תביעת נזיקין בגין זיהומים בדרכי השתן לאחר תאונת דרכים

ובתשובתיו לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעים השיב: "טרם התאונה הנדונה ב – 20.10.13 אין תעוד על מחלות אורולוגיות כלשהן או בעיה ידועה במערכת השתן. לאחריה – הודגמה הרחבה דו צדדית של מערכת מאסיפת השתן מהכליות לשופכנים שאינה מוסברת על ידי התאונה המדוברת. ההרחבה בפני עצמה עם התייצבות ערכי הקריאטינין בדם לערכים של 1.5-1.8 מ"ג אינה מקצת את תוחת חיי התובעת בהיותה כבת 88 כיום, אבל הסיכוי לזיהום בעיקר במערכת הימנית שלא נוקזה אך גם במערכת השמאלית המנוקזת גבוה משמעותית מבאישה אחרת בת גילה. זהום בדרכי השתן עלול להיות קטלני בכלל ובגילה של גב' חכים בפרט ובמיוחד לאור טיפולים כימוטרפיים שעברה בזמנו למחלה שאינה קשורה לענייננו. אין ביכולי לכמת סיכון זה" יוצא איפוא כי נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת בהתאם לקביעות המומחים הנה בשיעור 65%.

אסביר דברי: א. בחוות דעתו מציין פרופ' מצקין במפורש כי:" בהחלט ניתן לראות אם כך באישפוז הממושך שנכפה עליה בעקבות התאונה כגורם סיכון נוסף לזיהום בדרכי השתן. אם כך קשר לא ישיר אבל עקיף יתכן במידה מסוימת אני מעריך כי הסיכוי לזיהום בעקבות התאונה והשכיבה בבית החולים עולה על הסיכוי הספונטני לחלות בזיהום ספונטני בדרכי השתן.

ב. לטעמי, די בעובדה שהנתבעת בחרה שלא לחקור את המומחה ואף לא שלחה לו שאלות הבהרה, ובעובדה שהזיהום אירע במהלך אשפוזה של התובעת עקב תאונת הדרכים - כדי לקבוע שאין המדובר בזיהום ספונטני ומקרי אלא בזיהום שהוא תוצאה מהאישפוז בעקבות התאונה.

לטענתה לאור הקבוע בחוק לתיקון דיני הנזיקים האזרחיים (הטבת ניזקי גוף) תשכ"ד 1964 (להלן:" החוק לתיקון דיני הנזיקים") היא זכאית, כמיטיבה, לקבל את נזקיה, קרי – הפסדי השכר שנגרמו לה כתוצאה מהפיטורין וכתוצאה מחזרה לעבודה חלקית, במסגרת תביעת התובעת ומבלי שיהא עליה להגיש תביעה נפרדת כנגד הנתבעת.

...

סוף דבר: א. אני מקבלת את התביעה.

ב. לנוכח כל האמור לעיל עומד הפיצוי לו זכאית התובעת על 120,164 ₪ ג. על הסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% :18,277 ₪.

ה. סה"כ הפיצוי אותו ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, הינו בסך 149,824 ₪ כמו כן יישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, בהוצאות משפט עפ"י קבלות לרבות אגרת ביהמ"ש, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.

ביום 8.9.03 אושפז התובע ליום אחד במחלקה אורולוגית בבית החולים בנהריה בשל זיהומים בדרכי השתן.

לאור המחלוקת בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו הרפואי, יתואר בהרחבה גם עברו הרפואי של התובע: כ-8 שנים לפני התאונה, ביום 12.5.92, אושפז התובע לארבעה ימים במחלקה האורולוגית בבית החולים בנהריה, לאחר שפנה מספר פעמים לחדר המיון בתלונות על כאבים במותניים וקושי בהטלת שתן עקב פגיעתו בתאונת דרכים שארעה יום קודם לכן.

לעמת זאת, ממשיך ד"ר ורדי, מייד לאחר התאונה, התובע פיתח עצירת שתן מוחלטת המצריכה נקוז תמידי של שלפוחית השתן ובדיקה אורודינמית מאוחרת לתאונה, הראתה פגיעה אורגנית עצבית של דרכי השתן שהינה הגורם לחוסר יכולתו של התובע לתת שתן, אך ללא עדות לפגיעה עצבית נוספת או פתולוגיה היכולה להסביר את המצב.

בא כוח התובע טוען בסיכומיו כי מאחר ומדובר בתביעה לפי פקודת הנזיקין בגין תאונת עבודה, חל סעיף 82 לפקודת הנזיקין שלפיו יש לנכות מסכום הפיצויים לו זכאי התובע בגין התאונה, אך ורק את גימלאות המל"ל שמקבל התובע לפי חלק ב' לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו, "הגמלאות מעבודה". לשיטת בא כוח התובע, סעיף 82 לפקודת הנזיקין קובע הסדר שלילי לגבי גמלאות אחרות שמקבל התובע מהמל"ל, בנוסף לגמלאות מעבודה.

...

לסיכום, ציין כי התובע אינו מגלה סימני מצוקה משמעותית.

יחד עם זאת, ניתן להניח על סמך מכתבו של מנהל כוח האדם במפעל, מר אשר בר אמת (נ/18), שהוגש מטעם הנתבעים, כי אלמלא התאונה, שכרו של התובע אכן היה עולה; מר בר אמת ציין במכתבו: "אם קדאח היה ממשיך לעבוד בברמד-בהנחה שהיה עובד טוב ומתמקצע-אני מניח ששכרו היה מגיע למדרגה של בין 28 ₪ לשעה ל32 ₪ לשעה". מעדותו של מר ראובני, שוכנעתי כי הממונים על עבודת התובע במפעל היו מרוצים מעבודתו, שכן מר ראובני אישר בעדותו כי התובע נחשב לעובד אחראי "שקלט את החומר טוב מאוד" (שורות 3-4, ושורות 14-15 בעמ' 89 לפרוט').

במסגרת ערר שהגיש התובע לבית הדין לעבודה, הוחזר הדיון לוועדה הרפואית לעררים וזו קבעה בסופו של דבר את נכותו של התובע "מעבודה" בשיעור של 20% ועם הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי הועלה השעור ל-30% לצמיתות, החל מיום 30.10.00.

תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ולהטבת נזק לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), תשכ"ד-1964.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתקופה שקדמה לתאונה, לאחר שפוטר מעבודתו במסעדה, התובע העביר את זמנו מדי פעם יחד עם אביו ואחיו במקום עבודתם.

וגם פצעי לחץ וזיהום בדרכי השתן וזיהום ריאתי, אלה גורמים לקיצור תוחלת חיים" (עמ' 263 לפרט').

...

עם זאת, התובע לא תמך טענתו המקורית בראיות ועל כן היא נדחית.

התשלומים כללו שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. סוף דבר 58.

אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, בכפוף לאמור בסעיף 55 לעיל סכום בסך 5,285,021 ₪ (חמישה מיליון, מאתיים שמונים וחמישה אלף, עשרים ואחד ₪) בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט) ושכ"ט עו"ד בסך 13% מסכום הפיצויים לאחר ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי בלבד + מע"מ להיום.

תביעה כספית לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: החוק) בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1998, בתאונת דרכים שארעה ביום 4.1.18.

התובע עבר ניתוחי מעקפים כדי לשפר את אספקת הדם לרגל שמאל, אך עקב התפתחות זהום רגלו השמאלית נקטעה מעל הברך.

פרופ' מצקין קבע לתובע נכויות כדלקמן: 15% נכות בגין דחיפות בהטלת שתן/דליפת שתן כתוצאה ממנה לפי סעיף ליקוי 23 (2) א בין II ל- III; 20% נכות בגין הפרעה בפליטת זרע, לפי סעיף ליקוי 24 (7) א 1.

פצויי נזיקין נועדו להשיב את המצב לקדמותו, קרי: להניח שהתובע היה מישתכר את השכר הממוצע (לאור גילו).

בהיתחשב במכלול השיקולים לעיל, היכולות שהתובע הציג עד לתאונה ומעשיו אחריה, שילוב הנכויות בתחום האורתופדי, גסטרו ואורולוגי (ללא נושא הפגיעה בפריון), האפיקים התעסוקתיים שיהיו פתוחים בפניו, ועמדת פרופ' פסט באשר לעתידו המקצועי, אני מעמידה את שיעור הגריעה מכושר ההישתכרות על 70%.

התובע צעיר בתחילת דרכו שעובר לתאונה עבד כשכיר ואין שום נתון מיוחד בעיניינו המצדיק לחרוג מהחזקות הפסיקתיות בנידון.

...

לבסוף, טענת הנתבעת לפיה "אין זה מן הנמנע" שהתובע הוא מי שנהג ברכב, אינה רלבנטית למשפט אזרחי, שבו מוכרעות טענות על יסוד מאזן ההסתברויות.

לסיכום, לאור עדויותיהם החד משמעיות של שני מומחים לדבר, לפיהן תותבת ממוחשבת ברמת המחיר הבסיסית תענה לכל צרכיו של התובע, מותאמת לרמת התפקוד שלו, ואף לרמה גבוהה יותר מזו שהתובע צפוי להגיע אליה, הפיצוי יחושב לפי עלות התותבת ברמת המחיר הבסיסית, בהתאם לעלות שהציגה הנתבעת, שנתמכה בעדויותיהם של פרופ' פסט ושל מר קריאל.

לפיכך, אני מקבלת את עמדת הנתבעת לפיה יש לפצות בגין עלות הרכישה הראשונית של האביזרים וללא החלפות.

לאחר עיון בטיעוני התובע ובתשובת האקטואר מטעם הנתבעת, אני דוחה את טענות התובע.