פתח דבר
לפני תביעת שבוב נזיקין כספית על סך 6,054 ₪.
בגין נזקים אשר נגרמו לרכב התובעת בעקבות פגיעת רכב הנתבעים ברכבה.
מר סבג ישראל נהג רכב מבוטח הנתבעת 2 העיד:
"לקחתי הסעת ילדים לביה"ס מסוים קבלתי נסיעה מגט טקסי לקחת ילדים לביה"ס, אספתי אותם לביה"ס האיש החנה מצד ימין להוריד ילדים ואני גם נכנסתי להוריד ילדים ואז אני שומע את המכה. פניתי אליו ואמרתי לו תשמע נכנסת בי, הוא אמר לי לא אתה בי, אמרתי לו תשמע יש לי מצלמה ברכב, אמר לי בסדר, באתי הסתכלתי בסירטון בבית, באתי אליו בשעה שהוא מוריד ילדים פניתי אליו אמרתי לו תיתן לי את הפרטים אמר לי אני לא מבין לך כלום נסע וברח לי. נסעתי לחברה שלהם בבני ברק, לאגד דברתי עם הקצין רכב והתכתבי איתו פניתי אליו ואמרתי לו אחד הנהגים שלכם ברח לי, מה המספר רכב? הבאתי לו ורק אז הוא הביא לי את הפרטים".
חקירה נגדית:
בחקירתו הנגדית התבררה המחלוקת לגבי הנזק, העיד כי הנזק שנטען בכתב ההגנה כי רכבו ניזוק בחלק האחורי זה טעות שאינה קשורה לתאונה.
לאור האמור דלעיל ועל סמך עדויות הצדדים שהושמעו בפני ביום הדיון והראיות שהוצגו בפני דין התביעה להיתקבל באופן חלקי באופן הבא; נהג התובעת יישא באשמה בתאונה ב-80% ונהג הנתבע יישא באחריות לקרות התאונה ב-20% וארחיב;
אשר לאחריות משתופת של 2 הנהגים להתרחשות התאונה- לאור הסירטון שהוצג בפני ועל פי תקנות התעבורה, רכב הנתבע אכן ביצעה עקיפה כדין, רכב הנתבע היה מצד שמאל לרכב התובע והתכונן לעקיפתו כפי שתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובעות בסעיף 47 (א) נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב-נסיעה ובין אם לאו, אלא מצידו השמאלי.
על אף האמור בתקנה לאור הראיות שהוצגו בפני היה על נהג הנתבע לקחת בחשבון ולאור היותו נהג מונית אשר מתבקש מעצם עבודתו כנהג להפעיל שיקול דעת ולקרוא את תוי הדרך בצורה טובה יותר לאור מיומנותו מאחורי ההגה, ולפעול בצורה זהירה יותר כאשר הוא מבצע עקיפה לתוך נתיב המיועד לעצירה של רכבים מסוג הרכב של התובעת לצורך העלאה והורדה של נוסעים.
...
אני קובע כי דין התביעה להידחות מן הטעמים הבאים:
עדות נהג התובעת לא הייתה רציפה ואחידה לאורך כל ההליך וארחיב;
בכתב התביעה טען כי היה במצב של עמידה כדין והוריד נוסעים ולפתע הגיח הנתבע וגרם לתאונה.
אני קובע כי היה עליו כן להביט במראה השמאלית טרם יציאתו לנסיעה במטרה להשתלב בנתיב השמאלי לנתיב בו עמד כל זאת לאור ניסיונו הרב כפי שהעיד על אופיו הטוב ביום הדיון לפני (עמוד 2 שורה 36 לפרוטוקול) "אני יותר מיומן ממנו".
לאור מועד עריכת חוות דעת השמאי ( 9 חודשים מיום קרות התאונה ) אני קובע כי דין התביעה להידחות מאחר ולא הוכח הנזק הנתבע, מחמת אי בדיקת שמאי מטעם התובעת את רכבה במועד סמוך לקרות התאונה ועל כן לא ניתן לאמוד את הנזק בזמן אמת, מאחר ולאור עדות התובע כי כל יום הוא מחליף רכב ולאור דוח שמאי שבדק את הרכב ביום 20.07.20 (כעבור 9 חודשים מהתאונה) כפועל יוצא מכך שזה מיניבוס המסקנה היא אחת כי ב-9 חודשים עבר מספר רב של ק"מ ועל כן לא ניתן לקבוע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי לא נגרם נזק נוסף לרכב התובעת מיום התאונה דנן.
על כן אני קובע כי נותק הקשר הסיבתי בין חוות הדעת לבין 20% אשמת רכב הנתבע להתהוות קרות התאונה.
סוף דבר
בהינתן האמור אני מורה – דין התביעה להידחות.
