בעדותו הסביר, כי חוות הדעת כוונה לחברת הביטוח ולא לצורך תביעה, וזאת במטרה להבין האם יש רטיבות ממקור הצנרת שתוקן ונימצא כי אין רטיבות ממקור שתוקן בעבר.
העד הוסיף בעדותו, לאחר שפנתה אליו חברת הביטוח בטענות, נקבעה פגישה בשטח עם השמאי התובעת והמהנדס, הוא עצמו הגיע עם מד לחות לראות מה קרה, והקיר שמשיק בין האמבטיה לחדר, אותו קיר שבדק קודם והיה יבש כמו הנגב, היה ספוג מים.
הנתבעת טוענת, כי משהובהר, כי התובעת ביטחה את הדירה בגין ניזקי מים ולא בגין ניזקי רשלנות, הרי שהתובעת לא הייתה צריכה לפצות את המבוטחת בגין רשלנות ולכן אין יריבות בין הצדדים.
באשר לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעדו", על מנת להוכיח התקיימות הכלל נידרש מן התובע להוכיח תחילה קיומם של שלושה תנאים מצטברים –
תנאי ראשון: הנסיבות הממשיות של הארוע אינן ידועות לתובע ובלשון הסעיף: "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק".
תנאי שני: כי הנזק שניגרם - נגרם על ידי נכס שבשליטתו המלאה של הנתבע.
בעניינינו, ספק אם מתקיימים התנאים.
אין המדובר בנסיבות כמו בפרשת ישראליפט, שם דובר בחברה שייצרה מעלית, התקינה אותה והייתה זו שתחזקה את המעלית ונתנה לה שירות במשך שנים רבות.
פרק הזמן שחלף מאז פעולת ההתקנה ועד הנזק, משמיט את יסוד השליטה מצד התובעת שכן בפרק זמן זה לא היתה לה כל יכולת לשלוט על הנכס בו הותקן הפרקט ועל הפרקט, על הגורם המזיק (המים) ועל אופן השמוש בנכס ובפרקט עצמו (השווה לדוגמא: תא 39754/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אייל אליהו פדה (תל-אביב-יפו) (25/12/2005), שם בטענה כלפי שרברב כי התקין בצורה לקויה צנור שכשל, בית המשפט מאבחן את פסק הדין בעיניין ישראליפט וקובע כי חלוף הזמן בין ההתקנה לבין הנזק משמיט את השליטה מידיו של הנתבע).
בשלב זה אציין, כי גם התובעת עצמה נימנעה מזימון השרברב צמח ששמו הוזכר כמי שבדק את התשתית לאחר גילוי הנזק, דבר שפועל כנגדה, נימנעה מלהציג את חוות הדעת של השמאי מטעמה לאחר היתרוממות הפרקט שהתקינה הנתבע, אף שהשמאי העיד כי אמורה להיות חוות דעת כזו, וכן נימנעה מלהציג את חוות הדעת של חברת אינפרטק, אלא במועד ההוכחות עצמו, דבר שמנע מן הנתבעת להתייחס לחוות הדעת וממצאיה עוד בטרם ההוכחות מנע את זימון המומחה לעדות והותיר את הממצאים בחוות הדעת כפשוטם בלא הסבר שאפשר והיה מסייע להבין את משמעות הקביעות האמורות בה. היתנהלות זו של הנתבעת, העולה כדי המנעות מהצגת ראיות רלוואנטיות, פועלת במידה מסויימת כנגד עמדתה, אך אין בה כדי להשמיט את עמדתה ולהביא לדחיית התביעה.
...
המומחה עצמו לא היה בטוח במסקנותיו והציע בדיקות נוספות, התובעת שהמומחה מטעמה הציע לה לקיים בדיקות נוספות שיאפשרו להגיע למסקנה נחרצת לא הרימה את הכפפה.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התביעה לא הוכחה ודינה להידחות.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני קובעת, כי התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והוצאות בסך 2,500 ₪, הכוללות את שכר העד המומחה מטעמה כפי שנפסק בדיון.
