תביעת נזיקין בגין נזקי רטיבות בדירה שנרכשה

בשנת 2015 הגישה התובעת מס' 1 תביעה על סך של 63,795 ₪ בגין ניזקי רטיבות לדירת הקרקע שנטען שמקורם בדירת הנתבעת, וזאת כנגד ארבעה נתבעים - הנתבעת, ושלושת המוכרים אשר מכרו לתובעת מס' 1 את דירת הקרקע [להלן: "המוכרים"].

כן הוטלה במסגרת פסק הדין הראשון אחריות על מוכרי דירת הקרקע בגין הפרת חובת גילוי כלפי התובעת מס' 1 בעת ניהול המשא ומתן לרכישת דירת הקרקע על ידה, וזאת שעה שנימצא כי כבר בסמוך לשנת 2007 התגלו בדירת הקרקע ניזקי רטיבות שמקורם בדירת הנתבעת, ברם הנתבעת לא ביצעה תיקונים להסרת מקור הרטיבות ולפיכך החליטו המוכרים לשאת בעצמם בעלות ביצוע עבודות תיקון בדירת התובעת שמטרתן הייתה מניעת הישנות הרטיבות.

על שאלת היחס הנאות בין הרטבה מתמשכת של דירת שכנך ובין ייבוש עילת תביעתו - עוולה מתמשכת אל מול נזק מתמשך: גורל התביעה ייגזר איפוא בראש ובראשונה מהתחקות אחר העילה שביסודה, וזיהויה כארוע עוולתי מתמשך המוליד במהלך התרחשותו עילות תביעה חדשות בזו אחר זו, או כארוע עוולתי-נקודתי אחד המוליד לאחר התרחשותו נזק מתמשך [ראו לאחרונה רע"א 6614-19 מדינת ישראל נ' ג'הסי (2021) והפסיקה, לרבות הזרה, המאוזכרת שם, וכן נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 73-75] לשם כך עלינו לבצע ריצוף גנומי של הנגיף העוולתי של הנתבעת, אשר יבודד את ה"אשם", דהיינו, את "היתנהגותו, במעשה או במחדל, של הנתבע העונה אחר דרישות העוולה שעליה מתבססת התביעה הקונקרטית" [ראו י' גלעד, "היתיישנות בנזיקין - הצעה לשינוי החוק (חלק ראשון)", משפטים, יט (תשמ"ט-תש"ן].

...

לעניין הוצאות המשפט – אכן, לא הייתה מוטלת על התובעים החובה לבקש לתקן את כתב התביעה [ראו ע"א 830-56 ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר סרט אלכסון בע"מ (בפירוק מרצון) פ"ד מב (4) 805], ברם בחירתם להימנע מלבקש לתקן את כתב התביעה בהליך הקודם ולכלול בו גם את הסעדים הכלולים כאן, שללה שם את החיסכון הצפוי מעלות שיורית ומנביעה כאן את הטעמים הנדרשים על מנת לקבוע את ההוצאות לטובתם על הצד הנמוך [ראו ע"א 813-87 רוטברד נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות פ''ד מג(3) 514 (1990)] לאיטום: הנתבעת תשלם לתובעים את הסך 42,904 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, וכן החזר אגרת בית משפט בסך של 1,875 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

התובעים הגישו לבית משפט זה בקשה למתן צו עשה, אשר יחייב את הנתבע, בעל הדירה המצויה מעל דירת התובעים, לתקן ליקוי בדירתו הגורם לרטיבות בדירת התובעים.

בנוסף, אומנם המדובר בתביעה הנה לצוו עשה, צו מניעה וכוללת גם תביעה נזיקית כספית בגין נזקים שנגרמו לחצר ולרכוש התובעים, הוצאות, טירחה ועוגמת נפש, וכאשר מדובר בתביעה נזיקית כספית, אין המדובר בתביעה המצויה בסמכות המפקח; אולם, מאחר ולצורך הכרעה בתביעה הכספית נידרשת הכרעה בתביעה לצוו עשה, המפקח יוכל לידון בנזקי הרכוש הנטענים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, אני קובע כי הסמכות העניינית לדון בבקשה נתונה למפקח על רישום המקרקעין שנתן את פסק הדין מושא הבקשה, כמפורט להלן.

אני מודע להחלטות בהן הגיעו בתי המשפט למסקנה שונה, ואולם לטעמי, על בית משפט זה לילך בדרך אותה התווה לאחרונה בית המשפט המחוזי בהרכב תלתא בפסק דינו (ע"פ (נצ') 37276-07-19 אלי אלעד נ' נאוה מלכה ברסלב (פורסם ביום 3.6.20), לאחר שסקר את פסיקת הערכאות הדיוניות בנושא, והצביע על שיקולי המדיניות המשפטית ועל תכלית החקיקה המובילים כולם למסקנה אליה הגיע : "1. לתפקיד המפקח על רישום מקרקעין מתמנה על פי הוראות החוק מי שכשיר להתמנות כשופט בית משפט השלום (ראו סעיף 117(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), ומוקנות לו כל הסמכויות הנתונות לשופט שלום הדן בתביעה אזרחית (ראו סעיף 74 לחוק זה);

לפניי תביעה כספית על סך של 150,000 ₪, בגין ניזקי רטיבות שנגרמו לדירת התובעים אותה רכשו מהנתבעת 1 וזאת לטענתם כתוצאה מבצוע עבודות בניה על ידי הנתבעים 1-3.

רמת הוכחת שיעור הנזק בדיני הנזיקין היא רמת הוכחה סבירה.

...

מכאן הרי דין טענתם לסילוק התביעה על הסף בשל העדר יריבות, להידחות.

(ע"א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נגד ערן רובין (פורסם בנבו), שם נקבע כי "סטייה מחוות דעתו של מומחה הממונה מטעם בית המשפט ומהווה ידו הארוכה, תיעשה במשורה, במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל". מכאן, מאחר שממצאי חוות דעתו של מומחה בית המשפט לא נסתרו, המסקנה הינה שעבודות האיטום ובדיקת הצפה שביצעו הנתבעים למרפסת הנכס שנמצא מעל הדירה של התובעים, הינם הסיבה למקור הרטיבות בתקרה וקירות בדירה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 12,775 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 3,975 ₪ (1,875 ₪ בגין האגרה ששולמה + 2,100 ₪ בגין עלות חוות דעת מומחה התובעים) ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

תביעה לפצוי בגין ניזקי רטיבות בדירה.

רקע וכתבי הטענות ביום 14.2.2013 נכרת הסכם בין הנתבעת מס' 1 (להלן: גילעם) לבין התובע, על-פיו רכש התובע דירה מס' 19 בת ששה חדרים בקומה חמישית בבניין בקריית מוצקין, הנמצא בחלקה 623 בגוש 10426, אותו עמדה להקים גילעם.

ככל שנראה בצו עשה סעד שנועד לאכיפת ההסכם בין גילעם לבין התובע - תהא זו אכיפה "בלתי צודקת בנסיבות העניין". ככל שנראה בצו עשה תרופה של "ציווי", לפי פרק ה' שבפקודת הנזיקין, סבורני כי אין מקום לתת צו המתייחס לתיקון של דירת יצחק, בתביעה זו בה יצחק אינם בעלי דין ואינם תובעים מאומה מהנתבעות כאן.

...

אני מחייב את צד שלישי מס' 1 לשלם לנתבעת מס' 1 סכומים שהנתבעת מס' 1 שילמה לתובע ואשר עולים על מחצית הסכומים שפורטו בפסקה 23 לעיל, ובנוסף – לשלם שליש אגרת ההודעה לצדדים השלישיים בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת ההודעה ועד לתשלום המלא בפועל.

ההודעה לצד שלישי מס' 2 נדחית.

אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לצד שלישי מס' 2 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 2,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בפני תביעה כספית על סך 454,000 ש"ח מהנתבעות בגין ניזקי רטיבות בדירת התובעים, ברח' דולצ'ין 51 בגבעת משואה שבירושלים (להלן: "הדירה") ותביעה כספית שכנגד על סך 209,289 ש"ח. רקע הצריך לעניין בין הצדדים נחתם הסכם לרכישת הדירה בספטמבר 1999 ובדצמבר 1999 קיבלו התובעים את החזקה בה. עקב תלונות התובעים על רטיבות, ערך נציג הנתבעות בדיקות גם במרפסת השכנים, בדירה מעל התובעים והתברר, לטענת הנתבעות, שהשכנים הרחיבו את פתח היציאה למרפסת תוך חציבה והריסת חלק מקיר חצוני.

כאשר הוגשה תביעה נוספת לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים מיום הגשת התביעה הקודמת ואילך, מדובר בפיצול סעד כספי לסעדי משנה ולכן, כל עוד לא נסתיים הדיון בתביעה הראשונה היה על התובעים לעתור לפיצול סעדים: "הכלל, לפיו חובה על התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה נזיקין אחד בתובענה אחת, מושתת על העקרון ועל השיקול, שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה... על-פי הכלל האמור, חובתו של התובע לא רק לכלול בתובענתו את כל טענותיו בדבר אופן גרימת הנזק ומידת ניזקו, אלא חייב הוא גם לבקש את תיקון תובענתו, אם וכאשר מתברר לו, לאחר הגשת התובענה, כי ניזקו רב יותר משיכול היה לצפות לראשונה. אם נימנע התובע מלתבוע מלכתחילה פיצוי עבור מלוא ניזקו או מלבקש תיקון תביעתו, כאשר מתגלה נזק נוסף, לא ירשה לו בית המשפט להגיש לאחר מכן תביעה נוספת בשל אותה עילה." (ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, לט(4) 141, 146).

...

כעולה מטענות הנתבעים שכנגד, התובעות שכנגד לא הוכיחו את טענותיהם ומשכך דין טענותיהן להידחות.

הימנעות צד מהבאת ראיה עשויה להביא למסקנה כי אילו הוצגה, הייתה פועלת לרעתו (ע"א 78/548 שרון נ' לוי פ"ד ל"ח(1) 736).

סוף דבר לאור האמור, משנדחו התביעה והתביעה שכנגד, אין צו להוצאות.