תביעת נזיקין בגין הרמת משקל כבד בעבודה

כאמור לעיל לא אביע את דעתי בעיניין זה שכן הצורך בכך התייתר ומסיבה שו גם לא המתנתי להתייחסות קרנית לשאלה זו. אחריות בנזיקין – התאונה הראשונה לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעיניין זה אני סבור שאין להטיל אחריות בנזיקין על המעבידה בגין הארוע נשוא כתב התביעה.

במקרה האחרון הרמת הקשיש עצמו כרוכה בסיכון יוצא מגדר הרגיל שכן מדובר בהרמת משקל כבד וחריג במיוחד שהנכה בשל מגבלתו אינו מסייע בפעולה זו דבר המחייב את המעביד להדריך באשר לאופן ההרמה או העזרות באדם נוסף או לעיתים אספקת אמצעי הרמה.

לכן ביישום הכללים הנ"ל על ענייננו ובשים לב כי מדובר במשקלים נמוך (הרמת רגל) הדבר אינו מקים חובת זהירות קונקריטת והתובעת נפגעה כתוצאה מסיכון טבעי, רגיל וסביר הכרוך בבצוע עבודתה ויש לדחות את תביעתה בהעדר אחריות.

האם יש להטיל אחריות בנזיקין בגין התאונה השניה? מאידך אני סבור כי יש להטיל אחריות בנזיקין על קווים בגין התאונה השניה.

...

מאחר והתובעת טוענת לנכות רפואית החלטתי לפצל את שאלת החבות משאלת הנזק.

הנוסף אני קובע שהתאונה השנייה אינה מהווה תאונת דרכים וכפועל יוצא מכך יש לדחות את התביעה כנגד תבעים 2 – 3 בעילה לפי חוק הפיצויים.

מאידך אני קובע כי הנהג וקווים אחראיים לנזקי התובעת על פי פקודת הנזיקין ככל שאלו יוכחו בהמשך.

לאחר הכרעה בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו אני מורה ככל שהיא עומד על טענת נכות להביא חוות דעת מטעמה בתוך 60 יום מהיום.

הנידרש לנדון התובע הגיש תביעה נזיקית בשל נזקים גופניים שנגרמו לו לטענתו ביום 23.12.12, עת החליק ונפל במהלך עבודתו במטפל בקשישים אצל המשיבה 1 (להלן - המשיבה), בנסותו למנוע נפילתה של קשישה כבדת משקל ממיטתה (להלן- התאונה).

לטענתו ארוע התאונה ארע, בין השאר, בשל העידר זמינותו של מנוף ייעודי שאמור היה לסייע לו בעבודתו בהרמת קשישה כבדת משקל.

...

בית המשפט הבהיר כי אין בבקשה כל נסיבות חדשות המצדיקות מסקנה שונה בכל הקשור לזימונה של י. , וכי בכל הקשור לדחיית מועד הדיון יעדכן ב"כ המבקש על מצבו של המבקש בסמוך למועד שמיעת הראיות.

אף שהחלטת בית המשפט עוסקת בעניינים דיונים אשר לרוב ערכאת הערעור לא תתערב בהם, ואף שצודק ב"כ המשיבות בטענתו כי התנהלות המבקש חרגה מאופן ההתנהלות המצופה מבעל דין הפועל כפי הוראות בית המשפט, אני סבור כי ראוי בנדון לנהוג מנהג לפנים משורת הדין ולאפשר למבקש לזמן את העדה י. לצורך מתן עדותה, בסופו של יום ועל אף שהמבקש לא עָקַב עָקֵב בצד אגודל בכל הקשור לקיום החלטות בית משפט קמא, ואין הדבר קל בעייני, הרי הדבר ישרת את גילוי האמת בנדון וגם יביא לניצול ראוי של הזמן השיפוטי ובכך עיקר.

סוף דבר – המבקש יוכל לזמן את העדה י. כעדה מטעמו לדיון ההוכחות הקבוע עד לא יאוחר מיום 15.9.20.

לטענתו, בגלל אופי העבודה כנהג חלוקה, הכוללת הרמת משקל כבד ונסיעות מרובות בכסא ללא ריפוד מתאים וללא בולמי זעזועים, נגרמו לו נזקים קשים לגב שהביאו אף לפגיעה טוטלית בכושר העבודה.

לטענת ההגנה עדותו של התובע הנה עדות יחידה של בעל דין מעוניין שלא נתמכה בעדויות נוספות שיכול היה בנקל להביאן, ולכן אין אפשרות להסתמך עליה בכדי ליתן פס"ד בתיק זה. כמו כו, אין להסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין לעבודה, בתיק נגד הביטוח הלאומי, משום שהנתבעים לא היו צד לתביעה שם. המומחה מטעם בית המשפט למעשה אימץ חוות דעת שאינה קבילה בתביעה דנן ומנגד, לא עמדה בפניו חוות הדעת מטעם הנתבעים, ובכך לטענת הנתבעים יש לפסול את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט או לחילופין לייחס לה משקל נמוך.

כן טוענת ההגנה כי גם אם יוכח שהתובע נפגע בעבודה הרי שעליו להוכיח כי נתבעת 1 התרשלה אך על פי הפסיקה פגיעה בגין הרמת משאות במשקל 8 - 10 ק"ג הנה עבודה פשוטה שאינה מצריכה היתייחסות מיוחדת מצד המעסיק.

סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". בפסיקה נקבעו מספר תנאים שיש לעמוד בהם על מנת שניתן יהיה להעביר את נטל הראיה אל ההגנה על מנת שתוכיח כי לא התרשלה.

...

כאב וסבל סבורני שהפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה לאור סוג הפגיעה ומהותה, והנכות שלוקה התובע, הוא 180,000 ₪ .

לפיכך, וככל שיש לתובע טענות בענין זה הדרך פתוחה לפניו שלא במסגרת הליך זה. סוף דבר התובע עשה עלי רושם אמין, עדותו היתה קוהרנטית ומהימנה ואכן הוא נפגע בצורה משמעותית ויש להטיל אחריות על הנתבעות לפצותו בגין פגיעתו.

בנוסף לסכומים דלעיל ישלמו הנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

בפניי תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

לראיות המעידות על השלכה תפקודית, כגון שינוי בשכר יינתן משקל ממשי (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (פורסם בנבו) (8.6.1995) (להלן: "הילכת גירוגיסיאן"); ע''א 2113/90  אדלר נ' סוכנויות  דרום בע''מ (פורסם בנבו) (21.12.1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (23.8.2010)).

אשת התובע הצהירה כי מאז התאונה התובע סובל מכאבים ומיגבלות בגב התחתון, ולכן יש לו קושי למצוא עבודה שתתאים למצבו הגופני, קשה לו לשבת לאורך זמן, לבצע פעולות יום יומיות כמו כיפוף, הרמת משאות כבדים, עלייה במדריגות, עמידה ממושכת ותחזוקת בית.

באשר לתקופה שהחל מיום 21.7.17 (בחלוף חודש מהתאונה) - על פי הפסיקה, בתביעה על פי חוק הפלת"ד הדרך להוכחת טענות שברפואה, ובכללן תקופת אי כושר לעבודה שהנה למעשה, תקופת נכות זמנית, הנה על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט (ע"א (מחוזי י-ם) 4348/03 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ארז (דינים מחוזי) לד (2) 356).

...

לנוכח כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל בפרק הנכות התפקודית, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 7,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסד שכר לעבר הפסד שכר לעתיד (כולל פנסיה) 46,508 ₪ 78,415 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 7,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 2,000 ₪ כאב וסבל סך הכל 7,904 ₪ 141,827 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 141,827 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל.

השופטת ש. יעקובוביץ: עסקינן בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט משה תדמור-ברנשטיין) ת.א. 53773-07-17 מיום 3.4.2022, בגדריו התקבלה תביעה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהגישה הגב' ס.מ, ילידת שנת 1954 (להלן- המשיבה), כנגד המערערות - הראשונה מעסיקתה (להלן - המעביד) והשנייה מבטחת המעביד בפוליסת חבות מעבידים (להלן- המבטחת) - לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לה, על פי הנטען, בתאונת עבודה שאירעה ביום 16.11.2014 "בזמן הרמת מטופלת כבדת משקל". על יסוד הקביעה לפיה המערערת 1, היא המעביד, "התרשלה" כלפי המשיבה והפרה כלפיה "חובה חקוקה בכל הקשור לקיום הוראות התקנות בעיניין מתן – הדרכה, אזהרה מסיכונים ופקוח" ובשל כך "גרמה" לה "נזק גוף, או- לא מנעה אותו", חייב בית משפט קמא את המערערות, יחד ולחוד, בתשלום פיצוי למשיבה, אשר הועמד על סך של 246,366 ₪ "לאחר הפחתה בגין אשם תורם [20%] ולאחר נכויים [תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו למשיבה]" וכן בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. העירעור מופנה כלפי קביעת החבות-האחריות, כמו גם כלפי גובה הפצוי שנפסק.

1.1 על פי הנטען בכתב התביעה המעביד התרשל ו/או הפר חובה חקוקה משהנהיג "שיטת עבודה מסוכנת ו/או מיושנת ו/או בנגוד לכללי הבטיחות בעבודה"; לא מסר למשיבה "מידע בדבר הסיכונים הקיימים בהרמת מטופלים במשקל, כפי שנאלצה להרים ביום התאונה ולא" הדריך "אותה בדבר האופן והאמצעים בהם יש לנקוט על מנת לבצע את ההרמה בבטיחות ואף לא" ווידא "את ביצועם". תחת זאת הנהיג "נהלי עבודה" שאילצו את המשיבה "להרים משאות כבדים בעצמה, לבדה, ללא עזרה או אמצעי עזר" (ציטוטים מתוך כתב התביעה – ההדגשה במקור).

...

בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור תוך חיוב המערערות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור נדחה.

המערערות תשלמנה למשיבה בגין הליך הערעור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.