זוהי תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
גם אם הייתה הפול מזמינה את השוטר שהפיק את המסמכים לחקירה, לא היה בכך סגי, שכן הוא העלה על הכתב עדות שמועה מטעם התובע.
בהנתן כי מכתב הדחייה של הפול אשר נשלח לב"כ התובע נושא תאריך 30.4.18, דהיינו כשנתיים לאחר התאונה, וכי התביעה דנן הוגשה בחודש ינואר 2018 בתחילה כנגד הפול בלבד, ותוקנה כך שקרנית התווספה כנתבעת נוספת רק לאור הכחשת החבות על ידי הפול, ורק לאחר מכן הוגשה ההודעה לצד ג' כנגד המעסיק, ניתן לקבל הסברו של המעסיק כי לא שמר על המסמכים הנוגעים לתאונה ולנזק שניגרם לאופנוע שכן העסק ניסגר מספר שנים קודם לכן, וכי הוא סבר שהקטנוע מבוטח ואין מחלוקת בדבר נסיבות התאונה.
באשר למכתב ששלח התובע למל"ל ביום 1.6.16, בחקירתו העיד התובע כי אינו זוכר את הרקע למכתב זה, חלפה מאז תקופה של 4.5 שנים, לא היה משהו מיוחד, "אולי בגלל שהבנו שזה הולך לקראת תביעה", "אולי רק אי הנעימות של הגשת התביעה". הוא לא זוכר שהמעסיק כעס עליו כי הוא רוצה להגיש תביעה לביטוח בגין הנזקים בעקבות התאונה, "אולי היה מצב שהוא לא נעים בגלל תביעה שבין עובד למעסיק, אבל לא זוכר משהו אחר" (עמ' 10, שו' 30-12, עמ' 11, שו' 28-27, עמ' 13, שו' 1).
...
בהינתן נכותו הנמוכה, ומן הראיות שהובאו בפניי, אין בידי לקבוע כי התובע לא יכול היה לחזור לעבוד כלל לאחר תום תקופת אי הכושר, ודאי לאחר תום תקופת הנכות הזמנית.
בהיעדר ראיות אובייקטיביות ולנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לגילו הצעיר של התובע, מצאתי להעמיד את הפיצוי ברכיב של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך של 10,000 ₪.
סוף דבר
דין התביעה כנגד הפול להתקבל, ודין התביעה כנגד קרנית ודין ההודעה לצד השלישי להידחות.
