לטענת התובעת בכתב התביעה, האינסטלטור הגיע לדירתה ללא ציוד לאיתור נזילות ובקש לחזור במועד אחר, ואינסטלטור נוסף שהגיע לדירה לאחר מכן הגיע אף הוא נטול ציוד, ובמקום לשלוף את הצנרת הקיימת הנשלפת ("חנוכייה"), גרם לנזק חסר תקנה עת החליט לקדוח את ריצפת הפרקט והבטון עם קונגו למרות הפצרותיה שלא יעשה כן. בכך יצר תעלה שהתמלאה מים (מעליה הניח לאחר מכן את ריצפת הפרקט המתפוררת), קרע את השרוול וחתך את צנור המים, שבר קרמיקות שלא לצורך והכל תוך איומים, צעקות וגרימת נזק של ממש.
דיון והכרעה
למעשה ככל שניתן לחלץ זאת מכתב התביעה, טענות התובעת כלפי הנתבעות אוחזות בשתי עילות עיקריות: האחת עילה נזיקית לפיה הנתבעות התרשלו בטיפול במקרה הביטוח מיום 19.6.16 וכתוצאה מהתרשלותן נגרמו לתובעת נזקים ממוניים אותם נאלצה לתקן בכספה כמו גם ניזקי עוגמת נפש בגינם דורשת התובעת שיפוי; והשנייה עילה חוזית ולפיה הנתבעות הפרו את חוזה הביטוח שנכרת בינן לבין התובעת, בכך שלא פיצו אותה בגין מלוא הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתרחשות מקרה הביטוח.
...
מר דאוד עצמו לא הובא למתן עדות באופן שדי בו כדי להחיל הכלל לפיו אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ר' למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)), ומוביל אל המסקנה שההתנהלות בשטח הייתה כגרסת התובעת.
מן האמור אני קובעת כי הנתבעות, ובפרט חברת שחר ונציגיה, לא התייחסו לתובעת ברגישות המתחייבת והנדרשת כלפי אדם במצבה.
סיכום
אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל בהרחבה, אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה על כלל ראשיה זולת ראש הנזק של עוגמת נפש, וקובעת כי הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 8,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.