תביעת נזיקין בגין מות עובד בתאונת עבודה

רקע: התובעים 1 – 5 (להלן: התובעים) הגישו תביעה כספית בגין ניזקי גוף שעניינה פטירת המנוח (העזבון התובע 1) יליד 1968, בתאונת עבודה שארעה ביום 17.11.20.

כאן, התובעים, שהם חליפיו של המנוח, העובד (מכוח היותם יורשיו) הגישו תביעת נזיקין בגין פטירתו ועל כאן הסמכות לידון בה נתונה לבית משפט זה. אולם, בתביעת הנזיקין, התובעים כרכו טענה שהנתבעת, המעבידה, לא ערכה למנוח ביטוחים שונים ותבעו את ערך התגמולים לו בוצעו הביטוחים.

...

אני מורה על מחיקת סעיפים 25, 32.1 (ג) ו- 32.2 (ב) לכתב התביעה וכן על הוצאת חוות הדעת האקטוארית.

כאמור לעיל, השאלה המונחת לפתחינו היא אם יש לנכות את קצבת השאירים המשולמת למערערת מהפיצויים שנפסקו למערערים בתביעת הנזיקין שהגישו בעקבות פטירת המנוח כתוצאה מהתאונה.

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 760/88 מדינת ישראל נ' בן דוד, פ"ד מה(2) 196, 206 (1991): "המסקנה היא, אפוא, שהגימלה המשולמת בפועל לאלמנה ניתנת לה מכוח תנאי עבודתו של המנוח בשירות המדינה ואינה ניתנת לה בשל מותו של המנוח עקב התאונה.

יתר על כן, מהיבט הערכים המוגנים על-ידי דיני הנזיקין, אי אפשר להיתעלם מכך שמותו של אדם בתאונת דרכים מסב לקרוביו נזק גם במישור הלא ממוני, נזק המבטא אובדן אישי ורגשי.

...

כפי שראינו – פסיקה רבה תומכת בגישה שלפיה במקרים שבהם לא עומדת למיטיב זכות חזרה, ובהעדר הוראה ספציפית של המחוקק, אין מקום לנכות את ההטבה, בבחינת "אין שיפוי – אין ניכוי". סוף דבר התוצאה מכל האמור היא, כי משעה שאין למדינה זכות חזרה כלפי המבטחת בגין קצבת השאירים שמשולמת על-ידה למערערת, חלה הוראת סעיף 64(ד) לחוק, אשר לפיה אין לנכות את קצבת השאירים.

כלל הטעמים המשפטיים שהציגה חברתי השופטת וילנר לתמיכה במסקנה האמורה הם משכנעים – כל אחד מהם לחוד, ולא כל שכן כולם יחד.

ממילא חברת הביטוח אינה צריכה ליהנות מעצם קיומה של זכאות זו. לא זו אף זו: המסקנה האמורה מתיישבת היטב גם עם שיקולים של הכוונת התנהגויות, כמו גם עם ערכים מוגנים אחרים שדיני הנזיקין מגנים עליהם.

" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, פג ע"א) בפני תביעת נזיקין בגין נשיכת כלב בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

המל"ל הכיר בארוע כתאונת עבודה וקבע לתובעת נכות מעבודה בשיעור של 41% לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה.

התובעת טיפלה בבעלה של נתבעת 3 כשנתיים לפני התאונה עד שהלך לעולמו בשנת 2017 ולאחר מכן טיפלה בנתבעת 3 המנוחה (שלמרבה הצער נפטרה תוך כדי הליך זה) עד ליום הארוע.

התובעת טוענת כי נתבעים 1-3 חבים באחריות מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ונתבעת 4 לא סיפקה לה תנאים בטוחים בעבודתה ובשל כך חבה גם היא בנזקיה.

ניכוי המל"ל ההגנה טוענת כי בהתאם לחוות הדעת האקטוארית מיום 01.06.21 שהוגשה כראיה יש לנכות סך של 57,716 ₪ הכוללים דמי פגיעה וסכום מהוון של 36 תגמולי נכות מעבודה, לו זכאית התובעת לאחר שבחרה לקבל את גמלת הזיקנה וכי היא חשופה לתביעת המל"ל בשל כך. התובעת טוענת כי אין היא חייבת להוון את גמלת הנכות שכן יש לכך השלכות לענין החמרה עתידית של פגיעתה.

...

אין טענה להחמרה ספציפית כעת אלא שמירת זכות זו. מנגד זכות הנתבעת לנכות את הכספים המגיעים לתובעת מהמוסד לביטוח לאומי ומשקפים את הביטוח אותו שילמה במשך השנים ומשב"כ התובעת לא התייחס לאופן חישוב הניכוי הרעיוני שבחוות הדעת האקטוארית, אני מקבלו.

סוף דבר הן לפי החוק והן לפי המשפט העברי לנתבעים אחריות כלפי התובעת בגין נזקי הכלב שנגרמו לה. עם זאת, לא מדובר ב"מעוולים במשותף" שניתן לחייבם "ביחד ולחוד" בפיצוי לתובעת.

משכך את סכומי הפיצוי שפסקתי לעיל, ישלמו הנתבעים לתובעת לפי מידת האשמה לפי המפורט לעיל, 60% הנתבעים 1 – 3 ו- 40% הנתבעות 4, 5 בניכוי אשם תורם ותגמולי המלל ובצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

ודוק; יש לזכור למרות שמדובר בנזק 'עתידי', ובלית ברירה - משוער, בכל הקשור להפסד ההישתכרות העתידי של הניזוק שנפטר ('הפסד השנים האבודות'), מדובר ב"נזק ממון", כהגדרתו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"): "הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים"; ובפסיקה הוא מכונה לעיתים: "נזק ממון צפוי". אף שהמחלוקת בעניינינו הנה לגבי שומת הנזק, כדי לבסס את הדיון בהכרעה לגבי מתוה השומה המתאים לענייננו, אני מוצא שתחילה יש לחזור ולהדרש להגדרתה ואופיה של עילת התביעה בתביעת העזבון לפיצויים בעקבות מותו של נפגע בתאונה - בכל הקשור ל'נזק ממון' שניגרם ויגרם בגין מותו של אדם בתאונה.

התובעות אינן טוענות להפסדי פנסיה או הפרשות לפנסיה עד למות המנוחה, ותביעתן בהקשר זה מתמצית בהפסדים של ההפרשות לפנסיה שלא יופרשו לה - בשנים שנותרו למנוחה לאחר מועד התאונה במסגרת תוחלת חיי העבודה שלה.

...

לסיכום, בגין התביעה הנדונה הנדונה זכאי העיזבון לפיצויים בסך 600,942 ₪ [529,765 + 51,177 + 20,000].

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעות תשלמנה לכל אחת משתי התובעות, סך של 300,471 ₪.

עוד תשלמנה הנתבעות לתובעות, ביחד, החזר שכר טירחת עו"ד בסך 91,403 ₪, וגם הוצאות משפט בסך 500 ₪ נכון להיום, וכן – החזר האגרה ששילמו התובעות בנדון בסך 715 ₪ (ביום 2.12.2020), בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד תשלומה.

חיים זלץ יוסף משה פלדמן שמעון שפירא שרה שפירא אברהם לובין יעקב ארלנגר הנתבעים 10-5 ע"י ב"כ עוה"ד שרה פריש ו/או אהרון שפרבר ואח' פסק דין תביעה זו עניינה בנזקים שנגרמו לעזבון המנוח, יליד 1989, אשר הלך לעולמו בעקבות תאונת עבודה שארעה ביום 8.1.17.

התביעה הוגשה בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בטענה כי המנוח מצא את מותו עקב רשלנות הנתבעים.

בנם המנוח של התובעים, למרבה הצער, הלך לעולמו בעקבות התאונה הטרגית ומטבע הדברים אינו יכול להעיד על נסיבות התאונה ועל הגורמים לה. מטעם התובעים הוגש תצהיר אחד בלבד של אבי המנוח, אשר לא עבד עמו באתר ולא היה במקום בעת התאונה.

...

סוף דבר לאור המפורט בפסק הדין בסכום זה יהיו חייבים הנתבע 1 והנתבעים 5-8 ביחד ולחוד כלפי התובעים בפיצוי בסך של 815,592 ₪.

התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

התביעה נגד הנתבעים 10-9 נדחית אף היא.