תביעת נזיקין בגין נזקי גוף על רקע גזר דין פלילי

לפני תובענה נזיקית, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעשי אינוס קשים שביצע בה אביה עוד בהיותה קטינה, ובגינם הורשע ונדון ל-18 שנות מאסר בפועל.

הפגיעה בתובעת לא הסתכמה במעשי אינוס ובמעשי סדום אלא בהתנהגות כוחנית ואלימה כפי שפורט בכתב האישום, ונקבע בהכרעת הדין, שהשליכו על כל תחומי חייה, הכל כאשר הוא הדמות שמצופה ממנו להיות המשענת של התובעת, במיוחד על רקע היותה "הבת המועדפת והאהובה" כפי שצויין בתסקיר נפגעת העבירה שצוטט בגזר הדין.

על האפשרות להסתמך על תסקיר נפגע עבירה כסימוכין לדבר קיומו של נזק כללי בתביעת נזיקין בעקבות הרשעה בפלילים ר' ע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית (20.09.2015)).

...

הרכיבים שראוי להביאם בחשבון במקרים כאלה הם אורך תקופת ההתעללות, מאפייניה הספציפיים ועוצמתה" על הקושי שבהערכת פיצויים בגין ראש נזק של כאב וסבל , ר' הדברים היפים שנכתבו ע"י חברי כב' השופט נמרוד פלקס בתמ"ש 56762-03-18 ט.ש נ' א.ש (21.11.18): "הערכת הפיצויים בגין ראש הנזק של כאב וסבל משימה קשה היא, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה והן בשל הקושי לתרגם לערכים כספיים שיעור נזק מסוג זה... בה בעת, העיקרון של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו... המגמה הברורה איפוא, היא להורות על העלאת רף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני" כב' השופט פלקס, סקר את מגמת הפסיקה להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם כתוצאה ממעשי אלימות במשפחה: "סקירת פסיקת בתי המשפט, אשר דנה בשיעור הפיצוי הכספי שנקבע בגין נזק לא ממוני שגרם בן זוג אחד למשנהו נוכח מעשה אלימות שנקט כלפיו, תומכת אף היא במסקנה, לפיה המגמה היא להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני. כך בבע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית (31.12.13) לא התערב בית המשפט העליון בפיצוי בסך 500,000 ₪, אשר נפסק מפאת אלימות פיזית ונפשית השפלה וביזוי מתמשכים. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16 מ.ז.כ. נ' ע.ז.כ. (28.2.17) נקבע פיצוי בסך 100,000 ₪. פסק דין זה דן באלימות נקודתית בעת סערת רגשות. הערעור על פסק דין זה נדחה בבע"מ 2919/17 פלונית נ' פלוני (12.12.17) תוך שבית המשפט העליון מציין, כי הפיצוי נפסק על רף גבוה, למען יראו וייראו. בתמ"ש (חיפה) 9250-11-08 האשה נ' הבעל (15.8.12) חויב הנתבע בפיצוי בסך 220,000 ₪, בשל שבעה מעשי אלימות, עת מתוכם חויב בסך 100,000 ₪, בגין תקיפתה החמורה של התובעת בפרהסיה. בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 פלונית נ' אלמוני (1.8.17) חויב הנתבע בסך 20,000 ₪, בגין אירוע תקיפה חד פעמי ומינורי.

הפסד שכר לעתיד: בנסיבות העניין בהתחשב במכלול הנתונים של התובעת, לרבות גילה עת החלו מעשי האינוס, מהות הפגיעה עקב מעשים אלה, הפגיעה הקשה ביכולתה להשתלב במעגל העבודה לימודיה עד כיתה ח' בלבד, סבורני כי נכון וצודק לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות לעתיד, על בסיס חישוב אריתמטי מלא עד גיל הפרישה ע"פ חוק, הלוקח בחשבון, בין היתר, את גילה של התובעת, טיב הפגיעה ושיעור הנכות התפקודית (מקדם ההיוון חושב לפי 38 שנות עבודה מגיל 29 עד לגיל הפרישה) 11784*20%*271.8902= 640,790.82 בנסיבות אלה אני מעמידה את רכיב הפסד השכר לעתיד בסך (מעוגל) של 640,000 ₪.

בנסיבות אלה יש לקזז את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי בסך של 100,000 ₪ לסיכום לנוכח כל האמור, נזקי התובע מסתכמים בסכומים כדלקמן: הפסד שכר לעבר 316,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 640,000 ₪ פנסיה 271,000 ₪ נזק לא ממוני 650,000 ₪ עזרת הזולת 100,000 ₪ הוצאות רפואיות 80,000 ₪ סך פיצוי 2,107,000 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל (872,863) ₪ בניכוי פיצוי בהליך הפלילי 100,000 ₪ סך פיצוי לאחר ניכויים 1,084,137 ₪ ובמעוגל – 1,084,000 ₪ סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך של 1,084,000 ₪.

בפנינו ערעור על פסק דין מיום 18.10.2022 (להלן: "פסק הדין") שניתן בת"א 1824-01-22 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אייל דורון), במסגרתו קיבל ביהמ"ש קמא את בקשת המשיב למחוק את התביעה על הסף מאחר והמקום לידון בה הוא במולדובה, בהתאם לדין שם. הרקע לערעור הצדדים לפנינו הם אזרחי ישראל שהתגוררו מספר שנים ברפובליקת מולדוביה לצורך לימודי רפואה (להלן: "מולדוביה").

ביום 2.1.2022 הגיש המערער תביעה נזיקית לבית המשפט קמא נגד המשיב בגין הנזקים שנגרמו לו מהתאונה (להלן: "התביעה").

בהתאם לכך המשיב אחראי לניזקי הגוף שנגרמו למערער כתוצאה מהתאונה, על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

המערער סבור כי עמדת בית משפט קמא ביחס למשפט הפלילי שהתנהל במולדובה שגויה, וכי הוא אינו יכול להוות שיקול לניהול של ההליך האזרחי שם. לטענתו, לאור גזר הדין הפלילי שניתן נגד המשיב, שאלת האחריות כבר אינה נימצאת במחלוקת, ואין כל יתרון בהערכת אומדן הפצוי על ידי הפורום המולדובי.

לעניין הצהרתו של המערער במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל במולדובה, לפיה אין בכוונתו לתבוע את המשיב לקבלת פיצויים בגין הנזקים, נטען כי הצהרתו נימסרה בכדי לסייע למשיב לקבל עונש מקל במשפטו הפלילי במולדובה, וכי לא ניתן להבין מהצהרתו זו שהמשיב לא ציפה לשלם פיצוי למערער, או שיידרשו הצדדים לטוס למולדובה לבירור התביעה.

...

בית משפט קמא דחה את טענות המערער בדבר החריגים שלטענתו מתקיימים בענייננו, החריג של טעמי צדק והחריג של מקום משותף של הצדדים, וקבע שבנסיבות המקרה גם שיקולים מערכתיים הנוגעים לאינטרס הציבורי מובילים למסקנה שהפורום המולדובי הוא פורום נאות יותר מזה הישראלי.

בית משפט קמא נתן דעתו לשורה של נסיבות וזיקות המובילות למסקנה אליה הגיע, לרבות השיקולים הבאים: הדין החל על התביעה הוא כאמור הדין המולדובי לאור מקום ביצוע העוולה; הפורום הטבעי לדיון על פי הדין המולדובי הוא בבית המשפט במולדובה; העבירה שבוצעה היא עבירה על פי דיני התעבורה של מולדובה ומשכך טיב הסכסוך קשור קשר הדוק לדיני הנזיקין במולדובה, העשויים להיות שונים מהדין הישראלי; התביעה היא המשך ישיר להליך הפלילי שנוהל עד תומו במולדובה ושבו נאספו הראיות שעשויות להיות חיוניות ומשמעותיות גם לתביעה אזרחית שתוגש; הצדדים חיו במשך שנים במולדובה ומקום מושב המשיב במועד הגשת התביעה היה שם; ראיות ועדים נוספים נמצאים במולדובה.

בהתאם לכך בית משפט קמא בחן את הזיקות ה"איכותיות", ייחס לחלקן משקל מוגבר (כגון לכך שעסקינן בהפרה של דיני התעבורה של מולדובה שעליה חל הדין המולדובי), לחלקן משקל מועט, ומצא שלמעשה, אחרי הכול, הזיקה היחידה של המקרה לישראל היא העובדה שהצדדים מתגוררים בה כיום – ואין בכך די. לכן, ולמרות טיעוני המערער לגבי המקום המשותף וטעמי הצדק, טענות שעלו הן לגבי הדין החל והן לגבי שאלת הפורום הנאות - לא מצאנו להתערב בעמדת בית המשפט קמא.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מארוע קטטה במהלכו הותקף לטענתו על ידי הנתבע ונגרמו לו ניזקי גוף.

רקע עובדתי בתאריך 26/06/10, בשעת לילה מאוחרת, הופנה התובע לבית חולים זיו בצפת בשל חבלות בפניו.

גזר הדין בהליך הפלילי השית על הנתבע עונש מאסר על תנאי, התחייבות שלא לבצע העבירות נשוא כתב האישום ותשלום פיצוי כספי לתובע בגין הנזקים שנגרמו לו. עקרי הפלוגתות לטענת התובע, כתוצאה מהארוע נגרמו לו נזקים אשר הגבילו אותו בפעילות יומיומית.

שאלת האחריות עילת התביעה הנזיקית כאן מבוססת על עוולת התקיפה כהגדרתה בסעיף 23(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה"): "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו". שני יסודות עקריים לעוולת התקיפה - שימוש בכוח נגד גופו של אדם ויסוד הכוונה.

...

סה"כ על הנתבע לפצות התובע בסכומים כדלקמן: עזרת הזולת 2,000 ₪ כאב וסבל 12,000 ₪ סה"כ 14,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנני מחייב הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו כתוצאה מהאירוע, בסך כולל של 14,000 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 4,000 ₪.

מבוא וטענות הצדדים לפניי בקשה לדחייה על הסף של תביעת נזיקין בגין נזק גוף שניגרם לתובע, תושב רצועת עזה, מירי צה"ל. התובע, תושב רצועת עזה – אלבורייג', טוען כי ביום 16.11.2014, בהיות בן 15, ניפצע מירי צה"ל (שמו המלא ופרטי פציעתו הושמטו לשמירה על פרטיותו).

המדינה טוענת להבחנה בין סעיף 5ג, סייג לאחריות בנזיקין באיזור עימות, שנידון בעיניין עדאלה על רקע התפיסה הלוחמתית ששררה באזורים הנדונים, לבין סעיף 5ב דנן, סייג לאחריות בנזיקין כלפי נתין אויב, המתייחס לשטח אויב שישראל אינה מחזיקה בו. הבחנה זו נוגעת לזכויותיהם של תושבי המקום כלפי המדינה המפעילה בו כוח צבאי; משום שאין דין "אזרחים מוגנים", לאחר התבססות השליטה בשטח המוחזק, כדין "נתיני אויב" בעת מילחמה.

אין לצפות כי תיפתח חקירת מצ"ח בעקבות כל ירי שגרם נזק, בהעדר הוריה אובייקטיבית לבצוע עבירות פליליות על ידי מי מן הלוחמים, רק כדי לאסוף ראיות לקראת תביעת נזיקין אפשרית של נתין אויב.

כלומר, חרף העדר פראקטיקה רווחת במשפט המשווה של תביעות אישיות בגין עילות שבמשפט ההומניטארי הבין-לאומי, עקב פעולה צבאית שגרמה נזק לנתין אויב – מהרכבת האמור בעיניין אויב, בדבר גזירת זכות תביעה אישית ממעמד מנהגי של דין בין-לאומי, על דעתם של בן-נפתלי ושני, בדבר מעמדו המנהגי של הפרוטוקול הראשון – עולה לכאורה כי ניתן להגיש לבית משפט פנימי בישראל תביעה אישית לפצוי בגין הפרה של הפרוטוקול הראשון.

החייל, מן הסתם, יועמד לדין פלילי; והמדינה תציע פיצוי לנפגע.

...

בהתאם לכך, תביעת הנזיקין של התובע, נתין אויב מחבל עזה שבשליטת חמאס, תושב שטח שהממשלה הכריזה עליו כעל "שטח אויב" לפי סעיף 5ב(א)(1) בחוק הנזיקים – נדחית בזה על הסף.

לאור המקובץ הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לסעד הקיצוני שמבקש התובע, של פסילת דבר חקיקה ראשית של הכנסת כבלתי חוקתי.

התביעה נדחית.

במסגרת גזר הדין חויב הנתבע, בין היתר, לשלם לתובע פיצוי בסך של 1500 ₪.

התובע עותר לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בגין נזק הגוף שניגרם לו כתוצאה מהפציעה.

הנתבע לא הכחיש בכתב ההגנה את האירוע, אך טען בתמצית כי הרקע למעשים הנו העובדה שהתובע הטריד את רעייתו של הנתבע על רקע נתוק הקשר שהיה ביניהם.

סעיף 42 ג לפקודה קובע כי: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עוות דין". אין מחלוקת כי הנתבע לא ביקש רשות להביא ראיות לסתור את עובדות פסק הדין המרשיע ורשות כזו לא ניתנה לו ע"י ביהמ"ש, אך שאלת אשמו התורם של התובע שלא הייתה רלוואנטית להרשעת הנתבע בהליך הפלילי, תבחן במסגרת תביעת הנזיקין ואין בכך סתירה לפסק הדין המרשיע בהליך הפלילי (ע"א 2591/09‏ אנואר אלנסארה נ' אברהם שליסל).

...

סעיף 42 ג לפקודה קובע כי: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין". אין מחלוקת כי הנתבע לא ביקש רשות להביא ראיות לסתור את עובדות פסק הדין המרשיע ורשות כזו לא ניתנה לו ע"י ביהמ"ש, אך שאלת אשמו התורם של התובע שלא הייתה רלוונטית להרשעת הנתבע בהליך הפלילי, תיבחן במסגרת תביעת הנזיקין ואין בכך סתירה לפסק הדין המרשיע בהליך הפלילי (ע"א 2591/09‏ אנואר אלנסארה נ' אברהם שליסל).

סך הכל ישלם הנתבע לתובע פיצוי בסך של 65,000 ₪ בצירוף שכר טרחה והוצאות בסך של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.