תביעת נזיקין בגין נפילה ברחוב חיפה

במסגרת דרישתו טען התובע כי ברחוב מרווה אין כלל בית מס' 7, ואף לא "מעטפות" ובהתאמה כי נפל פגם בהודעת הקנס.

בבקשתה טענה הנתבעת כי יש לתקן את המען הנקוב בכתב האישום לרח' מרגלית 12 בחיפה.

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 'ביטול הודעות תשלום קנס – הנחיה לתובעים', קובעות בין היתר כי "תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס אם לאחר שבדק את טענותיו של המבקש נוכח, לאור אחד מהטעמים הבאים, שלא נעברה עבירה: (1) נפלה טעות עובדתית ברשום הודעת תשלום הקנס.." (להלן: הנחיית היועמ"ש).

כאשר רשות מנהלית אינה מקיימת את חובתה ליתן מענה בתוך הזמן הנקוב, ובמיוחד מקום בו המענה ניתן בסופו של יום באופן שיש בו כדי ללמד על כך שלא נערך הבירור הנידרש לצורך מתן המענה (כאשר ישנה טעות בכתובת הנקובה בהודעת הקנס, כפי שטען התובע בפנייתו, וזו לא אותרה) – ולמעשה על העידר ביצוע הפעולה הנדרשת לשם הפעלתה של הסמכות הנתונה לאותה רשות, כעולה מהנחיות היועמ"ש - עשויה היתנהלות הרשות להקים לגורם אשר פנה אליה עילת תביעה נזיקית כנגדה.

...

בעניין זה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ואבהיר – ראש וראשון יודגש כי ההליך כאן אינו בא להחליף את ההליך הפלילי הנוגע לסוגיית הקנס, וכפועל יוצא ביהמ"ש כאן אינו בוחן האם נעברה עבירת חניה על ידי התובע, אם כן היכן בוצעה, האם חזרת הנתבעת מכתב האישום נעשתה לפנים משורת הדין או שמא בהתאם לשורת הדין וכיוב'.

הנתבעת סברה כי משלא ננקטו הליכי גביה וניתנה לתובע הזדמנות להגיש בקשה להישפט לאחר קבלת המענה מאת הנתבעת הרי שלא נגרם לו כל נזק עליו יוכל להצביע, ואולם איני מקבלת את טענותיה בעניין זה. אבהיר כי זכותו של התובע להגיש בקשה להישפט לאחר קבלת תשובת התובע העירוני קבועה בהוראות סעיף 229 (א) לחסד"פ, הקובעת בין היתר כי "מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בענין הביטול", ואין מדובר בזכות שהוענקה לו "במקרה זה" (כנקוב במכתב התשובה) על ידי הנתבעת.

לבסוף ביקש התובע לפסוק לו הוצאות בין היתר בגין ניהול ההליך הפלילי – טענה שצריכה היתה להתברר שם, ואולם כאמור התובע זנח אותה משבחר לעזוב את ביהמ"ש ולא להמתין לשמיעת טענותיו על ידי ביהמ"ש. לסיכום הדברים מצאתי לנכון לקבל את טענות התובע בנוגע לנזקים שלכאורה נגרמו לו אך ורק ביחס לסוגיית הקנס ולהשבת תשלום ארנונה לימים 13-15.8.19.

בפני תביעת נזיקין בגין נפילה עקב מפגע במדרכה.

ר' למשל פסק דינו של כבוד השופט עמית מבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א (חי') 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ' עריית חיפה (22.7.04).

כך נפסק בע"א 73/86 שטרנברג נ. עריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343: "על הערייה היה לצפות, כי העידר טפול יסודי במערכת הביוב או בקוו הביוב הרלבנטי, אשר גרם להצפות תדירות של הרחוב ולהפרעתו של מהלך החיים התקין של דייריו, ואשר סיכן בטיחות צעידתם של הולכי הרגל והמשתמשים האחרים ברחוב, עלול להביא לפגיעה בגוף או ברכוש. נסיבות כאמור מצביעות, לכאורה, על רשלנות מצד הערייה ועליה היה להרים את הנטל הראייתי הנובע מכך כדי שלא תחוב בנזיקין. סיבה נוספת להעברת הנטל אל הערייה נעוצה בידיעתה הייחודית של הערייה של הנעשה במערכת הביוב, אשר על הטיפול בה היא מופקדת..." בדומה, נפסק אך לאחרונה בע"א (חי') 43863-09-18 עריית נס ציונה נ' שלמה נינאי (24.1.19): "בפני בית משפט קמא הייתה מצויה גרסת הנהג, שלא נסתרה, לפיה הסיבה לתאונה היא החלקתו על כתם שמן שהיה מצוי על הכביש ותמונת אותו כתם שמן בה נראה כתם גדול על הכביש ועליו, ובהמשכו, סימני צמיגים. החובה לאתר מפגעים מהסוג הנידון מוטלת על המערערת על פי פקודת העיריות. לפיכך, מעת שהוכח קיומו של כתם השמן והחלקת רכב הנהג על הכתם, יש לזקוף לחובת המערערת את העובדה שהיא לא הביאה ראיות לכך שהיא מילאה את חובותיה על פי סעיף 235 לפקודה. זאת - גם אם הטענה בדבר העברת נטל הראיה לא נטענה במפורש. כאשר בית משפט דן בשאלה אם, בסופו של יום, המערערת פעלה כדין או שמא התרשלה, היה עליו לתת דעתו לראיות המצויות בפניו ולאלה שניתן היה להביא ולא הובאו."  הילכות אלו יושמו במלואן כבר לפני מספר שנים גם בעיניינה של הנתבעת שבפני.

...

בשים לב לעובדה שאין לתובע תעודת בגרות, וכי הוא נדרש להתנייד בין המקומות בהם הוא או עובדיו מבצעים עבודות גבס ושיפוץ, אני סבורה שהנכות עשויה לפגוע בכושר השתכרותו, אף אם שיעור הפגיעה נמוך משיעור הנכות הרפואית.

לפיכך אני סבורה שיש להעמיד את הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע על סך של 200,000 ₪ (סכום המהווה תחשיב אקטוארי על בסיס 10% מהשכר שנקבע לעיל, במעוגל).

לסיכום התובע הלך ברחוב ההסתדרות, נתקל בבור שהיה במדרכה, ככל הנראה עקב עקירת תמרור "אין כניסה", נפל, ונגרמה לו נכות משמעותית בברך.

לפני תביעת נזיקין ובגדרה עותרת התובעת לפצותה בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה עקב תאונה שארעה ביום 12/03/2012.

התובעת ילידת 07/01/1965 טוענת כי בתאריך התאונה הנ"ל, בסמוך לשעה 19:00, עת חזרה מאספת הורים בבית הספר, הלכה ברגל ברחוב המוליך לביתה, שאין בו מדרכות ואין בו תאורה, וכשהגיע רכב שנסע ברחוב, חזרה אחורה על מנת שהרכב לא יפגע בה ומיד כשחזרה למסלול הליכתה ברחוב איבדה שיווי משקלה בשל בורות ושקעים שהיו ברחוב, שלטענתה היה מעובד בצורה לקויה ולא תוחזק כיאות, נפלה ונחבלה באף, בכתף ובברך שמאל (סעיף 3 לכתב התביעה וכן סעיפים 7-3 לתצהיר התובעת).

בתעודת חדר מיון של מרכז רפואי הלל יפה מיום התאונה, צוין כי התובעת "נפלה בכביש על הברך LT כהולכת רגל". גם במרבית התעוד הרפואי שלאחר מכן נרשם כתולדות תלונות התובעת "נפילה ברחוב". יש בכך משום חזוק לגירסת התובעת הממלא אחר דרישת ההנמקה שעל־פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 [ראו: ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' מימי בן־ארי, פ"ד נו(4) 689 (2002), בעמ' 699 ו'-ז' – 700 א'-ב'; ע"א (מחוזי ת"א) 2109/00 פרנקו דוד נ' אררט בע"מ – חברה לביטוח, (08/04/2003), פסקה 6; ע"א (מחוזי י-ם) 9592/06 ג'מאל מוחמד עלי עבדללה עאצי נ' יוסף מוחמד עלי עאצי ואח' (05/09/2007), פסקה 4; פסק דינו של כב' השופט י' עמית (כתוארו אז) ב-ת"א (מחוזי חיפה) 1130/05 אבו סבית סאלם ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (10/04/2008), פסקה 9; וכן ע"א (מחוזי י-ם) 11078/07 שרה לוי סבג נ' שמעון פנגר וקסלר ואח' (26/05/2008), פסקה 5].

כאב וסבל בעקבות הנפילה נגרם לתובעת שבר בגשר האף וכן חתך שבחדר המיון בוצעה לו הדבקה.

...

סוף דבר אני קובע כי הנתבעת אחראית לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של – 38,000 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של – 8,900 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של – 1,500 ₪.

כעולה מהכרעת הדין בהליך הפלילי, המערערים לא כפרו בכתב האישום שייחס להם שימוש בסטיה מהיתר בכך שבנכס שברחוב פנחס רוזן 19 בחיפה, בשטח המיועד לחניה נעשה שימוש לצרכי מגורים בשטח של 100 מ"ר, כאשר אותו שטח הוכשר למגורים, ובנוסף בחזית הצפון-מזרחית עד לגבול החלקה במפלס 1.5-, במקום המיועד לחלל אטום עשו שימוש לצרכי מגורים בשטח כולל של כ-70 מ"ר לרבות על ידי פתיחת פתחים לחלונות ודלתות, דלת כניסה וכו'.

לא רק שדיווח על עבירה אינו מנוגד לתקנון המוסכם ואינו פעולה בחוסר תום לב בנגוד לתקנון המוסכם, אלא שהוא אינו מאפשר תביעת נזיקין בגין הדיווח על העבירה.

...

לא ברור איזו חובה חקוקה הפרו המשיבים לטענת המערערים, לאחר שנטען בסעיף 8 לכתב התביעה ש-"ראשיתה וסופה של תביעה זאת הוא בהפרת הסכם". איזה חוק מצווה על המשיבים שלא לדווח לרשויות על עבירות בנייה? על פי כל האמור לעיל, אין מקום לשנות את פסק דינו של בית המשפט קמא, אשר ניתן לאחר מתן הזדמנות הוגנת לצדדים לטעון את טענותיהם, ועל פי סמכותו של בית המשפט לדחות את התביעה על הסף מטעם המצדיק זאת, אשר הופעלה לאחר שיקול דעת בהתאם לדין.

על כן, אני דוחה את הערעור.

המערערים ישלמו למשיבים הוצאות משפט, על פי תקנה 153 ועל פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) בסך 10,881 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 53088-07-18 פלוני נ' מועצה מקומית באקה אל-גרביה ואח' לפני כבוד השופטת אפרת קריב התובע פלוני ע"י עו"ד סאמי אבו וורדה ואח' הנתבעות 1. מועצה מקומית באקה אל-גרביה ע"י עו"ד פאדי ג'ובראן ו/או גיא מרצקי ואח' 2. מי עירון בע"מ ע"י עוה"ד גבארין פריד פסק דין

לפני תביעה בגין נפילה ברחוב על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

...

לאור האמור, אני קובעת כי האחראית למפגע היא העירייה ואין להשית אחריות למכסה הלא תקין על התאגיד, שכלל לא היה אחראי על בור הספיגה בעת התאונה.

לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ישנן פעמים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או ההיפך (ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011)).

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית, אולם לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות כלפי הנתבעת 2, שכן התובע לא יכול היה לדעת האם מכסה בור הספיגה היה שייך לנתבעת 1 או לנתבעת 2, שאלה שאף מהנדס הנתבעת 1 לא ידע לענות עליה ורק לאחר ביקור במקום ידע מהנדס הנתבעת 2 לענות עליה.