תביעת נזיקין בגין מותו של קטין בתאונה באתר תעשייה

גרסת התביעה לפיה הגדר הייתה פרוצה במוקדים שונים דרכם יכולים היו הקטינים לחדור למאגר נתמכת בעדויות של עזאדין ופאוזי, עדים וראיות נוספות, והתרשמותי הבלתי-אמצעית מביקורי במקום, כפי שיבואר להלן, היא סבירה והגיונית, מתיישבת עם כלל הראיות שלפניי, ואני מבכרת אותה על גרסת הנתבעות כי הקטינים ניכנסו למאגר לאחר שטיפסו על הגדר.

המדובר במיתקן ענק, אשר אף אדם בוגר, אם אינו מבקר בו לעתים תכופות, עשוי להתקשות בהתמצאות בו. הדברים נכונים מקל וחומר שעה שמדובר היה נכון ליום התאונה בילדים בני 8 ו-10 ששאפו להכנס למקום אשר ככל הנראה נראה להם כ -"ים" או בריכה (ראו: מוצג נ/3 שורה 17 (הפנייה למאגר כים ובשורה 4, הפניה למאגר כבריכה), וכשבסופו של יום צפו בתוצאה המרה והיא טביעתו למוות של חברם ובן משפחתם.

במקום זה התרכזו כוחות הצלת הקטין במועד הארוע על פי תמונות שהוגשו לתיק על ידי התובעים (ראו למשל התמונות ת/2 (7 במספר) אשר הוגשו בישיבת ההוכחות מיום 08.03.2019 באמצעות מר נדים ג'ריס, עורך התיקשורת מאתר האנטרנט "אלמדאר").

אציין, כי השמוש בהוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין ייעשה במקרים של "עמימות ראייתית" (רע"א 682/06‏ מירב כהן נ' ישראליפט תעשיות 1972 בע"מ) (2006) (להלן: "עניין ישראליפט") המתקיימת לפניי נוכח כך שלא ניתן להצביע על המיקום המדויק של החדירה למאגר והעובדה כי מתוך מי שנכחו בזמן אמת בארוע, נותרו רק שני קטינים אשר נכון לעת ההיא היו קטנים מאוד, חוו טראומה ואינם יכולים למסור את כלל הפרטים הצריכים לעניין.

...

למסקנה זו הגעתי לא בלי התלבטות תוך בחינת נסיבות המקרה שלפניי אל מול מגמות הפסיקה.

סוף דבר: סיכומו של דבר, נזקי התובעים הינם כדלקמן: פיצויים בגין השנים האבודות: 937,621 ₪.

לאור המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת.

בגין נזקים אלה הגיש המערער תביעת נזיקין כנגד חברת החשמל, העיריה והועדה המקומית לתיכנון ובניה (משיבות 2 ו-6, להלן: הערייה והועדה המקומית) ומבטחותיהן, וכן כנגד המשכיר-הבעלים של הבניין (המשיב 5).

המערער הפנה להנחיית משרד האנרגיה לפיה החל מיום 1.4.2002 רשתות חשמל במתח גבוה בשטח בנוי ובאזורי תעשיה יתוכננו כרשתות תת-קרקעיות.

המערער טען כי מסביב לתילי החשמל במתח גבוה קיים שדה חשמלי בעל השראה, שהוא סמוי מהעין אך תופס מרחב באוויר, ואף אין צורך במגע פיזי ישיר עם חוטי החשמל כדי להיתחשמל עד כדי סכנת מוות.

אציין כי מרחק הבטיחות של 3 מטר בין תילי חשמל לבין מבנה מצא ביטויו בתקנה 164(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 (להלן: תקנות הבטיחות בעבודה), הקובע לגבי קו חשמל הנושא מתח זהה לזה שבמקרה דנן, כלהלן: לא תבוצע כל עבודה באתר במרחק קטן מ-3.25 מטרים מתילים של קוי חשמל במתח עד 33,000 וולט, או במרחק קטן מ-5 מטרים מתילים של קוי חשמל במתח העולה על 33,000 וולט, אלא בתנאים האמורים בתקנת משנה (ב).

התביעה נגד חברת החשמל נדחתה, ויפים לענייננו דברי המשנה לנשיא, כבוד השופט אור: "על-פי הראיות שהיו לפני בית המשפט, אמצעי זהירות המקובל, כדי למנוע סכנת היתחשמלות על-ידי קוי חשמל עיליים, הוא על ידי הרחקתם מבניינים סמוכים מרחק בטיחותי מינימלי, וכן התקנתם בגובה מינימלי מסוים מעל הקרקע. אמצעי זה הוא שהיה מקובל בעת קרות התאונה, והוא מקובל גם עד היום. המקובל בישראל לגבי כבל כדוגמת הכבל בעניינינו – כבל של מתח גבוה 22 קילו וולט – הוא, שזה יותקן מרחק מינימלי של 3- 5מ' מבית סמוך. כלומר, שגם התקנתו במרחק של 3 מ' מבית סמוך תהיה במסגרת הדרישות המקובלות בארץ. זה גם המצב במדינות אחרות. לפי חוות ­דעתו של מהנדס גינדס הירש (נ/3), איש המשיבה, המקובל בצרפת הוא, שהמרחק הנידרש בין המוליך הקרוב של רשת מתח גבוה כבעניינינו לבית סמוך יהיה 3.2 מ' לפחות; ובארצות-הברית המרחק המינימלי הנידרש בעניינינו הוא 2.13מ'. דבריו אלה לא נסתרו בכל ראיה אחרת". המערער טען, כי חברת החשמל אוסרת על הוצאת היתרי בניה בקירבת עמודי מתח גבוה, אם המרחק בין "התיל החצוני הקרוב ביותר של קווי החשמל לבין החלק הבולט או הקרוב ביותר של המבנה הוא פחות מחמשה מטרים" (נספח 7 לתצהירו של המערער).

כפי שנטען על ידי חברת החשמל ולא נסתר, החברה ביצעה פרוייקט של מיגון ושילוט עמודי חשמל בחלקים נרחבים בארץ על מנת למנוע טיפוס של קטינים על עמודי חשמל.

...

אעמוד להלן על הנקודות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ואקדים ואומר כי לסופו של יום לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

באיזורים צפופים כגון דא, בהם קיים חשש מוגבר להתקרבות אופקית או אנכית של מבנים לקווי מתח גבוה, אני סבור כי יש מקום להגביר את תכיפות הביקורת החזותית.

סוף דבר לאור המרחק בין עמוד החשמל לבין הבניין, לא הוכחה התרשלות של חברת החשמל, ואף לא הוכחה התרשלות מצידה עקב מצבו של העמוד או עקב אי בידוד תילי החשמל.

אשר על כן הערעור נדחה ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

עסקינן בתביעה שהגיש צבי פרנק המנוח (להלן: "המנוח") נגד מטס תעשיות ומחקר כרמיאל בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין נזקים שנגרמו לו בעטיה של מחלת ריאות, שהתפתחה אצלו, לטענתו בעקבות חשיפה למתכות במפעל הנתבעת בו עבד, ואשר הביאה בסופו של דבר למותו.

תביעת המנוח למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין "Pulmonary fibrosis" נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 23.12.2010 בנימוק שלא הוכח קיום ארוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודת המנוח ולא נתקיימו התנאים ההלכתיים להכרה עפ"י עיקרון המיקרו טראומה – מחלת מיקצוע ואשר הביאו למחלת הריאות.

התובעים טענו, כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות המוטלות עליה כמעביד במובן סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשר נועדו בין היתר להגן על המנוח כעובד הנתבעת.

בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין ונוכח פטירתו של המנוח במהלך ניהול התביעה, אינני עושה צו להוצאות.

...

עסקינן בתביעה שהגיש צבי פרנק המנוח (להלן: "המנוח") נגד מטס תעשיות ומחקר כרמיאל בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין נזקים שנגרמו לו בעטיה של מחלת ריאות, שהתפתחה אצלו, לטענתו בעקבות חשיפה למתכות במפעל הנתבעת בו עבד, ואשר הביאה בסופו של דבר למותו.

סוף דבר התובעים לא הוכיחו את טענתם לחשיפה משמעותית של המנוח למתכות, אשר היה בכוחה לגרום למחלת הריאות ממנה הוא סבל.

על כן, ומכל אחד מהטעמים הנ"ל, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה.

ודוק, ככל שחלילה מדובר היה בפגיעה בגופו של הקטין, כמשתמש הישיר של המתקן, נכון היה בית-המשפט להחמיר עם הנתבעות בכל הקשור בנטל השיכנוע ונטל הבאת הראיה לעניין אמצעי הזהירות שננקטו, וזאת בזיקה להלכה והפסיקה הנוהגת בעיניין חובות הזהירות כלפי קטינים, אשר מחמת גילם אינם יודעים להעריך סכנות ואינם יכולים לדאוג לבטחונם בצורה מספקת (ראו לדוגמא: ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות, פסקה 9, מז (1) 802 (1993)).

במסמך רפואי מן הקהילה למחרת התאונה נרשם אמנם כי התובעת פרקה כתף בביקורה באתר הנתבעת (ראו ת/1 וכן המצורפים לתביעה ולתצהיר התובעת), אך אין ברשום זה כדי לסייע בידי בית המשפט בעיניין אופן היתרחשות התאונה, שכן הצדדים ממילא אינם חלוקים לעניין עצם היתרחשות התאונה במקום, אלא על נסיבותיה והסיבה להתרחשותה.

הנתבעות גם לא הביאו את החובשת יוליה שטיפלה בתובעת בזמן אמת וערכה בעיניינה את דוח התאונה, וגם לא את המהנדס מיכה מסטרמן שערך, לפי הנטען, את דו"ח הבדיקה השנתית למיתקן, כאשר הוברר במהלך שמיעת הראיות כי האחרון הלך לעולמו.

על כן, לא מצאתי כל נפקות באי הבאתו של המהנדס מטעם הנתבעות לעדות, בין אם קרה הדבר מחמת פטירתו, ובין אם מסיבה אחרת ומכל מקום אין לייחס עובדה זו לחובתן.

בחנתי את עדותה של התובעת, ולא שוכנעתי, לפי מכלול הנסיבות, כי ניתן לקבוע ש"ארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה" (ראו גם: עמוס הרמן דיני נזיקין 133-128 (מהדורה שנייה, 2020)), כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

כך גם לא שוכנעתי כי היתקיים התנאי של "עמימות עובדתית", נוכח גרסת התובעת והסתירות שמצאתי בה באשר לאופן היתרחשות התאונה והגורם לה (רע"א 682/06‏ מירב כהן נ' ישראליפט תעשיות 1972 בע"מ) (2006)).

...

לא שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל זה בנסיבות המקרה שלפני.

כך גם לא שוכנעתי כי התקיים התנאי של "עמימות עובדתית", נוכח גרסת התובעת והסתירות שמצאתי בה באשר לאופן התרחשות התאונה והגורם לה (רע"א 682/06‏ מירב כהן נ' ישראליפט תעשיות 1972 בע"מ) (2006)).

משעה שהתובעת אכן פעלה באופן נמהר כפי גרסתה עצמה, המסקנה המתבקשת היא כי היא באשמה גרמה לתאונה.

סיכומו של דבר, נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

רקע לפני תביעת שבוב מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), להשבת גמלאות תלויים אותם שילם וישלם התובע לאלמנה ולילדי המנוח מ.י. (להלן: "המנוח") יליד 19.08.1976 שנפטר בעקבות תאונת עבודה מיום 14.5.2010.

כך למשל ממהנדס הוא הפך להנדסאי (עמ' 75 מול ש' 6) ובכך הקטין את מומחיותו וכישוריו, עדותו הנה עדות סברה ולא עדות שבמומחיות, עת לא נכח במקום בעת הארוע, כך גם לא ראה שמצב הבורר במכונה היה במצב של גיפור, אבל המשיך וציין כי "המכשירנים ראו ודיווחו" (עמ' 85 מול ש' 1), אלא שאין כל דיווח או עדות על כך שהבורר היה במצב גיפור.

החוקר מסכם את דבריו של מר הס כך: "עפ"י דבריו בשלב החימום (שפינג) כאשר הצמיג לא הוכנס לתוך תבניות המכבש, המכבש אמור היה לקבל קיטור בלחץ נמוך כ- 1.5 אט' רק בדום ולא בבלדר. פעולה זו מבצע מפעיל באופן ידני. מעיון בגרף ניתן להבחין כי בהתחלה ניכנס קיטור לדום וגם לתוך הבלדר, כאשר לחץ הקיטור בבלדר הגיע עד ל-p.s.i 230 (כ- 17 אט'). לדעתו ככל הנראה הבלדר נצבט בטבעת עליונה עקב היעדרותו של הצמיג ולכן הטבעת העליונה שקעה והבלדר נקרע. לפי מחזור הגיפור (כאשר התהליך במצב אוטומאטי) לאחר כ- 4 ד' ניתן לראות כי ניכנסו לבלדר מים חמים בטמפ' של כ- 90 מעלות צלזיוס ובלחץ של כ- 20 אט'. מכיוון שהבלדר נקרע, המים חדרו לתוך הדום ולאחר כ- 8.5 ד' כאשר הלחץ הגיע ל- 8 אט' בערך האטם נפרץ וכמות גדולה של מים חמים וקיטור נפלטו החוצה". בפרק השתלשלות האירועים מסביר החוקר כי "בהתאם לנתונים בגרף המוזכר לעיל, התברר כי המכבש היה במצב גיפור (ההדגשה שלי א.ב.) ולא במצב חימום. בהתאם לתהליך הגיפור הוכנסו מים חמים בלחץ כ- 20 אט' בתוך הבלדר. בהיעדר הצמיג הירוק בתוך תבניות המכבש הבלדר נפגע מהתבניות דבר שגרם לקריעתו. עקב קריעתו התאפשרה חדירת מים בלחץ גבוה גם לתוך הדום. הלחץ העצום אשר נוצר בתוך הדום גרם לשבירת האטם שבין שני חלקי הדום ופריצתה החוצה של כמות מסוימת של מים חמים וקיטור במקרה לכיוון שני העובדים אשר עסקו בתיקון הצמיג הירוק הפגום בקירבת המקום". מסקנות החוקר היו כדלקמן: "התאונה קרתה במכבש לגיפור צמיגים אשר אמור היה להיות מופעל בשלב חימום. בנגוד לתהליך המקובל לתוך המכבש הוכנסו מים חמים בלחץ גבוה, דבר אשר גרם ליצירת לחץ עצום בתוך תבניות המכבש ופריצת המים החמים החוצה לכוונם של העובדים שבמקרה עבדו קרוב למכבש. [המנוח] ז"ל ניחבל ברוב חלקי גופו ונפטר אחרי שבוע ימים בביה"ח.

המסקנה המתבקשת הנה כי התאונה התרחשה כתוצאה מטעות אנוש, עת המכבש הוכנס למצב עבודה אוטומאטי ללא צמיג, מה שגרם לעליית חום ולחץ פנימיים ולפיצוץ שהעיף החוצה מים חמים וקיטור בלחץ רב שפגעו במנוח וגרמו למותו, בדיוק כפי שקבע בפרק המסקנות מר רוני ברגמן, חוקר משרד המסחר והתעשייה בדו"ח החקירה שהגיש.

(1)אם הרשה או אישרר את המעשה; (2)אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו" אלא שכידוע אין לתובע עילת תביעה כלפי המעסיק כצד ג' מכוח סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין הקובע: " 82(ג) בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) לא יראו, לענין סעיף 70 לחוק, את המעביד כצד שלישי שזכויות כלפיו מועברות למוסד לביטוח לאומי". סעיף 70 לחוק הביטוח הלאומי הנו כיום סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי.

מכאן שמקום בו המעסיק הנו מבוטח של המוסד לביטוח לאומי אין לו עילת תביעה כנגד מבוטחו (ר' לעניין זה לדוגמא גם רע"א 686/97 מנורה – חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח משה תמר ז"ל, פ"ד נג(5) 145(1999); ע"א 5584/01 עזבון המנוח שמואל מנשה ז"ל נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נח(4) 677(2004)), ומכאן שלו עסקינן במעסיק כחב יחיד כלפי הניזוק לא הייתה עומדת לתובע עילת תביעה כנגדו ותביעתו הייתה נדחית על אתר.

...

רקע לפני תביעת שיבוב מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), להשבת גמלאות תלויים אותם שילם וישלם התובע לאלמנה ולילדי המנוח מ.י. (להלן: "המנוח") יליד 19.08.1976 שנפטר בעקבות תאונת עבודה מיום 14.5.2010.

לטענת התובע הוא אינו יודע ואינו יכול לדעת מהן הנסיבות שגרמו לתאונה אך התאונה נגרמה ע"י נכס שהנתבעת ייצרה או בדקה או הינה אחראית על תקינותו או אישרה השימוש בו כאשר המקרה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה בזהירות סבירה משנקטה בה ולכן על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה.

סוף דבר המסקנות מהאמור לעיל הן כי לא הוכחה חבות הנתבעת בנסיבות העניין.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

לנוכח סכום התביעה, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 150,000 ₪.