תביעת נזיקין בגין התנהגות רשלנית של עובד עירייה

הנתבעת ביקשה פסיקת הוצאות ראויות על התובע עקב התעללותו הבלתי פוסקת בה. השתלשלות אופן הטיפול בתביעה מאז הגשתה ועד לדיון בה ביום 20.7.21 ביקשו הנתבעים 1-4, 7 כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 7ג. לפקודת הנזיקין ויקבע כי מתקיימים במקרה דנן תנאי החסינות של עובדי ציבור ביחס לנתבעים לגבי המעשים המיוחסים להם בכתב התביעה וכי יינתן להם פטור מהתייצבות לדיון (להלן – "בקשת החסינות").

באותו עניין אמנם לא  נשללה האפשרות לתבוע את הרשות הציבורית בנזיקין בגין הפרה של נורמה הלקוחה מהמשפט המינהלי, אלא צוין כי במצב הדברים הרגיל, תביעה כאמור ראוי שתוגש אך כסעד משלים, כאשר נוצר "מעשה עשוי" והתגבש נזק שאינו ניתן עוד לתיקון באמצעות דרך המלך של ציווי במסגרת התקיפה הישירה של המעשה המינהלי (עניין גליק, פס' 12 לפסק דינו של כב' השופט עמית שייצג את דעת הרוב).

בנוסף, גם לו ניתן היה לראות בהפרת חובות אלו משום התרשלות של גורמי הערייה כלפי התובע – עדיין לא די בכך על מנת להטיל אחריות נזיקית על הרשות, ועל בית המשפט לבחון גם אם נתקיימו הרכיבים הנוספים של קשר סיבתי ונזק (ר' עניין גליק לעיל, פס' 23; 25; 26; 29 לפסק דינו של השופט עמית).

לא הוצג וממילא לא הוכח לפניי כי ההחלטות שהתקבלו בעיניינו של התובע פסולות או שגויות מן הבחינה המקצועית העניינית, וודאי שלא הוכח כי גם אילמלא התרשלותם הנטענת או התנהלותם הבלתי חוקית הנטענת של גורמי הערייה (ככל שהיה נקבע כי הייתה התרשלות או היתנהגות בלתי חוקית כזו והדבר כאמור לא נקבע) לא היו מתקבלות בעיניינו של התובע אותן החלטות שיפוטיות ממש.

...

התובע מפנה אצבע מאשימה כנגד כל נציגי העירייה שלטענתו תורמים להנצחת המצב, ועל רקע האמור הגיש נגדם תביעה זו. ואולם, יש לזכור כי לבית משפט זה אין ידיעה כלשהי על סכסוכים קודמים בין הצדדים, על פניות או פעולות שביצע התובע או על תשובות שנמסרו או לא נמסרו לו. גם אין לבית המשפט יכולת לברר עצמאית טענות עובדתיות ביחס לעניינים ולאירועים שהוצגו בתביעה ואין לבית המשפט אפשרות או סמכות אלא לדון בתביעה על סמך מה שהונח והוצג לפניו.

מן האמור יוצא אפוא, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, ברמה העובדתית, טענותיו כי תלונות או פניות שהפנה למי מנציגי הנתבעת – לא טופלו.

אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו – התביעה נדחית משלא הוכחו היסודות העובדתיים והמשפטיים שביסודה.

מה דינה של בקשה לבטול מחיקה מחוסר מעש לאחר שהצדדים היתעלמו מהחלטות בית המשפט, הפרו את הוראות תקנות סד"א ולא מימשו את הצהרותיהם בבקשות חוזרות ונישנות? רקע לפני בתביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית.

התובע, יליד 1996 הגיע למיון בית החולים ברזילאי באשקלון ביום 07.02.2011, לאחר שנפל ונחבל בידו הימנית ולטענתו הנתבעת התרשלה בטיפול בו. התביעה נסמכת על חוות דעתו של מומחה בכירורגיה אורטופדית, פרופ' משה שטהאל שהעריך שהתובע נותר עם נכות משוקללת צמיתה בשיעור של 23.5% ואם היה מטופל כיאות היתה נכותו הצמיתה 5% לכל היותר.

לפי ההלכה המחייבת (רע"א 8566/14 אבי גרבלי נ' עריית אשדוד (5.5.2015)) משניתן פסק דין והתביעה נמחקה, לא ניתן לבקש את חידושה על-ידי פתיחתו של התיק מחדש, ושלא באמצעות הגשת תביעה חדשה.

רוח התקנות וההיגיון העומד בבסיסן ברור ומובן כפי שהובא לעיל ומטרתן בין השאר להכווין את היתנהגות הצדדים למלא אחר הוראות בית המשפט ובזמן המוקצב לכך בכדי לייעל את הדיון, למנוע סחבת ועינוי דין, ולמנוע ביזבוז משאבי ציבור .

...

כיום - בחשיבה לאחור - סבורני שאותו שופט צעיר צדק ואני (ושופטי המחלקה) טעו.

סבורני שתיק זה הוא דוגמה טובה לכך.

כמצוות התקנות שצוטטו לעיל ומשלא מצאתי כל סיבה לפטור מי מהצדדים מלשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה, הנני מחייב הן את התובע והן את הנתבעת לשלם לאוצר המדינה, סך של 1,800 ₪.

התרשלותן ומחדליהן של התובעת או הערייה מנתקים את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת והמוכחשת של רשות הנקוז לבין ההצפה והנזק הנטען.

לא די בהתרשלות כשלעצמה על מנת לחייב את הגורם המתרשל בנזיקין, אלא יש להוסיף ולהוכיח, בין היתר, קשר סיבתי משפטי בין ההיתנהגות הרשלנית לבין ניזקי התובע.

כפי שנפסק בע"א 11172/05 אלון נ' חדד (21.10.2009): "האנטרס העומד ביסודו של הכלל אינו מוחלט וגם בהתקיים היתנהגות פלילית מצד הניזוק יש לאזנה מול האנטרס הצבורי בהטלת אחריות על מזיק אשר גרם לנזק בהתנהגותו הרשלנית... אכן, מניעת פיצוי מניזוק בגין היתנהגות לא חוקית או לא מוסרית לא נועדה לשמש עונש... בספרות ובפסיקה נסקרו שני שקולים מרכזיים שיישקלו על מנת לקבוע את גבולות תחולתה של הדוקטרינה על המקרה הקונקרטי: השיקול בדבר מידת ועוצמת הפליליות וחוסר המוסריות הטמונים בהתנהגות הניזוק התובע, כך שככל שעולה שיעורם של אלה, כך תגבר הנטייה שלא להתיר לניזוק לזכות בפצוי על נזקיו; והשיקול בדבר הקשר הסיבתי שבין היתנהגותו הבלתי חוקית או הבלתי מוסרית של הניזוק לבין היתרחשות הנזק... ובלשונו של השופט זילברג "כאשר המעשה הבלתי חוקי הוא הסיבה או הסיבה המצטרפת של גרימת הנזק התביעה נכשלת" (ע"א 360/64 אבוטבול נ' קליגר, פ"ד יט(1) 429 (1965).

...

התובעת תשלם הוצאות כל נתבעת וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ לכל נתבעת.

ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד המשרד להגנת הסביבה נדחית.

תביעת קונספט: התביעה מתקבלת בחלקה.

עדות לאה שרה אביטן מתצהירה של העדה, בו נרשם כי ילדיה חששו לצאת מהבית בשל היתנהגות התובעות, או כי "במשך השנים התנהלו חיינו באופן תקין וללא תקריות כלל" (סעיפים 4 ו-10, לעומת פרו' עמ' 58 ש' 19, בה היא מסתייגת ואומרת כי היא מדברת על עצמה), מטענות שיש בהן עדויות שמועה כפולות (ס' 30 לתצהיר) ובהן הערכה של העדה בדבר מצבן הנפשי של התובעות קודם לאירועים נשוא כתב התביעה, או לטענות משפטיות ששזורות בתצהיר ואשר אינן מובנות לעדה, מכל אלו יש להיתעלם, והם מהוים את רוב רובו של התצהיר.

בע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי (1994) נקבע כי "אין להפוך את החובות מתחום המשפט הצבורי ל"חובות חקוקות" ולאפשר תביעה בנזיקין בגין הפרתן" ולכן עומדת לדיון שאלת הרשלנות בפעולות העיריה.

לא זו אף זו, היתנהגות נתבעים 1 ו-3 שהתנגדו לצוו ההריסה ועשו ככל שביכולתם לדחות את ביצועו, כמו גם התנהלותם החריגה כלפי התובעות, אם באופן אישי ואם באמצעות מי מבני משפחתם, מהוים ללא ספק "גורם זר מיתערב" (סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין), המנתק את הקשר הסיבתי בין מועד אכיפת עבירת הבניה לבין ניזקי התובעים, ולכן מכל היבט שאבחן את התביעה ועילותיה, איני מוצאת כי יש לחייב את העיריה.

...

סיכום ביניים קבעתי כי נתבעים 1-4 אחראים לנזקי התובעים, ואילו התביעה נגד העיריה ורמי לוי (נתבעים 4 ו-5) נדחות.

נוכח כל האמור, אני דוחה ראש נזק זה בהעדר ראיות מספקות.

סוף דבר אני מחייבת את נתבעים 1-4 ביחד ולחוד בנזקי התובעים, ומחייבת אותם לשלם את הסכומים הבאים: לתובעת 1 – 74,000 ₪ , לתובעת 2 – 107,000 ₪ , לתובע 3 – 15,000 ש"ח. בנוסף, אני מחייבת את נתבעים 1-4 ביחד ולחוד בהוצאות משפט התובעים ביחד ולחוד, בסך כולל של 25,000 ₪.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 30512-12-21 בניה והשקעות בע"מ נ' זינגר בפני כבוד השופטת עירית קויפמן תובעת א.מ.י אוזן בניה והשקעות בע"מ נתבע ודים זינגר החלטה

לטענת התובעת, הסמכות העניינית מסורה לבית משפט השלום שכן מדובר בתביעת נזיקין, בשל נזקים שגרם הנתבע לתובעת בהתנהגותו הרשלנית החמורה.

בפסיקה נקבע כי "ככלל, כפי שנראה, יש לומר שעילתו של הסיכסוך היא בפקודת הנזיקין כאשר התביעה מושתתת על אחת העוולות המנויות בפקודה זו. אכן, יש מצבים שבהם לכאורה קיימת קרבה בין דיני הנזיקין לדיני החוזים ואפשר שקיימת גם עילה חוזית, בצידה של העילה הנזיקית. אולם, הפררוגטיבה להגדיר את עילות התביעה היא של התובע" (עניין רוחם, פסקה 43).

אין בכתב התביעה כל היתייחסות מפורשת לכך שעילת התביעה מקורה בפקודת הנזיקין ועל כן מוחרגת היא מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

...

טענה זו של המבקש אין בידינו לקבל.

על כן, אני מורה על מחיקת התביעה.