תביעת נזיקין בגין נזק לרכב עקב פגיעת משאית עירייה

לטענת התובע, ביום 24.11.2020 מכר את רכבו במחיר של 500,000 ₪ וזאת במחיר מופחת ממחיר המחירון, בשל ניזקי הרכב בגין הארוע מושא התביעה, בסך של 110,119 ₪, כאשר התובע יידע את הקונה אודות הארוע.

האחת ביום 12.10.2021 והשנייה ביום 31.10.2021 במסגרתן העידו ונחקרו בחקירה נגדית, על פי הסדר הבא: התובע, עובד בבית עסק של התובע שהיה בבית עסק בעת קרות התאונה, שמאי מטעם התובע, שמאי מטעם הנתבעת 1 (מבטחת רכב התובע), מהנדס מטעם הנתבעת 2 (עריית כפר קאסם) האחראי על התשתיות, שמאי מטעם הנתבעת 4 (מבטחת המשאית) וקצין בטיחות מטעם הנתבעת 3 (הבעלים של המשאית שהמבנה שהיא הובילה פגע בכבלים).

נראה כי התובע סבר כי יוכל לבצע קפנדריא על ידי הגשת התביעה בעילה נזיקית נגד עריית כפר קאסם והחברה שבבעלותה המשאית ומבטחתה, מבלי לצרף גורמים נוספים שבודאי רלוואנטיים לצורך הדיון בשאלת האחריות.

ב"כ הנתבעת 1 מבסס טענה זו על האמור בזכרון הדברים שנחתם בין התובע לקונה הרכב ובו צוין כי "צד א יידע את צד ב לגביי תביעה שיש למוכר כנגד חברת הביטוח בגין פגיעת כבל חשמל ברכב וגרימת נזק...". לטענת ב"כ הנתבעת 1 הפשיטא של המשפט הזה מתוך ההסכם שבין התובע לקונה הוא שכל סכום כסף שבית המשפט יפסוק במסגרת התביעה דנן אמור להיות מועבר לידי הקונה (עמ' 31, שורות 6-1 לפרוטוקול).

...

לכן, מסיבה זו, אני סבור כי הנתבעת 1 לא שילמה לתובע את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

סוף דבר הנתבעת 1 או לחילופין הנתבעות 3 ו-4, באמצעות הנתבעת 4 (בהתאם לסעיפים 10.44 ו- 10.45 לעיל), תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 11.1.

הנתבעות 1 ו-4 תישאנה , בחלוקה שווה ,בתשלום הוצאותיה של הנתבעת 2 ,אשר התביעה נגדה נדחית ,סכום הוצאות שהתובע מחויב לשלמו לנתבעת 2 , בסך כולל של 6,000 ₪.

לפני תביעת תיחלוף על סך של 78,836 ₪ לתשלום תגמולי ביטוח ששילמה התובעת כמבטחת למבוטחה, בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח כתוצאה מתאונת דרכים מיום 13.11.2016.

מר פינחסי העיד כי הוא הגיע לכיכר הסמוכה על מנת לפנות עם רכבו, אולם עם הפנייה הרכב החליק על הכביש והוא פגע במשאית שחנתה בקירבת מקום.

התובעת טוענת כי יש במקרה זה להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעות וזאת מכח הוראות סע' 41 לפקודת הנזיקין.

לטענתה, מבוטחה החליק על כתם שמן אשר היה על גבי כביש בתחומי הערייה וכתוצאה מכך נגרם הנזק לרכב.

...

כפי שנפסק בתא"מ 50849-03-18 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עיריית חדרה (24.1.2019) אין לומר כי כל אימת שקיימת הצפה או שלולית מים, הדבר מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות התרשלו, מאשר עם העדר רשלנותן.

למשמע עדויות העדים ולאחר שעיינתי בראיות שהוצגו לפניי, לא מצאתי כי הוכחה רשלנות מעם העירייה או מעם תאגיד המים בטיפולם במפגע עם קבלת הדיווח אודותיו.

לסיכום: לאור האמור, ומשלא מצאתי כי הופרה חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעות, דין התביעה להידחות.

לפניי תביעת שבוב בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת ביום 31.5.120186 בנתניה.

בכתב התביעה על נספחיו נטען כי עץ אשר בלט לכביש ברחוב בן צבי בנתניה פגע במשאית המבוטחת על ידי התובעת וגרם נזק לארגז המשאית בצדה הימני, כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה.

יסודות עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הם: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית; הפרת החובה; קיומו של נזק וקיום קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.

אבהיר שההסכם אינו מטיל על צד ג' אחריות מוחלטת לכל נזק שיגרם למאן דהוא כתוצאה מהעצים הנטועים בשטחה של הנתבעת, אלא רק אחריות לגבי נזק או אובדן שיגרמו תוך כדי ביצוע העבודות על ידי צד ג' או בשל מעשה או מחדל של צד שלישי (ראו גם: ת"ק (תביעות קטנות חד') 24778-04-10 רונן כהן נ' עירית חדרה (15.03.2011)).

...

לאור המסקנה האמורה, יש לבחון את חבות הנתבעת לנזק בהתאם לעוולת הרשלנות ולאחר מכן יש לבחון את טענת הנתבעת בדבר אחריות צד ג' לשפותה.

על כן, אין בידי לקבל את ההודעה לצד ג' במלואה.

סיכומו של דבר; אני מורה על קבלת התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 12,735 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום.

ההודעה לצד ג' מתקבלת באופן חלקי, כך שעל צד ג' לשפות את הנתבעת בשיעור של 40% מהנזק שנגרם לנתבעת, לרבות בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו.

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 39049-10-20 כהן נ' עירית ירושלים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה טלי להב תובע אוראל יצחק כהן נתבעות 1. עירית ירושלים 2. מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ 3. י. ד. ברזאני בע"מ פסק דין

התביעה שבפני הנה תביעת ניזקי רכוש, שהוגשה בשל נזקים נטענים אשר נגרמו לרכב התובע, בשל היתקלות במכסה ביוב [המוגדר בערך הווקיפדיה כ"כַּוַּת כְּנִיסָה או מנהול (מאנגלית( Manhole הוא פתחו העליון של תא שירות, המאפשר גישה למערכות תשתית וצנרת ציבוריות תת-קרקעיות כגון מים, ביוב, חשמל, גז וטלפון, לצורך עריכת עבודות בהן" [.

וכבר נפסק – אגב הכרעה בתביעה נזיקית- בין היתר בדנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, סד(1) 533 (2010)‏‏ -"נקודת המוצא המוסכמת על הכול היא שהדרך הרגילה להוכחת תביעה בנזיקין היא הוכחת יסודות העוולה כולם – חובת זהירות, התרשלות, קשר סיבתי ונזק – על-פי מאזן ההסתברויות. במובן זה פועלים דיני הנזיקין על-פי סטאנדרט ההוכחה המקובל במשפט האזרחי ככלל. יישומה של אמת-מידה זו בתביעה נזיקית משמעותו היא שכאשר עולה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו, זוכה הוא בפצוי מלא בגין הנזק שניגרם לו. לעומת זאת כאשר לא עולה בידו להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברות, אין הוא זוכה בפצוי כלשהוא. כלל זה, שזכה לכינוי "הכול או לא-כלום", ניצב בלב תפיסתו של המשפט המקובל, ומשפטנו-שלנו בכלל זה, בכל הנוגע לסטאנדארט ההוכחה ולאופייה הבינארי של ההכרעה השיפוטית.

בהקשר זה, בדו"ח השמאי, אשר לא נסתר בראיה מפריכה מטעם הנתבעות, נראה כי רכב התובע נפגע תוך פתיחת כריות האויר ומתיחת החגורות ובחלקו התחתון, לרבות בתת השילדה.

בהקשר זה אין ספק כי נוכחותו של מנהל העבודה בשטח וסימון וחסימת הנתיב כנטען, לו היתה מבוצעת כנדרש היתה מציירת תמונת "זירה" ראייתית שונה בתכלית מזו שהוצגה בהליך זה. עם זאת, שוכנעתי בעמדת הנתבעות לפיה מן הסכום שיפסק "יש להפחית הן את אשמו התורם של התובע". התובע אף בטופס ההודעה שהוגש על ידו ציין ברורות, כי- נהיגה בכביש המצוי בשפוץ אחרי משאית גבוהה, כאשר גובהה והחושך "הפריעו לשדה הראיה" ונוכח הנזק המשמעותי שניגרם לרכב, מחייבת משנה זהירות.

...

שוכנעתי, איפוא כי התובע לא הוכיח כי גרסתו וגרסת העד מטעמו לגבי מהירות הנסיעה מדויקת ונסמכת על נתון עובדתי מוצק.

התביעה מתקבלת איפוא באופן חלקי.

הנתבעות ישלמו לתובע סך של 27,089 ₪ בגין הנזק, 1500 ₪ בגין הוצאות התביעה וסך של 4,600 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. סך כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים.

טענות הצדדים: על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 27.12.2019 עץ שניצב בצד הדרך ברח' אברהם אבינו ליד בית 10 בבאר שבע, קרס על רכב התובעת שחנה בסמוך וגרם לו נזק רכוש.

קבלן הגינון, צד ג', טוען כי ביצע גיזום שוטף באמצעות צוותים מקצועיים, וכי בירור שערך מנהל העבודה מטעמה העלה כי הענף קרס בשל פגיעת משאית בענף העץ.

בפסיקת בית המשפט נקבע כי עץ אינו "דבר מסוכן", במובנו לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכי אף לא חל הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה (הדבר מעיד על עצמו).

יפים לענייננו, דברי בית המשפט בת"א (שלום תל אביב-יפו) 50326/03 הדר בע"מ חברה לבטוח נ' עריית בני ברק (נבו 25.06.2007)‏‏ "משפגעה המשאית בעץ, מבלי שהוכח כי המשאית סטתה מנתיב נסיעתה ועלתה למשל על המדרכה, כי אז על הנתבעת הנטל להוכיח כי עשתה כל שלאל ידה, בסבירות הראויה, על מנת למנוע מענפי העץ מלהוות מפגע ביחס לתנועה בכביש, משבכל זאת נפגעה המשאית מעץ שכזה, הרי המסקנה כי העץ לא טופל כהלכה." הנתבעת נימנעה מהבאת ראיות שהיו בידה אשר בכוחן היה לתמוך בטענותיה לעניין גיזום העץ בגובה הנידרש: הנתבעת (באמצעות צד ג') סילקה את הענף מהמקום ולא עידכנה את הבעלים של הרכב, אודות מימצאי הבדיקה.

הקבלן ישפה את הרשות המזמינה והחברה המנהלת על כל סכום שתחוייבנה לשלם, או שתשלמנה, בגין נזק או אובדן, להם אחראי הקבלן.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות המונח לפניי מצאתי כי התובעת עמדה בנטל הקל הרובץ לפתחה להוכחת אחריותה של הנתבעת, וזאת מאחר שהוכח כי הענף היה למכשול בדרכו של כלי הרכב הגדול שנסע בכביש המצוי באחריות הנתבעת.

בנסיבות אלה, לאור המסקנה שהפגיעה בענף נגרמה בשל אי טיפול בעץ בהיבט הגיזום ומאחר שצד ג' מחויב לפי החוזה בגיזום העץ, זכאית הנתבעת לשיפוי מאת צד ג'.

סוף דבר הנתבעת לא הביאה כל ראיה שיש בכוחה לסתור את קביעות השמאי מטעם התובעת לעניין הנזק.

לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובעת במלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין.