בחדר פעל תנור לחימום מים ולהסקה המופעל בגז (להלן: התנור).
תוך כדי הרחצה, שאפו השתיים גז רעיל מסוג פחמן חד חמצני, שנפלט מן התנור, וכתוצאה מכך איבדו את הכרתן.
פז-גז, אשר סיפקה את הגז לדירה באופן שוטף, הורשעה ביום 30.4.96 בעבירה של גרם מוות ברשלנות, בגין ארוע התאונה, ובית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) גזר עליה קנס בשיעור 30,000 ₪ וכן חייב אותה לשלם לעזבונה של נסיה פיצוי בסך 30,000 ₪.
אשר לבניאב בע"מ, קבע בית המשפט כי זו התרשלה בכך ששינתה את מיקום התנור בלא להודיע על כך לפז-גז. יתר ההודעות לצד ג' ששלחה פז גז, וביניהן ההודעה למערערים, נדחו על ידי בית המשפט.
בית המשפט דחה גם את התביעה לפיצויים עונשיים, וקבע כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את חיובה של פז-גז בפיצויים מסוג זה.
לבסוף קבע בית המשפט כי מסכום הפצוי שנפסק למערערים ינוכה הפצוי בסך 30,000 ₪, שנפסק להם במסגרת ההליך הפלילי, וכן קבע כי אל סכום הפצוי שנפסק תתוסף ריבית כחוק מיום הכרעת הדין הפלילית (14.4.1996).
על פי קביעתו של בית משפט קמא, יש לחשב את הריבית מיום הכרעת הדין הפלילית, ועל פי טעמו, זוהי נקודת הזמן "שבה נקבעה אחריותה של [פז-גז]". בכך נתפס בית המשפט לכלל טעות, שכן העילה הנזיקית נולדה ביום שבו התרחשה התאונה וארע הנזק, ואילו מועד הכרעת הדין הפלילית, אין לו כל נפקות לעניין גיבוש אחריותה של פז-גז לארוע התאונה ותוצאותיה.
...
את רשלנותה של אורן בע"מ מצא בית המשפט בכך שסיפקה את התנורים מבלי לוודא כי ההתקנה נעשית בידי אנשי מקצוע מיומנים, ומבלי להצביע בבירור בפני ציבור הלקוחות על הסיכונים שבהתקנת התנור בתוך חדר האמבטיה.
סוף דבר - ערעורם של המערערים מתקבל בחלקו, כל שהוא נוגע למועד חישוב הריבית, כך שזו תחושב מיום קרות התאונה, קרי: מיום 13.1.90.
