תביעת נזיקין בגין התרשלות שוטרים ופגיעה בשם טוב

התובע טוען כי הוא אינו תוקף "תקיפה עקיפה" את החלטתו המנהלית של הנציב להעבירו מתפקידו וכי במסגרת סעיף 55 לכתב התביעה הוא תובע את הנזק שניגרם לו ממעשי הקצינים הבודקים - שהביאו לפתחו של הנציב טענות שוא וזאת בעילה נזיקית וכן את ההוצאות שהוציא לצורך הגנתו בהליך המשמעתי.

במקרה זה עיקרה של התביעה הוא בטענות התובע לפירסום לשון ופגיעה בשם הטוב בעקבות היתנהלות לקויה, רשלנית ומעוולת נטענת של שוטרי הנתבעת בקשר להליך חקירה והליך משמעתי שננקטו נגדו במסגרת עבודתו ותפקידו כשוטר.

...

בעניין ע"ע (ארצי) 625/08 תותי אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (17.9.2009) (להלן: "עניין תותי אשבל") נקבע: "כאשר עילת התביעה עשויה להתפרש על פי העילה ומסכת העובדות בכתב התביעה, בנסיבות ממין אלה "אין מנוס הערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות". מדובר במבחן מהותי הבוחן את עילת התביעה במובנה הרחב, תוך איתור הרכיב הדומיננטי במחלוקת שבין הצדדים על פי הנטען בכתב התביעה והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין (ראו; "עניין תותי אשבל")).

מכל האמור, הגעתי למסקנה להעביר את התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, תוך מחיקת טענות כתב התביעה להפרת חוק הגנת הפרטיות וסעיף 54 מכתב התביעה, רכיבים שהתביעה בגינם התיישנה; וכן מחיקת התביעה לאובדן השתכרות בגין החלטת ההדחה בסעיף 55 רישא לכתב התביעה.

המערער ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפני בית משפט זה. בין היתר, טען כי עקב קביעותיו ואמירותיו של בית המשפט המחוזי לגבי אופן הייצוג שלו, נפגע שמו הטוב ועסוקו, ובשל כך קמה לו זכות ערעור.

הקביעות שבפסק הדין פוגעות בזכויותיו בכך שהן חושפות אותו לתביעות ממוניות בשל רשלנות מקצועית.

מתן זכות ערעור למשיב יוביל לדבריה ל"פריצת הסכר" בדמות הענקת זכות ערעור גם במקרים רבים אחרים בהם במסגרת החלטה שיפוטית נמתחת ביקורת על אדם שאינו צד להליך (למשל מומחים שהגישו חוות דעת או שוטרים שעלו על דוכן העדים).

לשיטתו, האמירות שבפסק הדין של בית המשפט המחוזי לא מקימות עילות תביעה אזרחיות נגד המערער, ובלאו הכי כל תביעה נזיקית או קובלנה בלישכת עורכי הדין, אם יוגשו, יצטרכו להתברר בדרך של בירור עובדתי בערכאה דיונית ולא יוכלו להסתמך על האמירות של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.

...

הערעור נדחה לרישום בהחלטת מזכירות בית משפט זה, בנימוק שהמערער לא היה צד להליך מושא הערעור.

לכן גם לעמדתו יש לדחות את בקשת המערער.

זאת שעה שגם פתיחת הליכים משפטיים המתייחסים להכרעה שבפסק דין אינם מובילים בהכרח למסקנה כי נוצרה בפסק הדין חובה משפטית ששינתה את מצבו המשפטי של המבקש לערער (בג"ץ 2721/17 נתניהו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (11.7.2017)).

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

התובע טוען כי הנתבעת 1 חבה כלפיו גם מכוח פקודת הנזיקין בשל רשלנותה והתנהלותה בצורה שאדם סביר לא היה עושה בנסיבות כגון דא. התובע טוען כי הנתבעת 1 חייבת כלפיו מכוח פקודת הנזיקין, מאחר מעשיה ו/או מחדליה מהוים עוולת רשלנות (בכך שהנהיגה שיטת עבודה פסולה, לא הנחתה את הנתבעת 2 בהתנהלות נכונה במקרה כגון זה, לא העסיקה מפקחים או מינהלי עבודה מיומנים ומקצועיים ולא פעלה לשם מניעה הארוע ).

התובע טוען כי נגרם לו נזק רב בכך שנחקר פעמיים תחת אזהרה וכי קיימת סבירות גבוהה כי הארוע התפשט גם באוזניהם של אנשים אחרים ובכך נפגע שמו הטוב.

המסגרת הנורמאטיבית: בכתב התביעה, התובע מבסס את תביעתו על עילה מכוח חוק איסור לשון הרע ומכוח עוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין.

גם כאשר התובע התלווה לשוטרים לניידת, לא היתה אוירה מתוחה ו/או עויינת, הדבר נעשה בשקט וללא צעקות ו/או מהומות שיכולות למשוך תשומת לב של לקוחות החנות ו/או עוברי אורח, אף לפי עדות התובע בעצמו, לאחר שהוא יצא מהחנות במטרה לפנות לניידת, הוא שוב חזר וקנה מהחנות וגם רצה לאכול והציע לשוטר אוכל וזה ענה בשלילה (עדות התובע עמ' 4).

...

לאור האמור, אני קובע כי הנתבעות התרשלו עת פנו למשטרה בדחיפות מבלי לבדוק לעומק את נסיבות העניין.

הסעד: אשר לפיצוי – אני סבור כי התובע הפריז בדרישתיו.

בנוסף, כעניין של מדיניות שיפוטית, אני סבור כי אין זה ראוי לעודד תביעות המבוססות על עוגמת נפש גרידא.

התביעה הוגשה במקור גם נגד השוטר, אליו מיוחסים המעשים שהובילו לאזיקתו ומעצרו של התובע, אך בשלב מאוחר יותר, התביעה נגדו נמחקה, בעקבות הודעה מוסכמת מטעם הצדדים על קיומה של חבות מעביד, בהתאם לסעיפים 13-14  לפקודת הנזקין [נוסח חדש].

אחריות המדינה בנזיקין בעקבות מעצר שלא כדין- "הפעלה לא ראויה של סמכויות מעצר, ולא כל שכן החלטה על מעצר ללא עילת מעצר, עשויות להניח בסיס לאחריות בנזיקין. הביסוס הפורמלי לאחריות זו נמצא בפקודת הנזיקין, וליתר דיוק בעוולת הרשלנות, אך מן הבחינה העקרונית, אין ספק שהיא שואבת מן ההגנה החוקתית על הזכות לחירות, ובמובן זה המדובר בתביעה שניזונה גם מן המשפט החוקתי ולא רק מדיני הנזיקין") רע"א 6572/14 ‏ פלוני נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל [פורסם בנבו] (14.1.2015)).

.גובה הפיצויים נגזר ממידת הרשלנות בה לקתה פעולת  הגורמים המעכבים מחד גיסא, ומן הנזק שניגרם לפלוני מאידך גיסא, ובאומדן הנזק יש להביא בחשבון את אופיה של שלילת החרות – האם עיכוב בתחנת המישטרה או כליאה מאחורי סורג ובריח; את האופן בו התבצע העיכוב או המעצר – למשל, האם נעשה במקום הומה תוך פגיעה בשמו הטוב של האדם, או שמא הרחק מעיני הציבור; וכמובן את ארכה של שלילת החרות.

...

אין בידי לקבל את טענתה של הנתבעת.

בעניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי לא הוכח כי עסקינן בעקיצות אשר נגרמו לתובע במהלך מעצרו, הן בשל עיתוי הפנייה של התובע לטיפול רפואי, בתלונה על סימני עקיצה, כשבוע לאחר שחרורו ממעצר, וכן לאור העובדה שהוא התלונן על סימני עקיצה חדשים, בבטן התחתונה, שהופיעו עובר לפנייתו לרופא בגין עניין זה. לא מצאתי בראיות התובע, ובהנתן עיתוי פנייתו לטיפול רפורי בשל אותן עקיצות, כפי שצויין לעיל, כדי לבסס את הטענה כי עסקינן בעקיצות שמקורן בבית המעצר, ולא ממקור אחר.

בפסק הדין בת"א (מחוזי ירושלים) 8069/06  החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ נ' אריה גור (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו], (13.07.2009):   "אדם, בשר ודם, זכאי לפיצויים בגין פרסום שהשפיל אותו או שהעמידוֹ ללעג ולקלס בעיני הבריות. עוגמת-נפש שכזו יכולה להיות רק למי שהוא בעל-נפש."                              בנסיבות האמורות מצאתי שיש לאמוד את נזקיו של התובע בסכום כולל של 15,000 ש''ח. הנתבעת תשלם איפוא לתובע את הסכום של 15,000 ₪ וכן את הוצאותיו בגין אגרת התביעה, כפי ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,700 ₪ .

לפני תביעה נזיקית בסך 124,138 ₪ בגין נזקים שגרמו הנתבעים לתובעים בארוע שבגינו אף הוגש נגדם כתב אישום והם הורשעו בו ונענשו.

הסכום הנתבע על ידי הנתבעים, בתביעה שכנגד, מורכב מ-50,000 ₪, ניזקי התובעת שכנגד בגין כליאת השוא שכלא אותה התובע, 2,400 ₪ בגין אובדן הכנסתה, 50,000 ש"ח בגין פגיעה בשמה הטוב, ועוגמת נפש בסך 30,000 ₪.

מדוע שתשב ותחכה לבוא השוטרים? אני רואה בכך, למצער, רשלנות תורמת מצד התובע אם לא חלוקה שויונית של האשם.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כי לתובע אשם תורם בשיעור של  30%   לנזקים שארעו, הן לו והן לנתבעים.

לאור כל האמור לעיל החלטתי לפסוק את סכומי הנזק כדלקמן: לתובע סך של 4,496 ש"ח+79 ש"ח+5,000 ש"ח+11,000 ש"ח = 20,575 ש"ח בניכוי אשם תורם בסך 30% מתקבל הסכום 14,402.50 ש"ח. לנתבעת סך של 5000 ש"ח בניכוי אשם תורם של 70% - וכך מתקבל הסכום 1500 ש"ח. קיזוז הסכומים אלה באלה מקנה לתובע סכום של 12,902.50 ש"ח. היות ונפסקו לזכות התובע פיצויים בתיק הפלילי בסך כולל של 6,000 ש"ח, היתרה שעל הנתבעים לשלם לו היא בסך 6,902 ש"ח. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע את סכום האגרה היחסי בסך 756 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1035 ש"ח. הסכום הכולל הינו 8,693 ₪.