עצם הכנת הגליון מוצג נ/02ג. ובו אזהרה בפני שיטה פסולה זו, מראה שהסכנה היתה ידועה למי שהכין אותו (כנראה חברת-האם), וגם חברת אכטמן, שהרכיבה את המלגזה ומכרה אותה לשמשון.
מר מולאור בשם חברת אכטמן ציטט את פסק-הדין האנגלי,;OTTO V. BOLTON,(1936) שם הוחלט שבונה של בית אינו אחראי בנזיקין מחמת בניה פגומה, לא כלפי הקונה ולא כלפי מי שבא לגור בבית.
הנתבע אינו יכול עוד לתבוע שחרור מאחריות רק מפני שצד ביניים היה חייב בחובת בדיקה והתרשל באי מילוי החובה או במילויה שלא כשורה:
אלא המשגה הכפול יוצר במקרים כאלה אחריות מצטברת, באופן שהקרבן יכול לחזור על שניהם.
...
אמנם נראה לי שבית-המשפט המחוזי הטיל עלה אחוז גדול מדי של אחריות.
אף-עד-פי-כן נראה לי שאת עיקר האחריות יש להטיל על חברת אכטמן, שהוציאה מידיה כלי שהיתה בו סכנה רבה בכוח, ללא אזהרה הולמת לכל מי שיבוא לטפל בו.
לעומת זאת אינני מוצא שהתובע עצמו נושא באחריות לתאונה במידה כלשהיא.
ייתכן שהשופט קימץ בצד זה והרחיב לצד אחר, אך בחשבון הסופי נראה לי שהגורמים השונים, עליהם השיגו באי-כוח הצדדים, מתאזנים פחות או יותר וסך הכל מהוה פיצוי הוגן לתובע בשל הפסדיו החמריים.
בסופו של דבר, לא הייתי מיתערב אף בסכום שנקצב לו לפי פריט זה.
בטרם אכלה דברי, עלי להעיר על דרך החתחתים בה היתנהל הדיון בתביעה זו בבית-המשפט המחוזי.
