תביעת נזיקין בגין כוויות בתאונה עם כירה ניידת

הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד שאדי אלמאדי פסק דין לפני תביעת נזיקין בגין ארוע תקיפה של התובע על ידי הנתבעים 1-4 שארע ביום 07.09.13 (להלן: "הארוע") בעת שהתובע הועסק על ידי הנתבעת 7, חברת כוח אדם (להלן: "הנתבעת") אשר סיפקה עובדים לבתי מלון ובתי עסק נוספים בעיר אילת.

כתוצאה ממעשי הנאשמים 1 ו – 3 שלעיל, גרמו למתלונן חבלות של ממש בדמות כוויה קטנה בצמוד לאוזן ימין, סימן כחול כהה מסביב לעין ימין והוא נזקק לטפול רפואי.

טענת התובע להוצאת דיבה/ פגיעה בפרטיות על ידי הנתבעים 3-4 בנוסף, התובע טוען כי הנתבעים 3-4 צילמו את התקיפה באמצעות טלפון נייד והפיצו את הסירטון.

בנסיבות אלה, היות והתאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה אולם המל"ל לא הגיש תביעת פיצויים כנגד הנתבעים 3-4 בהתאם לזכאותו לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 וזאת על אף הודעת ב"כ התובע אליו מיום 15.12.16 שהעתקה צורף לכתב התביעה, הרי בהתאם להוראות סעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי, זכאי התובע לפצוי מהנתבעים 3-4 בשיעור של 25% מסך הפיצויים שנפסקו לעיל, דהיינו – סך של 75,000 ₪.

...

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כלהלן: אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעים מס' 3-4.

אני מורה לנתבעים 3-4 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 75,000 ₪ וכן סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט לרבות אגרת בית משפט וכן סך של 17,550 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. התביעה כנגד הנתבעים 5, 7 ו – 8 נדחית בזאת אך לאור נסיבות המקרה, החלטתי להשית על התובע הוצאות מתונות.

התובע ישלם לנתבע 5 שכר טרחת עו"ד בסך של 2500 ₪ ולנתבעות 7-8 הוצאות משפט בסך של 3000 ₪ וסך של 2,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעים הנ"ל, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה מיום 7.4.12, בעת שנכווה בגופו כתוצאה מהתלקחות אש, במהלך החלפת מכל גז ריק במכל גז מלא בכירה ניידת (להלן: "המכל הריק" או "המכל המלא" או "הכירה" או "התאונה" לפי העניין).

עוד טוענת המשווקת, כי הסיבה לקרות התאונה נעוצה באופן סגירת רגלי הכירה על-ידי התובע ולא בהפרת הוראת הבטיחות, המורה על פירוק מוחלט של החלק העליון, שכן על-גבי המכל מוטבעות גם הוראות באנגלית ומוטבעים איורים מפורטים וברורים, המתאימים לכירה מושא התביעה והמדגימים את אופן הרכבת המכל, לרבות הדרישה להסיר לחלוטין את החלק העליון של הכירה (להלן: "האיורים").

כך, ברשומה הרפואית מיום התאונה, אשר נערכה על-ידי בית-החולים הדסה, עם קבלת התובע נרשם, כי "ביום קבלתו הגיע לחדר טראומה עקב כוויה אחרי פצוץ גזיה..."; במכתב שיחרור מבית-החולים תל-השומר מיום 13.5.12 נרשם, כי "טרם קבלתו נכווה כתוצאה מפיצוץ בלון גז" וכך גם בכתבה מיום 7.4.12, אשר פורסמה באתר החדשות של "ידיעות אחרונות" וסיקרה, בין היתר, את הארוע מושא התביעה, נרשם כי "פארמדיק ממד"א סיפר, כי 'מצאנו במקום גבר ... שסבל מכוויות בגפיים... במקום הייתה גזיה שכנראה היתפוצצה בעת ניסיון להכין קפה" [ההדגשה אינה במקור] (העתק המסמכים צורף לראיות מטעם התובע).

כפי העולה מעדותו המהימנה של התובע, הוא אינו זוכר שצורף דף הוראות לכירה עם רכישתה ומניח שככל שהיה מצורף, היה קורא את ההוראות בשימוש הראשוני ונוהג על-פיהן.

...

עם זאת אני סבורה, כי לא ניתן לומר שלא היה לו כל פוטנציאל השתכרות ערב התאונה וממילא לא ניתן לשלול סיכוי, ולו נמוך, כי היה משתכר אלמלא התאונה וכי התאונה פגעה באותה השתכרות.

סוף דבר מכאן שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 199,500 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 25,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ כאב וסבל - 180,000 ₪ _____________________ 285,000 ₪ אשם תורם - 30% (-) _____________________ 199,500 ₪ למען הסר ספק יוער, כי בסיכומים מטעם הנתבעות, לא נטענו טענות באשר לתגמולים ששולמו לתובע כתוצאה מהתאונה ולניכוי אותם תגמולים, וממילא, אין מקום לנכות תגמולים כלשהם מהסכום שנפסק.

הנתבעות תשלמנה לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי בסך כולל של 199,500 ₪ כמפורט לעיל, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין והוצאות משפט לרבות אגרה ויתרת האגרה השנייה.

במהלך נופש עם חבריה בחוף על שפת הכינרת בחול המועד פסח ביום 1.4.10 נכוותה התובעת, ילידת 27.12.91, בפניה ובידיה עת פרצה אש חזקה ונגרם פצוץ מכירות גז ניידות שבתוכן בלוני גז בהן עשתה התובעת שימוש לבישול ארוחת בוקר (להלן: התאונה).

תביעת זו עניינה בפצוי על ניזקי הגוף שנגרמו לתובעת בגין התאונה בעילה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, ולחלופין לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

עם זאת אעיר, ולכך תהא חשיבות בהמשך הדיון להלן, כי לדידי יש ממש בטענה כי בהנתן שמדובר בכירת גז שבה בלון הגז ממוקם מכוסה במרחק סנטימטרים ספורים מן האש יכול האדם הסביר שלא להבין הוראה זו כמתייחסת לאיסור הפעלה של שתי כירות גז כשהן סמוכות זו לזו (לעניין זה תשומת הלב כי באיור המלווה את האיסור בעמ' 4 מופיע לצד הכירה איור של בקבוק של חומר דליק כלשהוא ולא כירה נוספת בה בלון הגז מכוסה).

כמו כן נוכח טיבה של כירת גז ניידת המיועדת לשימוש מחוץ לבית בשטח פתוח, במהלך פיקניק, טיול או נופש, אני סבורה כי על היצרן לצפות כי הוראות השמוש שבאריזת כירת הגז לא יישמרו לאורך זמן.

...

בשים לב לנסיבות השלכת כירות הגז, שלא על-ידי התובעת (שניסתה בכל זאת לאתרן סמוך יחסית לתאונה) כי אם על-ידי חבריה, כאשר ניכר כי הדבר נעשה על ידם בתום לב נוכח מצב הכירות ומבלי שניתנה הדעת לאפשרות כי תהיה להן חשיבות בעתיד, איני מוצאת כי יש להסיק מהעדרן מסקנה כלשהי לרעת התובעת ויש לבחון את צדקת תביעתה על בסיס הראיות שהונחו לפני בית המשפט (ראו: ת"א (מחוזי נצ') 335/83 עטר נ' פניציה בע"מ, פ"מ תשמ"ח(2) 457, 461-460 (31.1.1988)).

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת כך שעל הנתבעת 2 לשלם לתובעת פיצוי בסך 45,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

בנסיבות העניין אני מורה כי התובעת תישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של הנתבעת 1 בסכום כולל של 6,000 ₪.

אמגזית טענה בהתחלה כי התביעה הוגשה כנגד האישיות המשפטית הלא נכונה שכן, הכירה יובאה על ידי "אמגזית קמפינג" ואילו הנתבעת היא אמגזית פ.ק בע"מ. נראה שלאורך הדרך טענה זו נזנחה וכך פותחת את סיכומיה "זו היא תביעה שעילתה פצוץ של מיכל גז שנימצא בתוך כירת גז ניידת. הנתבעת מס' 1- "אמגזית" היא יבואנית של הכירה.

וגם יושמה בפסיקה, למשל תא (רמ') 4876-07  ג.ס (קטין) נ' א.ל.מ מוצרי חימום בע"מ, (ע"י השופט ד"ר קובו): " כאמור לעיל, פגם הנוגע לליקוי במוצר עצמו אין בנמצא. בנוגע לאפשרות שהפגם במוצר הנו לפי סעיף 3(א)(2) לחוק, קרי: העידר אזהרות או הוראות טפול ושימוש מטעמי בטיחות. הרי שיש לבחון האם בהיעדר הפגם, כלומר, אילו היו מסופקות אזהרות כנדרש, הייתה נמנעת התוצאה. בחינת הקשר הסיבתי בין הפגם לנזק מובילה למסקנה שלא קיים קשר סיבתי כאמור. דוד החשמל סופק להורי התובע מספר שנים לפני התאונה, וגם החלפת גוף החימום נעשתה כשנתיים לפני התאונה. התאונה התרחשה בנסיבות שבהן נותר התובע ללא השגחת ההורים. איני סבור כי אם הייתה מצורפת לגוף החימום או לדוד אזהרה בדבר הסיכון לכוויות ממים חמים עקב שימוש בדוד, התאונה הייתה נמנעת. איני סבור שהיה באזהרה זו כדי להוביל לכך שהורי התובע היו מונעים את כניסתו לאמבטיה באותו מועד. בודאי שלא היה באזהרה כאמור כדי למנוע מן התובע להכנס לאמבט." מכל זה עולה שעל מנת להצליח בטענתה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, התשס"ד - 2004 היה על התובעת להוכיח שלושה רכיבים: א) אמגזית נושאת בחבויות יבואן של הכירה.

לא הוכח שהפיצוץ היתרחש בשל אי התאמה של מיכל הגז לכירה וממילא לא הוכח גם שאי ידיעת מידע כלשהוא אודות המיכל ה"נכון" גרמה לתאונה ולנזק.

ס' 41 לפקודת הנזיקין שעניינו "הדבר מעיד על עצמו" קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." גם כאן ברור שלאיש מהנתבעים לא היתה "שליטה מלאה" על הכירה או על מיכל הגז – ובמקרה של אמגזית עברה השליטה על הנכס מידיה שלוש שנים לפני התאונה.

...

ס' 41 לפקודת הנזיקין שעניינו "הדבר מעיד על עצמו" קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." גם כאן ברור שלאיש מהנתבעים לא היתה "שליטה מלאה" על הכירה או על מיכל הגז – ובמקרה של אמגזית עברה השליטה על הנכס מידיה שלוש שנים לפני התאונה.

בנסיבות שבהן חקירה ממושכת של עדים לא הבהירה כלל מדוע קרתה התאונה, אף אין לומר "שנראה לבית-המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה". כל שידוע לבית-המשפט הוא שהתרחשה תאונה, אך כל התסריטים שהוצעו כדי להסביר מדוע התרחשה, הופרכו.

לאור זאת התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

לפני תביעה לפיצויים בהתאם לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"), בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (קטין) (להלן: "התובע").

כן צוין שם עוד: "לדברי האח פצוץ מחומר צבאי". במכתב הקבלה במרכז הרפואי סורוקה מיום 16.4.05 (ת/2, עמ' 5) לשם הובא התובע לאחר הארוע צויין, בין היתר, כך: "בן 7 שנים, פונה למיון לאחר שניכווה בכל גופו. לדברי ההורים שיחק בנפץ צבאי, הנפץ התלקח וכתוצאה מכך התלקחו כל בגדי הילד. האש כוותה (כך במקור – א.פ.) עצמאית לאחר שהבגדים סיימו ליבעור. פונה לא מונשם בנטן למיון."(ההדגשה שלי-א.פ) בהודעת המישטרה מיום הארוע 16.4.05 שנגבתה מד"ר אבי ביגלמן, הרופא בטיפול נמרץ שקבל את התובע (נספח א'6 למוצגי המדינה) ציין הרופא כך: "...היום סמוך לשעה 18:00 הגיע למחלקה קטין ושמו..., לפי דברי ההורים הוא שיחק עם משהו שהצית אותו יש לו כויות בכל הגוף ...מצבו מוגדר קשה עם סכנה לחייו, האימא ראתה את זה, הוא מונשם לא בהכרה." (ההדגשה שלי- א.פ) בדו"ח פעולה מיום הארוע 16.4.05 שנירשם על ידי רס"ן יאן גרינברג (נספח א'1 לתיק מוצגי המדינה) צויין כך: "התקבלה הודעה על ילד שניפצע כתוצאה מכך שמצא פריט אמל"ח ועם מצת ניסה להדליק אותו ואז התקלח הבגד כתוצאה מפיצוץ אמל"ח וילד פונה לסורוקה עם כויות בגוף בדרגה 2. למקום הגיע ק. תורן...אבנר ישראל ק. חבלה נגב- 136, חבלן ערד, מעבדה ניידת. הוצא דיווח לקציני תחנה משלט נגב, חוקרת הגיע לבית החולים סורוקה לגבות עדות, בסיום טפול דווח למשלט." (ההדגשה שלי- א.פ).

אציין כי אמנם בדו"ח פעולה מיום הארוע 16.4.05 שנירשם על ידי רס"ן יאן גרינברג נכתב כי מדובר בפריט אמל"ח שהתובע עם מצת ניסה להדליק אותו וגם בדו"ח פעולה נוסף מיום 16.4.05, שנכתב על ידי לוי שמפיון משה נרשם בפרטי המקרה: "תאונת אמל"ח" ועם זאת, וכפי שיובהר בהרחבה בהמשך בהתאם לעדויות אנשי המיקצוע שנשמעו בהקשר זה, נראה כי אכן החשד הראשוני היה שמדובר באמל"ח צה"לי, אך הממצאים בזירה לא תיאמו חשד זה, וכך גם עדויות עדי התובע כאמור לעיל.

...

נוכח כל האמור לעיל, אין מקום לייחס לנתבעת 2 אחריות ו/או רשלנות בכך שלא איתרה את החפץ וטיפלה בו. דין התביעה נגד נתבעת 2 להידחות.

בענייננו, לאחר שבחנתי את כל הראיות שהציגו הצדדים, משלא שוכנעתי שהחפץ נמצא בשטחי המועצה ושמדובר בנור תאורה או בחפץ צה"לי, הרי שאין מקום להחיל את הכלל "הדבר מעיד על עצמו". סוף דבר משקבעתי כי לא הוכח שעסקינן באירוע בו היה מעורב נור הטעיה או חפץ צהלי אחר ומשלא שוכנעתי שהחפץ נמצא בשטחי המועצה, לא שוכנעתי שמוטלת אחריות על המדינה או המועצה בגין האירוע, ואין מדובר בהתרשלות או בהפרת חובה חקוקה מצד הנתבעות.

נוכח כל האמור לעיל דין התביעה להידחות.