בפני תביעת נזיקין בגין נפילה עקב מפגע במדרכה.
כך נפסק בע"א 73/86 שטרנברג נ. עריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343:
"על הערייה היה לצפות, כי העידר טפול יסודי במערכת הביוב או בקוו הביוב הרלבנטי, אשר גרם להצפות תדירות של הרחוב ולהפרעתו של מהלך החיים התקין של דייריו, ואשר סיכן בטיחות צעידתם של הולכי הרגל והמשתמשים האחרים ברחוב, עלול להביא לפגיעה בגוף או ברכוש. נסיבות כאמור מצביעות, לכאורה, על רשלנות מצד הערייה ועליה היה להרים את הנטל הראייתי הנובע מכך כדי שלא תחוב בנזיקין. סיבה נוספת להעברת הנטל אל הערייה נעוצה בידיעתה הייחודית של הערייה של הנעשה במערכת הביוב, אשר על הטיפול בה היא מופקדת..."
בדומה, נפסק אך לאחרונה בע"א (חי') 43863-09-18 עריית נס ציונה נ' שלמה נינאי (24.1.19):
"בפני בית משפט קמא הייתה מצויה גרסת הנהג, שלא נסתרה, לפיה הסיבה לתאונה היא החלקתו על כתם שמן שהיה מצוי על הכביש ותמונת אותו כתם שמן בה נראה כתם גדול על הכביש ועליו, ובהמשכו, סימני צמיגים. החובה לאתר מפגעים מהסוג הנידון מוטלת על המערערת על פי פקודת העיריות. לפיכך, מעת שהוכח קיומו של כתם השמן והחלקת רכב הנהג על הכתם, יש לזקוף לחובת המערערת את העובדה שהיא לא הביאה ראיות לכך שהיא מילאה את חובותיה על פי סעיף 235 לפקודה. זאת - גם אם הטענה בדבר העברת נטל הראיה לא נטענה במפורש. כאשר בית משפט דן בשאלה אם, בסופו של יום, המערערת פעלה כדין או שמא התרשלה, היה עליו לתת דעתו לראיות המצויות בפניו ולאלה שניתן היה להביא ולא הובאו."
הילכות אלו יושמו במלואן כבר לפני מספר שנים גם בעיניינה של הנתבעת שבפני.
כך, עיון בתלונות שצורפו מלמד שמתוך 12 תלונות, 11 הוגשו על ידי עוברים ושבים ואזרחים מודאגים, ותלונה אחת הוגשה על ידי פקח ערוני, שבקש לדיווח על כך שאבנים סביב עמוד החלו להתפרק ולהתפזר.
...
בשים לב לעובדה שאין לתובע תעודת בגרות, וכי הוא נדרש להתנייד בין המקומות בהם הוא או עובדיו מבצעים עבודות גבס ושיפוץ, אני סבורה שהנכות עשויה לפגוע בכושר השתכרותו, אף אם שיעור הפגיעה נמוך משיעור הנכות הרפואית.
לפיכך אני סבורה שיש להעמיד את הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע על סך של 200,000 ₪ (סכום המהווה תחשיב אקטוארי על בסיס 10% מהשכר שנקבע לעיל, במעוגל).
לסיכום
התובע הלך ברחוב ההסתדרות, נתקל בבור שהיה במדרכה, ככל הנראה עקב עקירת תמרור "אין כניסה", נפל, ונגרמה לו נכות משמעותית בברך.
