תביעת נזיקין בגין כליאת שווא על ידי המשטרה

המחלוקות התובע מציג את עצמו כמי שהיה במועדים הרלוואנטיים לתביעה הנדונה "פעיל במסגרת ההתארגנות האזרחית שכונתה 'באים לבנקאים' אשר שמה לעצמה למטרה למחות ולהעלות על סדר היום הצבורי את העוולות המבוצעות על ידי הבנקים ומנהליהם נגד אזרחים עניים ובני מעמד הביניים בישראל" (לעיל ולהלן: "'באים לבנקאים'" או "הקבוצה"), שבמסגרתה תרם את חלקו, בעיקר כצלם ועורך וידאו [ס' 2 לכתב התביעה].

ראוי לידרוש דיוק מסוים בעת מסירת הגרסה מהנתבע 1 של ההודעה למישטרה יום למחרת הארוע או בעת מתן עדותו בבית המשפט, וממכלול הדברים אינני מוצא שנמסרה על ידי הנתבע 1 גרסה לא מדויקת דיה בהודעה למישטרה או בבית המשפט.

פעולות המחאה של המוחים בחניון וודאי גרמו לעוגמת נפש ליושבי הרכב, הם אינם נעימים לעין, ולטעמי נעים על גבול ההטרדה המאיימת, אך אינני מוצא כי ניתן לקבוע בגינם עוולה של התובע כלפי הנתבע 1 בגין כליאת שוא.

זאת - משני טעמים מרכזיים; ראשית, מתוך ניסיון לנהל בפסק דין זה דיון עינייני שאיננו מרמז את תליית חופש הביטוי בטיב או בתוכן הביטוי או העמדה שהביטוי מבקש לבסס, כפי שכבר ציינתי בפתח הדברים – לא מצאתי להביע דיעה לגבי התוכן שבבסיס המחאה שהובילה לארוע מושא הדיון בעניינינו; שנית, לא אוכל לקבל את ההנחה המשתמעת מטענת התובע המסתתרת מאחורי ההצבעה על השחיתות הנטענת, היינו, ש"צדקת" טענות מי מהצדדים נותנת בידי אותו צד את החופש לפעולות שאסורות על פי הדין, כגון - כליאת שוא.

המישטרה והפרקליטות - לא התרשלו המדינה טוענת נגד תביעתו של התובע מולה להחלת דוקטרינת "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה" [ע"א 11172/05 זיו אלון נ. מ"י (פורסם; 21.10.09)]; היינו שגם אם המדינה או מי מגורמיה התרשלו, הרי שלתובע בעניינינו ממילא אין זכות לתבוע בנזיקין, בהיתחשב ב"עוצמת הפליליות המתבטאת בהילוך אימים, הפרעה לחופש התנועה, ואיומים נגד אזרחים שבאו לקבל את יומם בבית המשפט" וב"קשר הסיבתי בין ארוע זה לבין הכללת הארוע בכתב האישום שהוגש נגדו" [ס' 22-23 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2 ו-3].

...

נתתי דעתי לשאלת ההוצאות, ובסופו של דבר – לא מצאתי לחייב בענייננו מי מהצדדים בהוצאות; גם לא – לטובת קופת אוצר המדינה.

סוף דבר תביעת התובע - נדחית בזאת.

התביעה שכנגד שהוגשה מטעם הנתבע 1 - נדחית בזאת.

לשם המחשה נוספת של הדברים השוו למקרה אחר שעסק בתביעה שהגיש מאבטח שהותקף על ידי שני אנשים ולאחר שהזעיק את המישטרה, דוקא המאבטח עצמו עוכב ובהמשך נעצר.

המאבטח הגיש תביעה נזיקית בגין כליאת שוא, נגישה, הפרת חובה חקוקה ולשון הרע.

...

בחינת הדברים גם מזווית נוספת מובילה לאותה מסקנה.

על יסוד האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיב באמצעות בא כוחו הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.

מדובר בתביעה לפצוי כספי ע"ס 33,800 ₪ בעילה נזיקית [עוולות שונות לפי פקודת הנזיקין – עוולת הרשלנות, עוולת הפרת חובה חקוקה ועוולת כליאת שוא] בגין אירועים שונים שפורטו בכתב התביעה, שבהם ביצעו שוטרים, עפ"י טענת התובע, פעולות ש"אינן פעולות סבירות של שוטרים בעת מילוי תפקידם אלא פעולות החורגות מגדר המותר להם ואשר נעשו ללא סיבה סבירה ומתוך היתנכלות ומניעת חופש הביטוי והמחאה של התובע", שהנו "פעיל חברתי, בן העדה האתיופית המשתתף דרך קבע בהפגנות שמטרתן לבקר ולהביא לידיעת הציבור את היתנהלות הנתבעת ופעולותיה כלפי יהודים יוצאי אתיופיה". ביום 14.3.21 נעתרה בקשתו (המוסכמת) של התובע להתיר לו להיות מיוצג בתיק זה ע"י מספר סטודנטים למשפטים במכללה למנהל, במסגרת פרויקט חברתי מיוחד.

מאחר שלמעשה "מהותה של התביעה דנן היא חוסר שביעות רצונו של התובע מדרך אכיפת החוק בעיניינו על ידי משטרת ישראל" הרי ש"ככזו עליה להתברר במסגרת עתירה מנהלית בבית המשפט לעניינים מינהליים" לפי חוק בתי משפט לענינים מנהליים, תש"ס – 2000.

...

אני מעמיד את הוצאות הליך זה על סך מופחת של 2,500 ₪ בלבד (בהשוואה לשיעור ההוצאות הראשוני שחשבתי לקבוע ולאחר שעיינתי בהתייחסויות שני הצדדים בסיכומיהם לסוגיית ההוצאות), כאשר על הנתבעת לשלמו לתובע, ללא קשר לתוצאות התביעה שתתברר.

איני מקבל את עמדת הנתבעת לפיה ראוי להעביר הדיון בתביעה לבית משפט השלום.

איני סבור שראוי למנוע מהתובע את יתרונות המסגרת הדיונית המיוחדת שאותה בחר, ואיני סבור שהתביעה מורכבת במידה כה חריגה, עד שהמסגרת הדיונית שבית משפט זה מאפשר אינה מתאימה, מה גם ששני הצדדים מיוצגים למעשה באופן מספיק וראוי ומסייעים לצדדים ולביהמ"ש בעשיית המשפט בתיק זה ובבית משפט זה. אני קובע דיון חדש בפניי ביום 13.10.21 בשעה 14:00.

לפני תביעה נזיקית בסך 124,138 ₪ בגין נזקים שגרמו הנתבעים לתובעים בארוע שבגינו אף הוגש נגדם כתב אישום והם הורשעו בו ונענשו.

הסכום הנתבע על ידי הנתבעים, בתביעה שכנגד, מורכב מ-50,000 ₪, ניזקי התובעת שכנגד בגין כליאת השוא שכלא אותה התובע, 2,400 ₪ בגין אובדן הכנסתה, 50,000 ש"ח בגין פגיעה בשמה הטוב, ועוגמת נפש בסך 30,000 ₪.

משפטית יש לצאת מהנחה כי לא מדובר - במקרה של הנתבעת - בכליאת שוא, מקום שבו המישטרה לא מצאה כי יש מספיק ראיות לקבוע זאת, למרות שהנתבע טוען בכתב התביעה שכנגד כי המוסך היה נעול משני צידיו.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כי לתובע אשם תורם בשיעור של  30%   לנזקים שארעו, הן לו והן לנתבעים.

לאור כל האמור לעיל החלטתי לפסוק את סכומי הנזק כדלקמן: לתובע סך של 4,496 ש"ח+79 ש"ח+5,000 ש"ח+11,000 ש"ח = 20,575 ש"ח בניכוי אשם תורם בסך 30% מתקבל הסכום 14,402.50 ש"ח. לנתבעת סך של 5000 ש"ח בניכוי אשם תורם של 70% - וכך מתקבל הסכום 1500 ש"ח. קיזוז הסכומים אלה באלה מקנה לתובע סכום של 12,902.50 ש"ח. היות ונפסקו לזכות התובע פיצויים בתיק הפלילי בסך כולל של 6,000 ש"ח, היתרה שעל הנתבעים לשלם לו היא בסך 6,902 ש"ח. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע את סכום האגרה היחסי בסך 756 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1035 ש"ח. הסכום הכולל הינו 8,693 ₪.

בעיניין זה נפסק כי "עצם קיומה של סמכות מעצר אינה חוסמת תביעה נזיקית" [ע"א (מחוזי ב"ש) 24714-03-19 מדינת ישראל נ' אורי מכלוף מויאל (10/06/2019), פסקה 20], שכן השמוש בסמכות צריך להתבצע באופן ראוי וסביר בהתאם למכלול הנסיבות [רע"א 6572/14 פלוני נ' מדינת ישראל משטרת ישראל (14/01/2015), פסקה 17; וכן עניין מויאל, פסקות 20-19].

בבקשה להוצאת צו מעצר צוין: "הנ"ל חשוד כי תקף את אישתו אתמול בערב בנצרת, שהגיעו השוטרים סירב למעצר היתנגד למעצר, תקף את השוטרים וגרם להם לחבלות. ברח מהשוטרים כאשר הוא אזוק בסיוע בני משפחתו". בבקשת המעצר יוחס לתובע חשד לבצוע העבירות שלהלן: תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, תקיפת שוטר על ידי שלושה או יותר, וכן תקיפת הגורמת חבלה של ממש של בת זוג, והמשטרה ביקשה להורות על מעצרו של התובע למשך 12 ימים לצורך המשך פעולות חקירה (נספח ו' לתצהיר התובע).

בעיניין זה אפנה לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן, אליו הצטרפו כב' המשנה לנשיאה ריבלין וכב' השופט דנציגר, ב-רע"א 5932/08 עמי שירי נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר (25.08.2010), שבו אושרה פסיקת ביהמ"ש המחוזי שהעמיד (בדעת רוב) את הפצוי בגין כליאת שוא על סך של- 3,000 ₪ לכל יום.

...

סיכום התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי וקובע כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע ואחראים כלפיו בנזיקין.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של- 52,000 ₪.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך כולל של- 12,168 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,500 ₪.