תביעת נזיקין בגין נזק לאופניים בתאונת דרכים

הרמב"ם (הילכות רוצח ושמירת נפש, פרק יא, הלכה ד') רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין בגין ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונה עצמית עם אופניים.

מדינת ישראל חווה בשנות קיומה שלל טרגדיות אשר מגיעות לכדי מכת מדינה של ממש בנוגע לנפגעים בתאונות הדרכים.

...

סוף דבר במציאות הישראלית, בה כמעט ולא קיימים מסלולי רכיבה מסודרים לרוכבי אופניים וכשהרכיבה על המדרכות אסורה עפ"י דין בכדי לא לסכן הולכי רגל, לא נותר לרוכבים ברירה אלא להשתמש בכבישים, ובמיוחד בשולי הכבישים.

משכך חשוב לדאוג לתקינות השוליים של הכבישים ולהסיר כל מכשול העלול לפגוע ביכולת רוכבי האופניים להשתמש בהן בבטחה, שמחויבים אנו אף על פי המשפט העברי וכפי שציין הרמב"ם ב"יד החזקה" שהובאה בפתח פסק דין זה. התביעה נגד נתבעת 1 נדחית והתובע ישלם לה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 18,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום דלעיל.

לפניי תביעה כספית מיום 26.8.15 ע"ס 3,982 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 20.6.14.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

גרסת התובעות באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 7 לכתב התביעה נכתב כך: "ביום 20.6.2014 בשעה 12:40 לערך, נסעה המבוטחת בדרך אבן גבירול בתל אביב. לאחר שחנתה המבוטחת את רכבה כדין וכאשר פתחה את דלת רכב המבוטח על מנת לצאת הימנו לפתע הגיח הנתבע רכוב על אופניו החשמליות ופגע בחוזקה בדלת הנהג הפתוחה וגרם לה לנזק". גרסת הנתבע באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 2 לכתב ההגנה נרשם כך: "הנתבע מכחיש לחלוטין את האמור בסעיף 7 לכתב התביעה ויטען שהתובעת מס' 2 (הנהגת של הרכב) עוותה את העובדות שבאמת קרו בפועל, הכל כדי לנסות ולהיפרע מחברת הביטוח ובכדי לנסות ולהמנע מתביעה נגדית של הנתבע, שהיה קרבן בתאונה, נשוא התובענה. הנתבע יוסיף וידגיש, כי מעבר לכך שהתובעת מס' 2 חנתה שלא כדין, הרי היא פתחה את דלת הרכב ללא ששמה לב כלל שהנתבע כבר נמצא בנסיעה במקביל אליה, ובכך היא זו שפגעה ע"י פתיחת הדלת הבלתי זהירה והרשלנית, בלי משים לב להפלתו של הנתבע מאופניו למרחק רב ולגרימת חבלה לנתבע וכמובן נזק משמעותי לאופניו". הראיות שהציגו הצדדים · כתבי הטענות, על נספחיהם.

...

שוכנעתי כי פתיחת הדלת הזו היא הגורם לתאונה, ולא כל עניין אחר, גם לא האופן שבו רכב הנתבע על אופניו.

מכל מקום, נחה דעתי, כאמור, לגבי נסיבות ולגבי סיבת התאונה.

סיכום התביעה נדחית.

בכתב התביעה שהוגש ביום 8.6.14, נטען כי ביום 20.11.13 רכב המנוח אסולין ז"ל על אופניו ולפתע ותוך כדי נסיעתו פגע בו רכב אחר שהיה נהוג ע"י נתבע 1 והמבוטח ע"י נתבעת 2 (להלן: "התאונה").

לטענת המדינה, אין מחלוקת כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, ולכן חל כלל ייחוד העילה ואין לתבוע את המדינה בנזיקין בגין הארוע.

ראוי לציין כי בעיניין לוי נקבע כי: "נקודת מוצא מקובלת היא כי מעשי החקיקה, בין חקיקה ראשית ובין חקיקה משנית, אינם מקימים חובת זהירות כלפי הנפגעים מהם. לא יהא זה מרחיק לכת לקבוע שאין לאפשר לאזרח שניפגע מחיקוק חוק או חקיקת משנה לתבוע את המדינה בנזיקין ... עולה מכך, כי לא בגין כל מעשה (או מחדל) מוטעה של השילטון הוא חב חובת זהירות כלפי הפרט שניפגע כתוצאה ממנו. בהחלט קיימים מעשים, אשר למרות שהם גורמים נזק, אין בגינם חובת זהירות נזיקית (להבדיל מציבורית, מדינית או מוסרית), מנימוקים שיובהרו בהמשך".(שם, בעמ' 73).

...

לטענת המדינה, נוכח ההלכה הפסוקה לפיה פעולות חקיקה, לרבות תקנות המשנה אינן מצמיחות עילת תביעה בנזיקין, ולנוכח ההלכה הפסוקה לפיה אין האזרח יכול לתבוע המדינה בנזיקין בשל אי שינויו של מצב חוקי המכביד עליו, הרי שדין התביעה שבפנינו להידחות על הסף.

ראוי לציין כי בעניין לוי נקבע כי: "נקודת מוצא מקובלת היא כי מעשי החקיקה, בין חקיקה ראשית ובין חקיקה משנית, אינם מקימים חובת זהירות כלפי הנפגעים מהם. לא יהא זה מרחיק לכת לקבוע שאין לאפשר לאזרח שנפגע מחיקוק חוק או חקיקת משנה לתבוע את המדינה בנזיקין ... עולה מכך, כי לא בגין כל מעשה (או מחדל) מוטעה של השלטון הוא חב חובת זהירות כלפי הפרט שנפגע כתוצאה ממנו. בהחלט קיימים מעשים, אשר למרות שהם גורמים נזק, אין בגינם חובת זהירות נזיקית (להבדיל מציבורית, מדינית או מוסרית), מנימוקים שיובהרו בהמשך".(שם, בעמ' 73).

אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

התוצאה, איפוא, היא שאני דוחה את הבקשה ללא צו להוצאות; בשלב הזה.

ב"כ התובע סבור שהמדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ועל קרנית לפצות את התובע בגין נזקיו, לאור העובדה שהאופניים החשמליים מהוה "רכב מנועי" והם לא היו מבוטחים בהתאם לחוק הפלת"ד. לחלופין, מדובר בפגיעה שמזכה בפצוי עפ"י פקודת הנזיקין ואף צורפה חו"ד מטעם התביעה שמצביעה על נכות אורתופדית בשיעור 15%.

...

טענת חברת הביטוח של הרכב הפוגע תהיה כי אותם רוכבי אופניים חשמליים נהגו ללא ביטוח על אף שמדובר ב"רכב מנועי" ולכן היא פטורה מכיסוי ביטוחי עליהם וזאת בניגוד לגישתי בעניין ש.צ. כשהתוצאה היא כי כל נפגעי תאונות האופניים החשמליים על ידי רכב מנועי יפוצו על ידי חברות הביטוח ואם אין לרכב ביטוח, קרנית תפצה אותם.

משכך ובהתאם להנחיה מספר 14285208 של מנהל בתי המשפט שניתנה בעקבות פנייה של היועצת המשפטית של הכנסת, מתבקש מנהל בתי משפט לשקול האם לא מן הראוי להעביר למחוקק הערותיי דלעיל, בכדי לשקול תיקון הוראת החיקוק הנ"ל. התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

הנני קובע את התיק לקד"מ מסכם ליום 17.4.19 שעה 08.30.

בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, עליה חתם הנפגע ביום 19.10.14, מסר "בתאריך 28.5.14 עת רכבתי על אופניים חשמליים, בחזרה מהעבודה ברח' בר אילן (ריינס) בעיר הרצלייה, נפלתי מעדתי על קרסול ימין, ברך ימין, כף-רגל ימין דומננטית". עוד מסר את פרטי עורך דינו המייצג אותו בתביעתו זו אל המל"ל, וכן במענה לשאלה "האם הגשת או הנך עומד להגיש תביעה לפצויי נזיקין בגין המקרה?" ענה – "לא" (מוצג ח' למוצגי התובע).

מחוות דעת המומחה מטעם הנפגע מיום 16.12.15, אשר הוגשה בצוותא עם תובענתו כנגד הנתבעות, עולה כי גירסתו של הנפגע ממשיכה להשתנות ולהתפתח, שעה שמסר למומחה מטעמו – "לדבריו בתאריך 18.5.14 תאונת דרכים עם אופניים חשמליות, כאשר רכב אחר עמד לפגוע בו ובמהלך הסטייה פגע בחריץ בכביש" (מוצג ו' למוצגי התובע).

כל זאת, לאחר שתחילה סבר כי מלוא האחריות לתאונה רובצת על כתפיו, ורק בהמשך החליט להגיש תביעה כנגד הנתבעות בגין נזקיו הנטענים הנובעים מהתאונה, ולאחר שאביו שיכנע אותו לעשות כן. התובע צירף במסגרת מוצגיו תמונות ממקום התאונה (מוצג ב'), חלקן צולמו בשעות היום וחלקן בשעות החשיכה.

...

אתה אומר עכשיו בתנועה? אני אגיד מה היה: אני ראיתי רכב עומד, רציתי לסטות לעקוף מצד ימין על הכביש הרכב היה נראה לי שהוא מצטמצם המרחק לעברי בין המדרכה ראיתי שאני לא יכול להמשיך בימין נאלצתי לעלות על המדרכה.

משהגעתי למסקנה חד-משמעית זו, הרי שאיני מוצא הצורך, כמו גם ההצדק, לדון בנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מהתאונה, נזק בר שיפוי לו טוען התובע, כמו-גם בכימותו.

התובענה נדחית.