תביעת נזיקין בגין נפילה במדרגות חוף ים של מלון

לטענת הנתבעות, עיריית אילת וכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת 1 והנתבעת 2 בהתאמה), יש לדחות את התביעה הן כיוון שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה, הן מחמת העדר אחריותה של הנתבעת 1 לנפילה והן מחמת אשמה התורם הבלעדי של התובעת לאירוע התאונה.

מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק, נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים.

עצם העובדה שהתובעת נתקלה באותה אדנית, זאת כשלעצמה, אין בה כדי להשתית אחריות בנזיקין על עירית קרית ביאליק, שעמדה והשקיעה זמן וממון לטיפוח חזות המקום, לרווחת---------------6 ת"א (ב"ש) 9447/99 לוי נעמה נ' מועצה איזורית חוף אשקלון, לא פורסם (06.03.06).

8 ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1) 72,77-78 (1984).

כך נקבע בפס"ד שור: "המערערת צעדה בליל חושך לארכו של כביש, כאשר רק בוהקו יצר תאורת-מה להדרכתה. צעידה בליל חושך, יש בה כשלעצמה כדי לחייב הולך-רגל בנסיבות כאלה בזהירות-יתר, פן ימעד בשל מיכשול פתע או בשל סכנה בלתי-צפויה אחרת, בה יבחין רק במאוחר.10 וכך אף בת"א (טב') 1151/98 עיאש ריקי נ' עריית טבריה:

בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר וייס כתב ד"ר קרת כך: "בממצאיו מציין ד"ר וייס כי באצבע חמישית שמאלית הטווחים למעשה מלאים ותקינים ורק במפרק ה-MPJ חסרים 100 בלבד מתוך 1000 תקינים של סוף הכפיפה. ממצא זה לא נמצא בבדיקתי.

לפי התעריף המומלץ, השכר עבור תביעת נזיקין, כולל שתי ישיבות25, הוא 15% מהסכום עד 137,060 ₪ ועוד 12.5% מהסכום שמעבר לו. כפי שהבהרתי בהחלטתי מיום 8.10.07, עלות ישיבה נוספת היא שכר טירחה בסכום השווה ל-1,000 דולר לפחות בתוספת מע"מ, ואולם היו רק שתי ישיבות הוכחות, ב-12.6.06 וב-7.11.07.

...

לטענת הנתבעות, עריית אילת וכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת 1 והנתבעת 2 בהתאמה), יש לדחות את התביעה הן כיוון שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה, הן מחמת העידר אחריותה של הנתבעת 1 לנפילה והן מחמת אשמה התורם הבלעדי של התובעת לארוע התאונה.

אני מקבל את טענת התובעת שהיא נזקקת לסיוע בעבודות הבית, עקב הקשיון של שתי אצבעותיה.

לכן, אני קובע כי את ניזקה של התובעת בגין עזרת צד ג' לסך של 45,000 ₪.

אני מקבל את התביעה בחלקה וקובע כי הנתבעת 1 אחראית למפגע, לבור שיצרה האדנית במרכז המדרכה ולפיכך עליה לפצות את התובעת בסך 151,600 ₪ בגין נזקיה וכן להשיב לה את אגרת בית המשפט ששולמה ועוד שכ"ט המומחה ששולם על ידה, ועוד שכ"ט עו"ד בסך 22,377 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים ניתן היום י"ט ב אדר א, תשס"ח (25/02/2008) בהיעדר הצדדים.

התובעת טוענת כי התאונה אירעה עקב רשלנותן של הנתבעות 1 ו-2 שהתבטאה בין היתר בתחזוקה לקויה של גרם המדריגות המוביל מהבריכה לחוף הים, ובאי סילוק מפגע שסיכן את שלומם וביטחונם של אורחי המלון, על כן היא עותרת לחייבן לפצותה בגין נזק הגוף שנגרם לה עקב התאונה הנ"ל. הנתבעות הכחישו את ארוע התאונה ואת הנזקים הנטענים על ידי התובעת, וטענו כי דין התביעה נגדם להדחות.

נשאלת איפוא השאלה, האם בנסיבות המקרה קמה אחריות בנזיקין כלפי הנתבעות 1 ו-2 בגין נזקי התובעת? כפי שנאמר לעיל, בתמונות ת/1 ו-ת/2 נראה בבירור משטח של מדרגה החריג במבנהו מהמשטחים הסמוכים לו, ושהקצה שלו אינו מעובד ו/או מיושר.

אין ספק כי משטח זה מהווה מפגע המסכן את אורחי המלון, ומסקנה זו עולה אף מעדותו של הקב"ט הראשי של המלון מר יניב אילוז שבמהלכה הודה, לאחר שהוצגו בפניו התמונות הנ"ל, כי המדובר במפגע המחייב תיקון (ראה עדותו בעמ' 24 ש' 25-26 לפרוטוקול).

משלא דאגו הנתבעות לתחזק את גרם המדריגות בצורה תקינה ובטוחה כפי שניתן להסיק מהתמונות שהוצגו, הפרו הן בכך את חובת הזהירות המוטלת עליהן כלפי התובעת, על כן עליהן לשאת בנזקי התובעת שנגרמו לה כתוצאה ממחדלן הנ"ל. הנתבעות טענו כי יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת לארוע התאונה, אולם, כפי שיפורט להלן, לא השתכנעתי בטענתם הנ"ל. טענתם כי התובעת החליקה במדריגות מהסיבה שהיא היתה רטובה, לא הוכחה במישור העובדתי, הגם שיש לזכור כי מדרגות אלה המובילות מאזור הבריכה לחוף הים, מיועדות לשרת ציבור המתרחצים השוהים במלון, על כן, הן אמורות לספק הגנה מפני החלקה כתוצאה מרטיבות.

...

התובעת טוענת כי התאונה ארעה עקב רשלנותן של הנתבעות 1 ו-2 שהתבטאה בין היתר בתחזוקה לקויה של גרם המדרגות המוביל מהבריכה לחוף הים, ובאי סילוק מפגע שסיכן את שלומם ובטחונם של אורחי המלון, על כן היא עותרת לחייבן לפצותה בגין נזק הגוף שניגרם לה עקב התאונה הנ"ל. הנתבעות הכחישו את אירוע התאונה ואת הנזקים הנטענים על ידי התובעת, וטענו כי דין התביעה נגדם להידחות.

אמנם, שכרה של התובעת ירד בתקופת העדרותה עקב אי ביצוע משמרות, על פי הערכה גסה של גב' בלישה, בסך של כ-2,500 ₪ לחודש, אולם בעיניין זה הנני מקבלת את החישוב שפורט בסיכומי הנתבעות בעניין זה, ולפיו ההפסד בגין רכיב זה הסתכם בסך של 8,684 ₪.

לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 65,901 ₪, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל.

בנוסף תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובעת שכר טירחת עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אלה היו העובדות שנטענו בכתב התביעה ועל יסודן התובעת עותרת לחיוב הנתבעת וגם מבטחתה, הנתבעת מס' 2 (להלן:" המבטחת"), לפצות אותה בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה בעקבות נפילתה.

העובדות שהוכחו מלמדות כי קיימת אי ודאות סיבתית בשונה מעמימות סיבתית (ישראל גלעד, דיני נזיקין-גבולות האחריות, עמ' הע"ש 28, עמ' 1351) לעניין הסיבה העובדתית שגרמה לנפילת התובעת; שכן התובעת לא הניחה ראיות פוזיטיביות וחדות בעיניין זה אלא הסיקה לעניין סיבת ההחלקה מכך שמיד לאחר התאונה מכנסיה נרטבו ונימצא נוזל על הריצפה, (ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מ"ב(1) ,153, בעמ' 157).

בדומה נפסק כמשל כי נפילה במדריגות הנה תוצאה של היתממשות הסיכון סביר (ע"א 169/89 רחל בלייכפלד נ' אוניברסיטת בר אילן [פורסם במאגרים]) כך גם באשר להחלקה בבית מרחץ (ע"א 683/77 בריק נ' עריית תל אביב, פ"ד לד (1) 157).

בין היתר נקבע בעיניין "מלון רמדה":" כי הימצאותו של שמן על רצפתו של מטבח היא בבחינת סכנה בלתי רגילה" וכן אף החלקה על סבון ושמן שהצטברו על ריצפת מקלחת הנו לעיתים סיכון בלתי סביר (ע"א 105/71 חוף שקט בע"מ נ' חיים קראוס [פורסם במאגרים]).

חזוק למסקנתי זו אני מוצא בדברים שנאמרו בהקשר זה ובנסיבות של החלקה במקלחת בחוף רחצה: "לטענת אשם תורם אין יסוד בעיניין זה נטל ההוכחה היה על המערערת והיא לא הוכיחה שהייתה איזו שהיא אי זהירות מצדו של המשיב אשר תרמה לארוע התאונה" (עניין "שלום בן דוד" הנ"ל).

...

בשים לב לכל אמור ולגריעה בכושרה של התובעת בעקבות ההגבלה ממנה סובלת בכתף, אני סבור כי יהא נכון להעריך את הפסדיה בראש נזק זה על דרך האומדנה בסך של 45,000 ₪, סכום הכולל בחובו את הפסדי הפנסיה שבנסיבות הינם זניחים.

כן לאחר שנתתי את דעתי לתקופה שחלפה מאז התאונה בה סביר להניח כי התובעת נזקקה לעזרה מצומצמת וזו עד תום תוחלת חייה, אני סבור כי יהיה צודק להעריך את היקף העזרה לה נזקקה התובעת בעבר והעזרה לעתיד, בעטיה של התאונה, בסך של 40,000 ₪.

סוף דבר; לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב בזאת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בתשלום סך-83,300 ₪.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1.7.1950, בעת שנפשה באחד מחופי ים המלח.

במילים אחרות, התובעת לא הוכיחה כי נפלה כתוצאה ממקום בו פני הקרקע חרגו מהצורה הכללית והנראית לעין של חוף הים, היינו התובעת לא הוכיחה כי נפילתה אירעה כתוצאה מקיומו של מפגע.

לטענתה "זה הטבע וטוב נעשה אם נשמור על הטבע כמות שהוא ולא נבקש לרצף את ריצפת הים". לטענתה "לא ניתן ולא רצוי לבטל את הטבע ולהפוך אותו למשטח סטרילי. הסביבה בים היא דינאמית יותר ופחות ברורה מהיבשה והדברים מקבלים משנה תוקף בים המלח, המשתנה מיום ליום עקב סוג האדמה והתנאים הסביבתיים". לטענת הנתבעת, אם מעדה התובעת בתוך הים הבוצי של ים המלח, אין הצדקה להטיל אחריות עליה בגין נפילתה זו. הנתבעת ממשיכה וטוענת, בהקשר זה, כי אין להטיל עליה לנקות את הבוץ הקיים בתחתית ים המלח, להקצות מלווים ליוצאים מן הים ולאתר בכל זמן נתון, בעזרת צוללנים, בורות הקיימים מתחת לפני הים.

כידוע, עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נשענת על שלושה יסודות: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת חובת הזהירות ונזק שניגרם כתוצאה מכך.

בפסק הדין היתייחס בית המשפט גם לסכוני מעידה והחלקה הרלבאנטיים לענייננו: "אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדריגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59 [41], בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים.

יפים לענייננו גם הדברים שנפסקו בת"א (י-ם) 7808/03 פלונית נ' מלון קיסר פרמייר ים המלח בע"מ (16.12.2004) מפי השופט ר. וינוגרד, ביחס לפציעה שנגרמה, כנטען, מאבן גדולה או מגוש מלח בים המלח: "... במקרה דנא נפגעה התובעת בעת שפסעה מהים חוצה, ונפגעה מאבן גדולה יחסית. המצאות אבנים בתוך הים אין בה כדי להפתיע אדם שטבל בים מימיו, וכך אף המצאותם של סלעים ממש ברבים מחופי הארץ המוכרזים והמוסדרים. ספק רב לפיכך אם המצאות אבנים בגודל זה בים היא בגדר "סיכון בלתי סביר". מכאן כי יש רגליים לטענה כי ההיפגעות מאבנים או סלעים בתוך המים כלל אינה בגדר "סיכון בלתי סביר", וממילא אין להטיל אחריות בגין אירוע מעין זה, שעה שאין הוא מקים חובת זהירות קונקרטית.

...

אחריות הנתבעת – דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדי הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות שהוגשו על ידם, על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ואפרט.

לא סביר לדרוש מצב בו יהיו "כל המים דגלים דגלים" "וחזקה על כל מתרחץ כי ידוע לו כי ים אינו בריכה, וקרקעיתו אינה מרוצפת בטון או קרמיקה", כפי שנפסק בענין מלון קיסר לעיל, דברים היפים גם לעניננו: אף לו נגיע לכלל מסקנה כי הימצאות אבן בים היא בגדר סיכון בלתי סביר, יש לקבוע כי העובדה שהנתבעות לא סיקלוה או עיזקוה אינה בגדר התרשלות.

מכאן שאם היתה מתקבלת תביעת התובעת היתה התובעת זוכה לפיצוי בסך של 18,000 ₪ (בהתחשב כאמור בשיעור האשם התורם), בתוספת של הוצאות ושכ"ט עו"ד. ב סיכומם של דברים - התביעה נדחית.

מבוא בפני תביעת התובעת, ילידת 8.1.1943, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות נפילה בחצרי הנתבעת (להלן: "הקאנטרי") בתאריך 13.07.02.

כך, למשל, דין מים או אף מי-סבון בבית-מרחץ: פרשת ברוק לעיל, שם, בעמ' 161 (אבל ראה: ע"א 105/71 חוף השקט בע"מ נ' קראוס, 'סביר' ו' 130).

ואשר לחומר ש'אינו טבעי', או חומר שחייבים לנקוט בעיניינו אמצעים מיוחדים: כך דינו של שמן על ריצפת מטבח (פרשת מלון רמדה שלום, לעיל), או שומן על רצפת איטליז: ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר, פ"ד טו 1789; וכך דינם של סבון, שמנים וחומרים דומים אחרים על רצפת אולם ייצור בבית חרושת: ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל כרדנא בע"מ, פ"ד לא(1) 827".

האם מקור הרטיבות הינו בגדי ים רטובים של אותם ילדים שנכנסו לאיזור המזנון למרות האיסור או שמא מקור הרטיבות נעוץ בעבודת עובד הניקיון.

" מ' וייסמן, בספרו הגנות בדיני נזיקין, (הוצאת שנהב הדרכות בע"מ, מהדורה ראשונה-2006) מציין 122: "הכרות הניזוק עם זירת התאונה, עשויה להצביע על מודעותו לסיכונים הטמונים באותה זירה או על צורך נורמאטיבי כי הניזוק כאדם סביר יהא מודע אליהם". ר' ע"א 1828/95 אליעזר יאיר נ' עירית בת-ים (1997).

התובעת עברה את גרם המדריגות, פסעה מספר צעדים עד לגרם המדריגות השני ונפלה על המדרגה הראשונה שבו.

...

לפיכך, טענה זו נדחית.

ו.סיכום לאור כל האמור לעיל, נזקי התובעת המוכחים עומדים על הסכומים הבאים: עזרת הזולת בעבר ובעתיד, 50,000 ₪; הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, 10,000 ₪; הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, 10,000 ₪; כאב וסבל, 60,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת אגרת משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התובענה ועד למועד התשלום המלא בפועל ומעבר לכך תשלם שכ"ט עו"ד בשיעור 17,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.