גם על פי הוראות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין"), היתיישנה התביעה בשנת 2014, לכל המאוחר (עשר שנים מהמועד שבו ארע הנזק, היינו, מהמועד שבו הושלמה הקמת הפרויקט, כאשר חיפויי קירות החוץ של הפרויקט בוצעו באופן לקוי, לטענת התובעים).
לענין תקופת היתיישנות בתובענות על עוולות – "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל;
(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק.
לכל אחד מהבניינים יש נציגות עצמאית המייצגת רק את הדיירים המתגוררים בבניין.
אין באמור משום מיצוי טענותיהם של דיירי הבניין, והדיירים שומרים על כל זכויותיהם בעיניין זה.
בכבוד רב ובברכה,
דיירי הבניין
זלמן שניאור 15
העתק: טרמוסינטקס החזרות בע"מ – המנופים 11, ת.ד. 2148, הרצליה פיתוח, 46120 ****ה פוסק – מהנדסת העיר, עריית הרצליה.
"
ת"א (שלום תל אביב) 4714-01-14 נציבות הבית המשותף נ' שרבט יצחק ובניו, חברה לבנין והשקעות בע"מ (17.7.17) – פסק דין השופטת לימור ביבי
נאמר בפיסקה 26 לפסק הדין:
" משהנחתי את היסודות הנורמטיביים, הנני סבורה כי העובדות כפי שהוכחו לפני תומכות בכך שהתביעה לא היתיישנה וזאת, הואיל והמועד בו התגלה או יכול היה להתגלות, הקשר הסיבתי בין נפילת אריחים לבין רשלנותה של הנתבעת בבצוע החיפוי, היה רק בפברואר 2007. קביעתי מושתתת על כך ששוכנעתי, כפי שנטען על ידי התובעת, שאמנם בשנת 2002, הייתה נפילה של מספר אריחים ואולם, תיקון אשר בוצע על ידי הנתבעת בנושא הועיל ונפילת האריחים לא התחדשה עד לשנת 2007, אז נפלו אריחים בכמות ניכרת ובמספר מוקדים ורק אז יכלו הדיירים להיתחקות אחר הסיבה לנפילת האריחים. "
נאמר בהמשך פסקה 26:
" לאמור יש להוסיף כי תשתית החיפוי הנה, מטבע הדברים, נסתרת מן העין ומשכך, ככל שאמנם בשנת 2002 תיקנה הנתבעת את הליקוי אשר ארע ובהנתן שנפילת האריחים לא המשיכה, לא יכלו הדיירים לדעת על דבר רשלנותה של הנתבעת בבצוע החיפוי, כמו גם על קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין נפילת של האריחים, כבר בשנת 2002. תימוכין לאמור ניתן למצוא גם בעדות מומחה בית המשפט, כפי שהובאה בסעיף 14 לעיל לפסק הדין ולפיה היתנתקות האריחים וההדבקה מתרחשת בתהליך אשר יכול להימשך שנים ולהתגלות במפתיע.
...
"
ת"א (שלום תל אביב) 4714-01-14 נציבות הבית המשותף נ' שרבט יצחק ובניו, חברה לבנין והשקעות בע"מ (17.7.17) – פסק דין השופטת לימור ביבי
נאמר בפסקה 26 לפסק הדין:
" משהנחתי את היסודות הנורמטיביים, הנני סבורה כי העובדות כפי שהוכחו לפני תומכות בכך שהתביעה לא התיישנה וזאת, הואיל והמועד בו התגלה או יכול היה להתגלות, הקשר הסיבתי בין נפילת אריחים לבין רשלנותה של הנתבעת בביצוע החיפוי, היה רק בפברואר 2007. קביעתי מושתתת על כך ששוכנעתי, כפי שנטען על ידי התובעת, שאמנם בשנת 2002, הייתה נפילה של מספר אריחים ואולם, תיקון אשר בוצע על ידי הנתבעת בנושא הועיל ונפילת האריחים לא התחדשה עד לשנת 2007, אז נפלו אריחים בכמות ניכרת ובמספר מוקדים ורק אז יכלו הדיירים להתחקות אחר הסיבה לנפילת האריחים. "
נאמר בהמשך פסקה 26:
" לאמור יש להוסיף כי תשתית החיפוי הינה, מטבע הדברים, נסתרת מן העין ומשכך, ככל שאמנם בשנת 2002 תיקנה הנתבעת את הליקוי אשר אירע ובהינתן שנפילת האריחים לא המשיכה, לא יכלו הדיירים לדעת על דבר רשלנותה של הנתבעת בביצוע החיפוי, כמו גם על קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין נפילת של האריחים, כבר בשנת 2002. תימוכין לאמור ניתן למצוא גם בעדות מומחה בית המשפט, כפי שהובאה בסעיף 14 לעיל לפסק הדין ולפיה התנתקות האריחים וההדבקה מתרחשת בתהליך אשר יכול להימשך שנים ולהתגלות במפתיע.
מכל מקום, בשלב זה של הדיון, ממערכת העובדות שהוצגה על ידי התובעים והטיעונים המשפטיים המבוססים על מערכת עובדות זו עולה – לכאורה – המסקנה, שאת מנין תקופת ההתיישנות של הנזק למעטפת של בניין 15 יש למנות משנת 2017 הוא המועד בו התגלה הנזק ההיקפי המשמעותי שבעקבותיו נערכו בדיקות ע"י מכון התקנים והמומחה ד"ר אברהם בן עזרא.
סוף דבר
אני דוחה את הבקשות לסילוק/דחיית התביעה על הסף.
