תביעת נזיקין בגין נזק לשיניים בחדר אוכל

וזו לשונו של ס' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכותרתו: "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו": "41. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.". לאחר שהתעמקנו בממצאים בפרק הקודם, אוכל לקצר עתה.

התובעת מפנה לכך שנאלצה להסתייע בבתה בדברים הבסיסיים והטריוויאליים ביותר שביקשה לעשות, ובין היתר, עת ביקשה היא להתלבש, לצחצח שיניים, להתרוקן בנוחיות או לרחוץ את גופה – פעולות בסיסיות שעל מנת לעשותן נאלצה הבת להביא לאמה כסא ובצורה ישובה בלבד עלה בידה של התובעת לבצען, תוך כדי שהבת תמכה בה פיסית, כך העידה בת התובעת במהלך חקירתה: "ש. אחרי הפגיעה ממש סעדת אותה, היא לא יכלה לצחצח שיניים לבד? ת. נכון, שום פעולה היא לא יכלה, לא הייתה מסוגלת להרים את התחתונים, שום דבר, היא ישבה במשך חודש על כסא ולא יכלה לעלות על המיטה" [ש' 1-3 בעמ' 21 לפרו'].

הנתבע מצידו - מפנה בסיכומים מטעמו לסתירות ולגוזמאות שבעדות התובעת ובתה בכל הקשור לנזק שנטען כי נגרם; לרבות לכך שבחרה שלא להתפנות לבית החולים בשל עומס בבית החולים, לפי תצהירה כי לא היתה מסוגלת לקבל טפול רפואי מיד לאחר הארוע [ס' 15 לתצהירה], כשבכתב התביעה טענה כי סרבה לקבל טפול רפואי בשל כמות האנשים שהייתה באותה עת בחדר המיון [ס' 23 לכתב התביעה], ובחקירתה הנגדית סיפרה לראשונה על המלצה במוקד של המיון שלא להגיע [ש' 12-29 בעמ' 12 לפרו'].

בהתאם לפסיקה בנוגע לפצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, בהעדר נכות צמיתה, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקה של התובעת בעיקר בסמוך לאחר נפילתה, אני מעמיד את הפצוי בגין נזק לא ממוני על סך 9,000 ₪.

...

סוף דבר דין התביעה להתקבל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת, כך שהנתבע ישלם לתובעת סך 12,800 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט סך כולל של 2,995 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 44628-09-11 אבו סירייה ואח' נ' צ'יימס ישראל ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט ירון בשן, סגן נשיא תובע ראפת אבו סירייה נתבעים 1.צ'יימס ישראל 2.מדינת ישראל 3.מגדל חברה לביטוח בע"מ צד ג' מסעדת לימונדה בע"מ פסק דין

טענות לימונדה אם אכן נפל התובע, הדבר קרה בחדר האוכל, שמצוי באחריות צ'יימס - יש הודאת בעל דין של לימור אזולאי, מנהלת בצ'יימס (בסעיף 10 לטופס התביעה למל"ל).

התובע טוען לכך שהנתבעים או מי מהם הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפיו – היינו, שלא סיפקו לו סביבת עבודה בטוחה ובשל כך הוא סבל נזק גוף.

בנסיבות אלה לא שוכנעתי שהתובע ניפצע בנסיבות ובאופן שתיאר, או בנסיבות שיש בהן כדי להקים חבות בנזיקין של מי מהנתבעים.

...

איני מקבל הסבר זה. לפי הרשום בוועדה הרפואית מפי התובע קדמה הסחרחורת לנפילה.

בנסיבות אלה לא שוכנעתי שהתובע נפצע בנסיבות ובאופן שתיאר, או בנסיבות שיש בהן כדי להקים חבות בנזיקין של מי מהנתבעים.

התביעה והודעות צד ג' נדחות.

סעיפים 36-35 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מעגנים את עוולת הרשלנות.

מאחר והיד השמאלית היא היד הדומינאנטית שלה היא מנסה לתפקד בעיקר עם היד הימנית החלשה יותר ולכן כל כך קשה לה, וכל דבר שהיא מנסה לעשות עם יד ימין אורך זמן רב. כל פעולה הכי בסיסית, כמו צחצוח שיניים, איסוף השיער או חפיפת השיער היא פרוייקט מיוחד עבורה וכך גם רכיסת כפתורים, קשירת שרוכים בנעליים, פריסת לחם בסכין או פתיחת בקבוק או צינצנת.

נוכח תשובתה הופנתה התובעת לעמ' 54 למוצגיה שם במסגרת מכתב שיחרור ריפוי בעסוק של האגף למרפאות חוץ ואישפוז יום של בית החולים רעות מיום 16.7.17 צויין בין היתר, תחת הכותרת IADL- כך: "...מטלות משק בית- אחת לשבוע מטאטא ושוטפת חדר קטן בביתה, מכניסה ומוציאה כלים מהמדיח, מקפלת מגבות ופרטי ביגוד קטנים. הכנת ארוחה קלה- מכינה ארוחות קלות מאוד, לרוב בלווי אחד מבני המשפחה...." התובעת נישאלה מדוע אם כך היא טוענת כי היא לא יכולה לעשות את הדברים האמורים.

הבעל הצהיר כי בשנה הראשונה שלאחר התאונה התובעת נזקקה לעזרה יומיומית בכל תיפקודי היומיום (רחצה, הלבשה, לבישת גרביים, נעילת נעליים, סירוק השיער, הכנת האוכל, לווי לטיפולים, עזרה בשירותים וכו').

בהמשך לאותה ישיבת קדם משפט, התובעת אכן פנתה בתביעה להחמרת מצב למוסד לביטוח לאומי שאליה צורפו חוות הדעת של המומחה בתחום האורתופדיה מטעמה שקבע לה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 28% (קביעת המל"ל בתחום זה – 20% כאשר המומחה פרופ' שטיינברג קובע נכות רפואית צמיתה נוספת בשיעור של 10% בגין הנזק העצבי המדיאני בשורש כף היד השמאלית) ושהנתבעות לא חלקו עליה, וכן חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי שקבעה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20% (קביעת המל"ל בתחום זה – 10%).

...

למעלה מן הצורך אציין, כי איני מקבל את טענת התובעת כי התנתקות מענף נפגעי עבודה תמנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שיקום רפואי ומקצועי על פי סעיף 86 (א) לחוק הביטוח הלאומי שכן מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 9804-09-17 צור נ' המל"ל (4.12.19) סעיפים 26 ו -29 עולה לכאורה לגבי היוון קצבת נכות מעבודה, כי מענק היוון שמשולם במקום קצבה אכן מנתק את הקשר בין הנכה למוסד אולם מודגש ש"ניתוק" זה מתייחס לקצבת הנכות בלבד להבדיל מיתר הגמלאות להן זכאי הנפגע בעבודה, גמלאות בעין או גמלאות מיוחדות, שלגביהן במקרה של היוון קצבה לא חל הניתוק, כשסעיף 26 לפסק הדין מפרט את אותן גמלאות בעין: ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי כאמור בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי שהכותרת הרשומה בצידו היא "זכות לגמלאות בעין". סוף דבר סיכום הנזקים: א. הפסדי שכר לעבר - 235,700 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 398,600 ₪ הפסדי פנסיה - 79,300 ₪ ד. ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר - 120,000 ₪ ו. עזרת הזולת לעתיד - 375,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון - 250,000 ₪ סה"כ 1,528,600 ₪ ט. לאחר הפחתת אשם תורם של 5% - 1,452,170 ₪ בניכוי: ט. תגמולי המל"ל -347,789 ₪ לסיכום התביעה נגד הנתבעות מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

7נוכח האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקיה עקב התאונה ולאחר ניכוי אשם תורם בסך של 1,180,811 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים מטעם התובעת וחלקה בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כנגד קבלות.

כן ישלמו הנתבעות לצד שלישי שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

המועצה ביקשה מהנתבעת להבהיר מהן אותן נסיבות מיוחדות המהוות לטענתה כח עליון בגינן בוטלה הטיסה, אך הנתבעת לא השיבה לפנייה זו. כתוצאה מביטול הטיסה, והעובדה שהתובעים לא היו ערוכים לשהות באילת בלילה, וביניהם היו ארבעה ילדים, הם נאלצו לרכוש באילת מוצרים בסיסיים (מברשות שיניים, מוצרי הגיינה, פיג'מות וכיוצא בזה), וכן לשלם עבור נסיעות במוניות משדה התעופה לאילת וחזרה למחרת, ועבור שני חדרים במלון לאותו לילה.

שירותי סיוע בתביעה הראשונה הטבה בגין שירותי סיוע הנה בגין אוכל, שתייה והוצאות שנגרמו בעקבות ביטול הטיסה.

סעיף 11(ב) לחוק קובע כי בקביעת גובה הפצוי לדוגמא, בית המשפט לא יתחשב בגובה הנזק שניגרם לנוסע עקב ביטול הטיסה, אלא יתחשב בין היתר בשיקולים הבאים: "(1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;

אמנם קיימת האפשרות לידרוש פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש במסגרת תביעה נזיקית, אולם בנסיבות המפורטות, לא מצאתי לכך מקום.

...

בתביעה הראשונה תשלם הנתבעת לתובעים סך של 11,183 ₪.

בתביעה השנייה תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,270 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים הנ"ל תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המועצה ביקשה מהנתבעת להבהיר מהן אותן נסיבות מיוחדות המהוות לטענתה כח עליון בגינן בוטלה הטיסה, אך הנתבעת לא השיבה לפנייה זו. כתוצאה מביטול הטיסה, והעובדה שהתובעים לא היו ערוכים לשהות באילת בלילה, וביניהם היו ארבעה ילדים, הם נאלצו לרכוש באילת מוצרים בסיסיים (מברשות שיניים, מוצרי הגיינה, פיג'מות וכיוצא בזה), וכן לשלם עבור נסיעות במוניות משדה התעופה לאילת וחזרה למחרת, ועבור שני חדרים במלון לאותו לילה.

שירותי סיוע בתביעה הראשונה הטבה בגין שירותי סיוע הנה בגין אוכל, שתייה והוצאות שנגרמו בעקבות ביטול הטיסה.

סעיף 11(ב) לחוק קובע כי בקביעת גובה הפצוי לדוגמא, בית המשפט לא יתחשב בגובה הנזק שניגרם לנוסע עקב ביטול הטיסה, אלא יתחשב בין היתר בשיקולים הבאים: "(1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;

אמנם קיימת האפשרות לידרוש פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש במסגרת תביעה נזיקית, אולם בנסיבות המפורטות, לא מצאתי לכך מקום.

...

בתביעה הראשונה תשלם הנתבעת לתובעים סך של 11,183 ₪.

בתביעה השנייה תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,270 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים הנ"ל תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.