול ועמוק בריצפה בקוטר של כ-20 ס"מ (צויין כי ככל הנראה מדובר בפתח הכנה לצנור מעבר אשר פתחו היה ללא מכסה, ממנו בלט חוט תיל שזור מאולתר).

עוד ציין כי הגדם שנותר לאחר הקטיעה איננו אסתטי וכי המקום ללא תחושה ורגיש, ולדעתו יש עדות לנוירומה בקצה צד אולנארי, ולכן האחיזה TIP TO TIP PINCH עם האצבע השלישית אינה תקינה, והדבר מפריע לתובע באחיזה ובמניפולציה עדינה של חפצים בין האצבעות.

בנסיבות העניין, אני מקבל את טענות התובע וקובע כי התובע הוכיח שהתאונה ארעה באופן הנטען על ידו, קרי, כאשר מעד בשל בור פתוח בריצפה בקומת מרתף חשוכה וכתוצאה מכך נפל כאשר הקונגו פוגע בכף ידו השמאלית.

בנוסף, בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה מעבודה שהוגש בסמוך לתאונה, ביום 3.3.15 (ונחתם ע"י התובע מוקדם אף יותר, ביום 23.2.15), נרשם כי התובע נפל בשל בור באתר הבנייה, שתואר שם גם כ"צנור הכנה".

...

בסיכומו של דבר, נסיבותיו של עניין זה מצדיקות ומחייבות מתן משקל משמעותי יותר לכלל הראשון כפי שפורט לעיל בדבר התאמת שיעור הנכות התפקודית למאפיינים של הניזוק הספציפי, וזאת מן הטעמים שתמציתם פורטה בסעיף 20 לעיל.

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לפסוק לתובע בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, פיצוי בסכום גלובלי של 100,000 ₪.

סוף דבר הנתבעות 2 ו-4 ישלמו לתובע פיצוי בסך כולל של 197,500 ₪.

עסקינן בתביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לפצוי התובעת בגין ניזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה מיום 27.2.16, בעת שנתקלה במוט ברזל, אשר שימש כבסיס לשמשייה ובלט מתוך ריצפת הספן שבקירבת מזח נמל תל-אביב (להלן: "בסיס השמשייה" או "המפגע" או "הריצפה" או "הנמל" לפי העניין); איבדה שיווי משקלה, נפלה ונחבלה בירך ימין (להלן: "התאונה").

עם זאת, לא תיתכן מחלוקת, בהנתן העולה מהתמונה שצולמה על-ידו כמו גם מהתמונה הנוספת, כי הוא ראה את התובעת מיד לאחר שנפלה, בעודה שוכבת על הריצפה בסמוך לבסיס השמשייה והאמור ממילא עולה בקנה אחד עם גירסתה לנסיבות התאונה.

אומנם, בהסכם בין הצדדים התחייבה קאסיטה, כי "עם תום תקופת ההרשאה או ביטולו של חוזה זה מכל סיבה שהיא", היא תפנה את שטח ההרשאה ותמסור את החזקה בו לידי הרשות, "כששטח ההרשאה פנוי מכל אדם וחפץ נקי ומסודר כפי שקבלה אותו מהרשות" [ההדגשה אינה במקור] (סעיף 17.1 להסכם בין קאסיטה לבין הרשות שהעתקו צורף לראיות מטעם התובעת).

כך גם עולה ממסמך "הוראות תפעוליות בשטחים הציבוריים – נמל יפו" המהוה נספח ג' להסכם, האוסר על בעלות ההרשאה "... לבצע עבודות ... תיקון, ניסור... וכל עבודה אחרת בשטח הנמל, לרבות כל עבודה העלולה לפגוע בריצוף או בדק עץ... אין להיתחבר ו/או לפגוע באלמנטים המצויים בשטחי הנמל לרבות, עמודי תאורה, ריהוט רחוב, מעקות, דק עץ וכד'..." [ההדגשה אינה במקור] (סעיף 3 למסמך שצורף כנספח ג' להסכם בין קאסה נובה לבין הרשות אשר העתקו צורף לראיות מטעם הרשות).

...

עם זאת, התובעת הסבירה בעדותה, כי אינה בקשר עם אותה חברה מזה זמן רב (עמוד 8 בשורה 27) ומכל מקום אני סבורה, כי די בתיעוד המפורט לעיל ובכלל זה, בין היתר, התיעוד מזמן אמת, כדי לתמוך בגרסתה.

מכאן, בהינתן מחד גיסא, נכותה הרפואית האורתופדית של התובעת עובר לתאונה ומצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה הנוספת לאחר התאונה; בהעדר אסמכתאות אודות העסקת עזרה בשכר לאחר התאונה ומכל מקום, משהיא נדרשה לעזרה בשכר גם עובר לתאונה ובשים לב, מאידך גיסא, לטיב ושיעור הנכות כתוצאה מהתאונה וגילה של התובעת במועד התאונה, אני נכונה להניח, כי התובעת נדרשה בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ולו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ואני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצותה בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 15,000 ₪.

סוף דבר נוכח מסקנתי דלעיל בכל הנוגע לאחריות הרשות לתאונה, התביעה כנגדה מתקבלת; התביעה כנגד בעלות ההרשאה והכשרה נדחית וההודעה לצדדים שלישיים שנשלחה מטעם הרשות כנגד בעלות ההרשאה והכשרה נדחית אף היא.

מהטעמים המפורטים בהחלטה, מצאתי לדחות את הבקשה.

לפני תביעה לקבלת פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

רקע וטענות הצדדים בקצרה התובעת ילידת 1975, מטפלת במקצועה, טוענת כי ביום 23.10.16, בסמוך לשעה 12:30, לאחר שסיימה את עבודתה כמטפלת אצל דיירי אחת הדירות בבניין המשותף ברחוב נורדאו 14 בראשון לציון (להלן: הבניין), ובירידתה במדריגות הבניין, היא החליקה על "מגנט פירסומת" אשר היה זרוק על המדריגות בקומה הראשונה, נפלה ונחבלה ברגל שמאל (להלן: התאונה).

עוד נטען, כי ברור כי אף נהלי ניקיון הקפדניים ביותר אינם יכולים להבטיח שבכל רגע נתון לא יימצא דבר מה "סורר" על ריצפת חדר המדריגות, ואין בנמצא אמצעי זהירות סבירים שיוכלו להבטיח הדבר באופן מוחלט.

בכל מקרה, הטענה כי החליקה בשל מפגע כלשהוא ובשל מגנט פירסום, עלתה, לראשונה, אך ורק בכתב התביעה.

שכן, המצאות מקרית של מגנט או חפץ דומה אחר על גרם מדרגות הבניין אין בה, כשלעצמה, כדי ללמד על הפרת חובת הזהירות המוטלת על הדיירים כלפי התובעת.

...

בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי אף אם הייתי משתכנעת כי התובעת החליקה על "מגנט" שהיה זרוק על המדרגה - ולא היא - עדיין דין התביעה להידחות בנסיבות העניין.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעים, וזאת בסך של 5,000 ₪.

בית משפט השלום באשדוד ת"א 12156-05-19 תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רוני סלע התובעת ק.ס. ע"י ב"כ עו"ד ג' הראל הנתבעות 1. נציגות הבית המשותף ברחוב שבט דן 6 אשדוד 2. כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ב' גליקמן פסק דין

השערתו של מר דיין שהסיק שהתובעת נפלה משום שלא סתם תשב על הריצפה היא בגדר הרחבת חזית.

התובעת הצהירה כי היא סובלת מכאבים והגבלה בתנועות היד, מתקשה בפתיחה וסגירה של היד, בהרמת משאות ונשיאה של חפצים, וכן בכל פעולה המצריכה את כף היד.

על פי הפסיקה, בתביעות לפי פקודת הנזיקין, על בית המשפט להעריך את הכאב והסבל בנסיבות המקרה המיוחדות, בהיתחשב במהות הפגיעה, שיעור הנכות, הטיפול והסבל שסבל התובע בעבר ואלה הצפויים לו בעתיד, וכלל הנסיבות הרלוואנטיות האחרות, והפיצוי ניתן בדרך אומדן (ראו למשל: ע"א 180/88 עוזרי נ' שרופי (פורסם בנבו) (31,12.1988)).

...

סיכום חישוב הנזק בהתאם למפורט לעיל, נפסקו לתובעת סכומי פיצוי כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 7,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה)    50,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד                      8,500 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד  2,000 ₪ כאב וסבל                                         25,000 ₪ סך הכל                                                92,500 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בסכום של 92,500 ₪, כמפורט לעיל.

כמו כן, ישלמו הנתבעות לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 22,000 ₪.