תביעת נזיקין בגין נזק לרכב עקב פתיחת דלת רכב

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום .

לטענת הנהגת ברכב התובע התאונה נגרמה עקב פתיחת דלת רכב הנתבעת בחוסר זהירות בנגוד לסעיף 80 א' לתקנות התעבורה.

סימון מיתחם החניה בתמונות שהוצגו, מבהיר כי לו היה רכב התובע רחוק מספיק בסבירות מהסימון הרי שבהסתברות ובשכל היקר לא הייתה התוצאה הנזיקית כפי שהיא .

...

היקף הנזק ברכב התובע ומיקומו מחזק המסקנה כי הנסיעה לא הייתה איטית, וככל שהיא גבוהה יותר כך היה על נהגת הרכב להרחיק הרכב מצדי הכביש מרכבים חונים.

לעניין הנזק , נוכח חוות דעת יחידה בתיק, ובאין חקירה נגדית , ובהיות המומחה נוכח בדיון ולא נדרש להיחקר על ידי הצד שכנגד, מצאתי לנכון לקבל את הערכת הנזק הישיר של פגיעה לכל אורך צדו של רכב התובע .בהתאם לתמונות שלא סתרו המסקנה כי מדובר בנזק משמעותי .

על כן, התביעה מתקבלת כאמור וכפוף לאמור והריני להורות כדלקמן : הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע בעל הרכב בתוך 30 יום סכום הנזק ושכר טרחת שמאי והוצאותיו בסך כולל של 27,687 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 338 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 800 ₪.

בפניי תביעה כספית בה עותר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בגין נזק שגרם למראת הצד של רכבו בעקבות תאונת דרכים בה היו מעורבים השניים בשעות הבוקר המוקדמות של ה - 5.6.2020 בפרדס חנה.

בכתב ההגנה טען הנתבע, כי לאחר שהתובע הודה בפני מבטחתו, הראל - חברה לביטוח בע"מ, באחריותו לתאונה, פיצתה אותו המבטחת על הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מפתיחת הדלת של רכב התובע.

יחד עם זאת, אין בכך כדי לשלול את זכאותו לקבלת מלוא הפצוי על פי הצעת המחיר; אין מדובר בתביעה ביטוחית אלא בתביעה נזיקית, שתכליתה היא השבת המצב לקדמותו, ומכאן שעל המזיק להעמיד את הניזוק באותו מצב בו היה לולא הנזק.

...

אציין, כי תאריך הצעת המחיר הוא 26.10.2020, ולאור זאת טען הנתבע כי אין קשר בינה ובין אירוע שאירע כארבעה חדשים וחצי לפני כן; ואולם, התובע הציג תכתובת וואטסאפ בינו ובין הנתבע במסגרתה שלח לנתבע ביום 26.7.2020 את הצעת המחיר (עמ' 5, ש' 23 ואילך); מכאן שלא ייתכן כי התאריך אותו נושאת הצעת המחיר נכון, ואני מקבלת את טענת התובע לפיה ככל הנראה נפלה בתאריך זה טעות.

על כן אני מקבלת את הצעת המחיר כראיה לשיעור הנזק שנגרם לתובע.

מכל אלו אני קובעת, כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 5,056 ₪ עבור הנזק למראת הצד.

לפניי תביעה בגין נזק שניגרם לרכב התובעת, מ.ר. 50057072 (להלן: "רכב התובעת") לבין שער חניה במיתחם בנייני מגורים הנמצא באחריות הנתבע 1 (להלן: "שער המיתחם" ו/או "שער הבניין" ו/או "ועד הבית").

לטענת הנתבעים, ככל שהיו נזקים לרכב התובעת, ייתכן כי רכב התובעת היה מעורב בתאונה כזו או אחרת, אך מכאן ועד לטענה כי ארוע זה היתרחש בבניין הנתבעים ובנסיבות המתוארות בכתב התביעה מרחק רב. עדויות הצדדים: בעדותה הראשית, העידה התובעת כי ביום הארוע יצאה מחניית הבניין, בטרם יציאתה מהחניון, לחצה על השלט לפתיחת שער החניון, מדובר בחניון צר, כך שרק מכונית אחת יכולה לצאת או להכנס.

לשיטת התובעת, עת החלה ביציאתה מהחניון, לפתע, ניסגרו על רכבה דלתות השער ונפתחו, היא יצאה מהחניון והתקשרה למעסיקה שלה, המתגוררת באותו ביניין ועידכנה אותה בפרטי המקרה.

בעיניין זה אני מוצאת להפנות, לדברים שנכתבו במסגרת בתא"מ (שלום ק''ג) 30973-03-12 ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' גילת מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, לעניין אי הגשת חוות דעת מומחה לעניין תקינות השער: "[...] עסקינן בתביעה נזיקית ועל כן, היה על התובעת להוכיח, בין היתר, כי הנתבעת התרשלה באחזקת השער ובהפעלתו וכן כי התרשלות זו, היא שגרמה לתאונה. בעניינינו, התובעת ---- לא הביאה כל ראיה כדי לתמוך בטענתה להתרשלות, שכן, התובעת לא הביאה עד מטעמה, אשר יעיד מהן הפעולות הנדרשות, בהקשר לאחזקת שערים, אם באמצעות בדיקות תקופתיות ואם באמצעים אחרים (מועד החלפת "העיניות"; מועד לבדיקת ה"מחשב" או ה"מערכת הממוחשבת המוטבעת", ככל שקיימת וכו').

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שבחנתי בקפידה את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה, מוקדי הנזק כפי שעולה מדו"ח השמאי ומהתמונות שהוצגו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על דחיית התביעה, בשל אי הרמת הנטל על ידי התובעת.

סוף דבר: מכל הטעמים שפורטו בהרחבה לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

על פי המתואר בכתב התביעה, התובע נסע ברחוב דרך יצחק רבין ועצר בצומת T מול רחוב בן גוריון בעיר גבעתיים, "כשהרכב היה בעצירה מוחלטת, במסלול השמאלי לפנייה שמאלה, כשלידו (מצד ימין לו) עומד רכב אחר, לפתע הרכב הפוגע הגיע וניסה להשתחל בין 2 הרכבים וכתוצאה מכך פגע בכל צדו הימני של הרכב וזאת בעוצמה רבה. על פי טופס ההודעה שמסר התובע לחברת הביטוח, התאונה התרחשה בשעות הבוקר המוקדמות (03:00), "עמדתי ברמזור אדום לפנות שמאלה. מימיני עברה מונית. פיתאום שמעתי מכה בצד ימין של האוטו שלי, התברר שהנוסע במונית שישב מאחור פתח את הדלת השמאלית במטרה לצאת. באותו זמן ניסה אופנוע לעבור בין שני כלי הרכב. פועל יוצא, הועף האופנוע על הצד הימני של האוטו שלי וגרם נזק רב". בעדותו מסר כי חזר לביתו ורכבו עמד "ברמזור שני נתיבים שמאלה....אני רוצה לפנות שמאלה. מימיני עומד רכב, מסתכל במראה, אני רואה אופנוע מאחור, לחזור להסתכל על הרמזור, פיתאום מכה ברכב. מסתכל ימינה ורואה את האופנוע על הרכב שלי" (עמ' 6, ש' 7-9).

לאחרונה נידרש בית המשפט העליון לנושא וקבע כי הותרת פסק דין בהעדר הגנה עת מדובר בתביעת נזיקין לא יכולה לעמוד עת קיים פער בין סכומי נזק באופן שמוביל לחיוב בתשלום סכום כסף משמעותי יותר כך שסכום שייפסק לזכות התובע עולה על סכום הנזק הממשי שאמור לקבל נוכח התוצאה אליה הגעתי, וחרף מחדלי המערער שם והנתבע 2 כאן, הרי שמתן פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה בלבד יגרום לחוסר צדק שעולה כדי עוות דין (ראו רע"א 1990/22 דלילה יאיר חורי נ' מרים בנאי (9.6.22)).

  בעיניין הכשרה חברה לביטוח נ' יוסף (תא"מ 62283-01-15, 28.9.2016) התקבלה תביעת שבוב בגין ניזקי רכב התובעת נגד נהג שסטה עם רכב הנתבעים לעבר רכב התובעת בתגובה על סטיית רכב שלישי לעבר רכב הנתבעים ובניסיון שצלח לחמוק מפגיעת הרכב השלישי ברכב הנתבעים.

...

ב"כ התובע הפנה לפסק דינה של כב' השופטת הבכירה רחל קרלינסקי בת"א 68505-06-18 מגדל חב' לביטוח נ' קושניר ואח' (25.2.2020) אם כי שם היא לא דנה כאמור בסיכומי התובע בהפרת תקנה 40 (א) ו-41 לתקנות התעבורה, אולם כמו שם גם כאן דומה שהמעבר בין כלי רכב הוא במטרה להתקדם ולהיות ראשון ברמזור ולנצל את היכולת לעבור בין נתיבים שאין למכוניות והלכה למעשה – לעקוף כשהוא על שני נתיבים או באותו נתיב עם רכב התובע או רכב צד ג', דבר שאינו אפשרי בנסיבות העניין מבחינת דיני התעבורה (וספק אם כדי שכלי הרכב יראו את האופנוע לפניהם), וכפי שפסקה: "אין צורך להכביר מילים על משמעותה של נהיגת אופנוע בין שני נתיבי הכביש ובין מכוניות. גם אם התמונה אינה שכיחה אין בה כדי להעיד על נהיגה נטולת סיכון. יוטעם כי הנתבע 1 הודה כי נסע כך למשך זמן, לאורך כל הפקק ובמצב זה אין זה מחזה נפרץ שיפגע בכלי רכב שלצדו או יפגע מהם. על כן יש להטיל על הנתבע 1 אחריות מרבית לקרות התאונה. באשר לטענת הדיפת האופנוע על רכב התובעת ע"י הפולקסוואגן לא מצאתי לה יסוד. אמת, די בפגיעה קלה על מנת לערער את יציבותו של אופנוע...". העולה מהמקובץ, שגם אם סביר להניח שאחד מהשניים התרשל יותר, ניתוח הראיות לא מוביל לקביעת ממצאים ברורים לגבי סיבת התרחשות התאונה – כי אז בהעדר קנה מידה צודק אחר, החלוקה השוויונית של האחריות בין שני הנהגים בנסיבות אלה היא הצודקת ביותר כאמור בעניין זיזה נ' אורטל ובעניין הכשרה חברה לביטוח נ' יוסף עת רכב פגע ברכב אחר עקב גורם זר מתערב.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 7456 ש"ח כולל שכ"ט שמאי.

הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובא העד או הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע רכב על אופנוע ובעקבות פתיחת דלת רכב הנהוג על ידי הנתבע 2 הועף מהאופנוע ונפצע.

במועד התאונה התובע לא היה מבוטח, ולפיכך התביעה הוגשה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולא מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

ראשיתו של ההליך הרכושי בתביעה מטעם הנתבעת 1 כנגד התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכב הנתבע 2 בתאונת הדרכים.

המחלוקת בין הצדדים הוגדרה על ידי השופט צוריאל לרנר שדן בהליך הרכושי באופן הבא: "המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. ככלל, אין חולק כי המגע בין אזור דלת הנהג ברכב התובעות לבין האופנוע, שעה שזה עבר לשמאלו ומוקד המחלוקת הוא בשאלה אם פתח הנתבע שכנגד 3 (להלן: חיימוב) את הדלת בעת שעבר ליד האופנוע, או שמא איבד אברמוב שליטה על אופנועו מסיבה אחרת, ופגע ברכב" (סעיף 3 לפסק הדין).

...

הנה כי כן, בין אם נחיל את כלל השתק העילה ובין אם נבחן את התביעה דנן דרך הכלל של השתק פלוגתא, אין מנוס מהגעה למסקנה כי אחריותם של הנהגים לתאונה, ועילת התביעה נדונו ומוצו כבר במסגרת ההליך הרכושי.

דינה של התביעה לאור האמור לעיל, להידחות.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.