תביעת נזיקין בגין ליקויים ברכב שנרכש בעסקת טרייד אין

בכתב התביעה נטען כדלקמן: ביום 9.3.2017 רכשו התובעים מן הנתבעת, בעסקת טרייד אין, רכב מ.ר. 6165511 (להלן: "הרכב").

אלא, שנפלה טעות בידי הנתבעת, שכן התביעה שהוגשה אינה בגין ליקויים שהתגלו בתקופת האחריות, אלא בגין התחייבות שהתחייבה הנתבעת במסגרת ההסכם בין הצדדים.

משכך, אני קובעת כי היתקיים התנאי שבסעיף 15 (1) לפקודת הנזיקין ועל כן, הנתבעת חבה בפצוי התובעים בגין הנזק שניגרם עקב רשלנותו של המוסך.

...

הנתבעת מכחישה טענה זו. משמדובר בגרסה מול גרסה וכאשר טענת התובע עומדת בניגוד להסכם חתום בכתב בין הצדדים הקובע מפורשות כי יימסר לתובע מפתח אחד בלבד - אין בידי לקבל את טענתו של התובע כי הובטחו לו שני מפתחות.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,919 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט.

מונחת בפני תביעה כספית לפצוי בגין ליקויים ברכב שנתגלו לאחר רכישתו מהנתבע.

בוצעה עסקת טרייד אין, במסגרתה מסרו התובעים את רכבם הישן שמחירו 17,000 ש"ח והוסיפו 31,000 ₪, כך שסך הכל עלות הרכב החדש 48,000 ₪.

הפרת חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי עשויה לבוא לידי ביטוי גם בטענה אודות מצג רשלני, על פי עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1968.

...

משכך, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 9394 ₪ עבור תיקון המנוע.

סיכומו של דבר, משקבעתי שהנזק למנוע חוסה תחת האחריות החוזית אשר הופרה על ידי הנתבעת, הרי שהתובעים זכאים לפיצויים בעד הנזק שנגרם עקב ההפרה כאשר נזק זה כולל נזק ממוני ונזק לא ממוני.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים סך של 12747 ₪ תוך 30 יום מהיום.

מבוא תביעה כספית - נזיקית.

ביום 01.06.11 רכש התובע מהנתבעת רכב מסוג מזדה, שנת ייצור 2007, הנושא מ.ר. 38-471-61 (להלן: "הרכב"), תמורת סך של 60,000 ₪, מבלי שבוצעה בדיקה של הרכב במכון בדיקה או במוסך עובר לעיסקת הרכישה, אם כי לאחר שהתובע ערך נסיעת מבחן ברכב ולאחר שהנתבעת ובעלה הציגו בפניו טופס בדיקת הרכב מיום 31/5/10.

מר סולומן ציין בתצהירו כי התובע ערך נסיעת מבחן ברכב וכי הוא הציג בפני התובע טופס בדיקה של הרכב מיום 31/5/10 ( נספח ב' לתצהיר ), שבוצעה עת קנו את הרכב מחברת טרייד אין מוטורס בע"מ, וכן הוצג רישיון הרכב, בו מופיע כי המדובר ברכב שהיה בבעלות חברת ליסינג, ומשכך הופחת המחיר בשיעור של 15%.

חלוף פרק זמן של כשנה וחצי מאז רכישת הרכב ועד להגשת התביעה, כאשר בפרק זה כאמור הרכב היה בשימושו הבלעדי של התובע, גורע ממשית מעוצמת המשקל שיש לייחס לגירסת התובע לפיה הוא גילה ליקויים רבים סמוך מאוד לאחר רכישת הרכב, וכי הנתבעת ידעה אודות אלה ולא גילתה דבר קיומם בפני התובע, במעמד כריתת הסכם הרכישה.

...

מאחר והוכח בפניי כי מי שהיה צד לעסקה ומי שניהל את המו"מ עם התובע לעניין זה הוא בעלה של הנתבעת, מר סולומון, ולא הנתבעת בעצמה, אני דוחה את טענת התובע, כפי שציין בסיכומיו, לפיה, יש לייחס משקל לעובדה כי הנתבעת לא העידה בעצמה וכי יש בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

סוף דבר לאור האמור, שוכנעתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו, ואני דוחה אותה.

התובע ישלם לנתבעת, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

בפני תביעה כספית בה התובע עתר לביטול עסקת רכישה של רכב משומש ופצוי כספי בטענה להטעיה ואי תקינות הרכב.

רקע: הנתבע 1, יוסי ביטון הנו סוחר מכוניות ובעל עסק הידוע בשם "אוטו גולן" המספק שירותי קניה, מכירה, טרייד-אין ותיווך של רכבים, ולטענת התובע הוא מכר לו רכב לקוי תוך שהסתיר ממנו את זהות הבעלים הקודם (להלן: "סוחר הרכבים").

בתאריך 15.07.14, רכש התובע רכב מסוג סקודה סופרב 2011, מ.ר. 62-779-73 (להלן: "הרכב"), בעסקת טרייד אין.

בהקשר זה התובע טען כי הפרת חובת הגילוי עולה לכדי הטעה לפי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן וסעיף 15 לחוק החוזים, ותרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין; עוד לטענתו, הרכב לא היה תקין בטרם רכישתו והנתבעים ידעו או שהיה עליהם לדעת והם הסתירו זאת מהתובע.

...

חוות דעת מומחה: בהינתן והתובע סירב למינוי מומחה מטעם בית המשפט מטעמים שאינם מוצדקים בעליל, והיות והבעלים הקודם הגיש גם הוא חוות דעת מטעמו, אני קובעת שבנסיבות העניין מוצדק כי כל צד יישא בעלויות המומחה מטעמו ועל כן, אני דוחה את טענות התובע בגין רכיב זה. עוגמת נפש: בנסיבות העניין, בהינתן והתובע נהנה מהשימוש ברכב מאז התיקון ללא תקלות, ולאור התנהגות הנתבעים שבאו לקראת התובע ונטלו אחריות , ובהתחשב בכך שהתובע מסר רכב לבעלים הקודם במצב ירוד, אינני סבורה שנגרמה לתובע עוגמת נפש כלשהי ועל כן אני דוחה את טענת התובע בגין רכיב זה. סוף דבר: אשר על כן, תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי.

לסיכום: הנתבע 1 ישלם לתובע סך של 6,459 ₪ בתוספת 2,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד. הנתבע 2 ישלם לתובע סך של 8,114 ₪ בתוספת 2,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומו בפועל.

התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

מנהל התובעת, עפר מזרחי, אפיין בפני נציג המכירות של הנתבעת מס' 1 את הצורך של התובעת ברכב להובלת לחמים הכולל ארגז סגור מאחור וזה המליץ לו לרכוש רכב מסוג פיאג'ו דגם 'מקסי' ולהתקין עליו, בנפרד, ארגז סגור.

התובעת טוענת כי ביום 31.3.13 היא מכרה את המשאית בעסקת "טרייד אין", במסגרתה היא זוכתה בסך של 44,444 ₪ בגין המשאית, כאשר באותה שעה מחירון המשאית עמד על 51,282 ₪, דהיינו -בפועל ירידת הערך שנגרמה למשאית הייתה אף גבוהה מזו שהוערכה ע"י השמאי (חשבונית מכירת הרכב נספח ז' לכתב התביעה).

התובעת טוענת כי הנתבעות נושאות כלפיה באחריות בנזיקין, מאחר והן התרשלו והפרו את חובת הזהירות כלפיה: הנתבעת מס' 1 בכך שלא פעלה כמוכר סביר, לא נתנה לתובעת מידע או התראה על הצורך בפרוק בוכנת ההרמה בטרם התקנת הארגז ולא מסרה לה את הוראות היצרן בעיניין, אף שידעה כי בכוונת התובעת להתקין על המשאית ארגז סגור; הנתבעת מס' 2 בכך שלא פעלה כבעל מיקצוע סביר, לא פנתה לנתבעת מס' 1 לשם בירור הוראות היצרן בטרם הרכבת הארגז, התקינה את הארגז שלא על פי הוראות היצרן, לא דאגה לנתק את בוכנת ההרמה בטרם התקנת הארגז, לא חיברה את הארגז באופן תקין ולא נתנה לתובעת הוראות בעיניין.

הטענה כי דובר ב"עזרה ראשונה" שהעניקה הנתבעת מס' 2 לתובעת, אין בה כדי לפטור את הנתבעת מס' 2 מאחריות לעבודה לקויה זו. על יסוד האמור לעיל, הוכיחה התובעת כי הנתבעת מס' 2 היא האחראית לכשל של נתוק הארגז מן המשאית וגרימת הנזק למשאית בשל כך. מנגד, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת מס' 1 התרשלה כלפיה או אחראית בדרך כלשהיא לקרות הנזק.

אין לקבל את הטענה כי בעת מכירת המשאית, לא כל שכן בעת הצגת המשאית ע"י סוכן המכירות, היה על הנתבעת מס' 1 להכנס לפרטים הטכניים של האופן בו יש להרכיב על את הארגז, אם וכאשר התובעת תבחר לעשות זאת על פי שיקול דעתה, התקנה שכאמור איננה חלק מעיסקת הרכישה של המשאית ואיננה קשורה לנתבעת מס' 1.

...

בסופו של דבר דובר אמנם בהשבתה של 17 ימים, אך בכל מקרה לו הייתה התובעת שוכרת את הרכב החלופי על בסיס יומי, העלות הייתה גבוהה יותר ומחושבת לפי 350 ₪ ליום (החשבונית בגין שכירת הרכב נספח ה' לכתב התביעה).

זאת ועוד, על פי עדות מנהל הנתבעת מס' 1, שלא נסתרה, נמכרו על ידי הנתבעת מס' 1 מאות רכבים מאותו סוג שלאחר המכירה הותקן עליהם ארגז ומעולם לא ארע מקרה שכזה, מה שמחזק את המסקנה כי לא דובר בכשל טכני כלשהו במבנה המקורי של המשאית (עמ' 18 שורות 31-32, עמ' 28 שורות 29-31 לפרוטוקול).

סיכום על יסוד האמור לעיל, התוצאה הינה כדלקמן: התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נדחית.