תביעת נזיקין בגין התנהלות פקח רשות הטבע והגנים

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 4216-11-16 תיק חצוני: מספר בקשה:8 בפני כבוד השופטת אשרית רוטקופף מבקשת הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים ע"י ב"כ עוה"ד ח. דוד חיות משיב פלוני ע"י ב"כ עוה"ד דוד מנע פסק דין

  ההליך דנן הנו למעשה 'גילגול שני' הנידון על ידי ערכאה דיונית, שעה שתביעה דומה הוגשה על ידי המשיב (יחד עם אימו של המנוח) והתנהלה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע במסגרת ת"א 22497-09-12 (להלן: התביעה הקודמת).

בית המשפט העליון קבע בפסק דינו כי "בית המשפט המחוזי דן בכל פרטי העניין, העובדתיים והמשפטיים, ומסקנתו ברורה והחלטית, כי המשיבה לא התרשלה, לא עוולה בהפרת חובה חקוקה, ולא חבה בנזיקין בגין התאונה". בהתאם, פסק בית משפט העליון כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית וכי אין בפסק הדין קמא טעות שבחוק.

לאחר עיון בתוכן גרסאותיהם של שני פקחי הסיירת הירוקה אשר כאמור העידו מטעם המדינה בתביעה הקודמת ובעיקר לאחר עיון בהתייחסותו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו לפעילותם של השניים – לא יכול להיות חולק כי פקחי הסיירת הירוקה משמשים ושמשו במועד הארוע שלוחי המדינה אשר פעלו בעבורה ובהתאם להוראותיה.

...

בסעיף 19 לסיכומיהם טענו ההורים כי המסקנה הסבירה היא שערימת נפלי הפגזים נוצרה על ידי מי מהמדינה שאיתר אותם ודיווח למדינה על קיומה, כשחרף זאת ערימה זו לא הושמדה כנדרש.

בכל הקשור לתנאי אודות זהות בעלי הדין או חליפיהם, הרי שבמקרה דנן שוכנעתי כי מתקיימת ה"קרבה המשפטית" הצריכה בין המבקשת דנן לבין המדינה כנתבעת בתביעה הקודמת כאמור.

סוף-דבר: אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין מסוג השתק עילה, כשמהטעמים שפורטו אין לשוב ולגרור את בית המשפט לדיון נוסף בעילה אשר נדונה בעבר.

התביעה נגד הנתבעת היא תביעה אישית נזיקית, המייחסת לה עוולה באופן אישי.

פרק ג' - הפרסומים בסירטון (התביעה הראשונה) כאמור, הסירטון כלל מספר אמירות ביחס לתובע, ויש לבחון לגבי כל אחת מהן, האם היא עונה להגדרת "לשון הרע". ג'1 - פיטורים ואלמ"ב "איזו יוסיפוביץ פקח רשות הטבע והגנים לשעבר לרשוי סחר, יבוא ויצוא של חיות בר פוטר ב- 2015. משטרת ישראל היתנגדה למינויו בשל עבירה של אלימות במשפחה ומטעמים של בטחון הציבור". לא יכול להיות חולק על כך שתוכן הפירסום, המייחס לתובע פיטורים על רקע עבירה של אלימות במשפחה, עלול לבזות את התובע ולהשפילו לפני הבריות, ומכאן שהוא בבחינת "לשון הרע". התובע טען כי הוא פוטר מרשות הטבע והגנים (להלן: "הרשות") בבושת פנים וללא הצדקה וכי עניינים אלו מתבררים בהליך התלוי ועומד לפני בית הדין לעבודה (ס' 13 לתצהירו).

בעניינינו, לא ניתן לנתק בין הפירסום הנוגע לפיטוריו של התובע כפקח ברשות הטבע והגנים, על רקע האלימות שיוחסה לו, ובין הפירסום לגבי ההתנהלות האכזרית המיוחסת לו כלפי העורבים.

...

אשר על כן, התביעה בת"א 36977-01-18 נדחית.

תביעות התובע נגד הנתבעת נדחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום.

המבקש הגיש לבית משפט קמא תביעה קטנה ע"ס 33,900 ₪ נגד משיב 1, פקח ברשות הטבע והגנים.

בעיניין זה נאמר לא אחת שככלל, בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל מהיר ופשוט של סכסוכים, הליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות ראוי שיסתיים ללא הליך השגה וכי הרשות לערער תנתן במקרים חריגים שבהם נפל פגם מהותי הדורש את היתערבות ערכאת העירעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (19.3.15)).

סעיף 7 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע כדלקמן: "7א.(א)לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

...

אמנם בית משפט קמא צירף את משיבה 2 כצד להליך ואף הורה למשיבה 2 להגיש כתב הגנה אלא שבית משפט קמא ציין בפסק דינו כי הוא לא מצא מקום להתייחס לטיעוני משיבה 2 בכתב ההגנה וזאת נוכח המסקנה אליה הגיע, כמפורט לעיל.

לאור כל האמור ונוכח אמות המידה המחמירות למתן הרשות לערער, אין לפני נסיבות המצדיקות את מתן הרשות לכך.

על כן, הבקשה למתן הרשות לערער נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת סע"ש 10305-05-18 לפני: כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס נציג ציבור (עובדים): מר מני כהן נציגת ציבור (מעסיקים): גב' מאירה רון בן דרור התובע: בן ענבר ע"י ב"כ: עו"ד יניב נשיא הנתבעות 1. רשות הטבע והגנים ע"י ב"כ: עו"ד נעמה שבתאי בכר ועו"ד דפנה פיש שליסלברג 2.מדינת ישראל - משרד האוצר - הממונה על השכר ע"י ב"כ עו"ד מור סאלם מפרקליטות מחוז הצפון - אזרחי פסק דין

ומן הכלל אל הפרט; התובע מסתמך בתביעתו על מכתבה של מנהלת אגף כוח אדם, הגב' אורית מור, מיום 26.11.2008 הקובע בזו הלשון - "עפ"י החלטת המנכ"ל והסכמתך, התייעצנו עם ועד העובדים והוחלט לאשר העברתך מתפקיד פקח חרמון/גולן לתפקיד מנהל שמורת החולה במחוז צפון...בהמשך לשינוי תפקידך הנך כפוף למנהל המרחב ובאמצעותו למנהל המחוז. אין שינוי בתנאי העסקתך". הרקע להעברת התובע מתפקיד פקח לתפקיד מנהל היה צרכי הרשות ובקשה מתאימה מצד מנהל המחוז, מר יגאל בן ארי, כי התובע ייקח על עצמו את תפקיד המנהל.

וראו לעניין זה רע"א 2389/18 ליאורה לארי - עריית נצרת עילית (נבו 10.05.2018) - "אוסיף, גם אם למעלה מן הצורך, כי התוצאה שאליה הגעתי מבטאת, במובן מסוים, תפיסה לפיה תביעה בנזיקין בגין פגיעה בתנאי שכר שלא אושרו על-ידי משרד האוצר חותרת תחת ההסדר המהותי הקבוע בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. התביעה שהוגשה כתביעת נזיקין מכוונת אף היא כלפי הרשות המקומית, אותה רשות שסעיף 29 לחוק יסודות התקציב קבע כי אין לחייב את תקציבה בתשלומים נוספים.

הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, במסגרתה מחד התביעה נדחתה ברובה, ומאידך מצאנו כי נפל פגם של ממש בהתנהלות הרשות כלפי התובע עת לא ביצעה בדיקה מעמיקה של זכויותיו בטרם העבירה אותו תפקיד, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

...

המחלוקות הדורשות הכרעה א. האם דין התובענה להידחות מחמת התיישנות? האם התובע זכאי לתשלום הפרשי שעות שבת? האם התובע זכאי לתשלום בגין הפרשי זכאות לדרגה? האם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב? האם יש לחייב את הנתבעות מכוח הודאת בעל דין? האם דין התובענה להידחות מחמת התיישנות? לטענת המדינה, היות והתובע מתבסס על הבטחה שניתנה בשנת 2008 בכדי לבסס תביעה להפרשי דרגות שהוגשה בשנת 2018, קרי בחלוף כ-10 שנים, מדובר בתביעה שהתיישנה ודינה להידחות על הסף.

מדובר בהתכתבות בין הגב' מירב בניסטי לבין מר ניב בן יהודה, ראש ענף שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, במסגרתה סיכם האחרון את עיקרי הפגישה שנערכה בין השניים וכדלקמן: "....מר בן ענבר היה בתפקיד פקח והתבקש לעבור לתפקיד מנהל החולה והסכים בתנאי שתנאיו יישמרו. ניתנה לו הבטחה שכך יהיה ממנהל המחוז, והמעבר אושר על ידי ההנהלה. בסופו של דבר נשמרה לו רק הדרגה ללא קידום דרגה (התפקיד החדש היה במתח דרגות נמוך), וכן נפגעה במסגרת שעות השבת - המשיך לעבוד באותו היקף של שעות שבת אך תחת מסגרת מאושרת קטנה יותר. בעצת היועצת המשפטית ישבו עם העובד וערכו בירור והתברר שכך היה. סימולציה העלתה כי סך הפיצויים הוא כ-107,725 ₪. מחכים לאישורנו. " לטעמנו, אין במכתב הנ"ל כדי לסייע בידיי התובע שכן אין מחלוקת כי ניתנה לו הבטחה כאמור על ידי מנהל המחוז (הגם שגבולותיה היו במחלוקת).

לסיכום- לנוכח האמור לעיל ומשדחינו את רוב רכיבי התביעה הרינו מחייבים את הרשות לשלם לתובע סך של 12,194 ₪ בגין הפרשי שעות שבת.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, במסגרתה מחד התביעה נדחתה ברובה, ומאידך מצאנו כי נפל פגם של ממש בהתנהלות הרשות כלפי התובע עת לא ביצעה בדיקה מעמיקה של זכויותיו בטרם העבירה אותו תפקיד, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

רקע, טענות הצדדים וראיותיהם לפניי תביעה נזיקית/כספית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

לטענת התובעים, מאותו רגע החל להתנהל מחול שדים, התלחשויות, רכילויות והכפשות מאחורי גבם.

מדובר בפקח רשות הטבע והגנים שהיה במארב לתפיסת צייד בלתי חוקי.

...

בשים לב לאמור, אתייחס להגנות האמת בפרסום והגנת תום הלב וביחס אליהם אני קובעת כי רודניק הרים את הנטל.

אני סבורה כי שליחת המכתב למכותבים ספציפיים רלוונטיים, כמו תלונה למשטרה, מהווה פנייה לגיטימית המגנה על האינטרס הציבורי התושבים באזור נוכח מכת הגניבות אליה גם התייחסו התובעים בכתב התביעה: " חשוב לציין כי בתקופה זו סבל האזור ממגיפת גניבות נשקים ורכוש מבתי אזרחים ומשטחיהם החקלאיים ולכן הסיורים היו מוגברים ומורחבים מאד" (ראו סעיף 33 לכתב התביעה).

אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה.