תביעת נזיקין בגין הצפת מי שופכין במקרקעין

בפניי תביעה לפצוי התובעים בגין נזקים שנגרמו לחלקה שבבעלותם עקב הצפה המקרקעין במי ביוב ביום 25.6.2017.

למרות זאת היתעלם המומחה מהאפשרות של זהום זמני/קבוע של המקרקעין במשך כשנתיים והנזק הזמני שניגרם לתובעים עד למועד הכנת חוות הדעת; כן היתעלם המומחה מהכמות האדירה של מי ביוב שזרמה למקרקעין, כעולה מתמונות שהוצגו לו, והנזק שניגרם בהכרח למקרקעין בעטייה.

בתי המשפט הכירו לא אחר באחריותו של תאגיד מים לניזקי הצפה שנגרמו בשל ליקוי במתקנים שבחזקת התאגיד, כמו גם בתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין על נזק שניגרם עקב הצפת ביוב.

...

משכך, אני דוחה את טענת הנתבעת כי הנזק שנגרם עקב פגיעה בעדר הצאן לא הוכחה.

בנסיבות העניין, אני מקבלת כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה בשל אירוע ההצפה, שהתרחשה בליל חג ואילצה אותם לעבודה מאומצת בתנאים לא נעימים, כמו גם לסבול במשך תקופה ממושכת ממטרדי ריח.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: פיצוי בגין נזקים ממוניים (כולל מע"מ ומשוערך להיום) 54,840 ₪; פיצויים בגין עגמת נפש – 15,000 ₪; החזר הוצאות בסכום כולל של 18,000 ₪; שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.

בקשה לסעד זמני של התובעת נגד הנתבעות למניעת הצפות ביוב במקרקעין בהם מפעילה התובעת מוסך לבדיקת כלי רכב.

תביעת התובעת: בכתב התביעה טוענת התובעת כי מזה תקופה ארוכה סובל המכון מהצפות קשות של מי ביוב מתוך תשתיות הביוב העירונית, הכוללות מי שופכין, צואה, ביוב וזוהמה מכל סוג אפשרי.

סבור אני שיש לדחות את טענה זו של התאגיד, שכן תביעת התובעת מתבססת על עילת נזיקין של מיטרד ליחיד, שהסמכות לידון בה נתונה לבית משפט השלום.

...

סבור אני שיש לדחות את טענה זו של התאגיד, שכן תביעת התובעת מתבססת על עילת נזיקין של מטרד ליחיד, שהסמכות לדון בה נתונה לבית משפט השלום.

לאור זאת סבור אני שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובעת-המבקשת.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה למתן צו עשה זמני ומורה כדלקמן: על הנתבעת 1 להתקין שסתום אל חוזר בחיבור קו הביוב לקו אשר ברחוב המסגר, כך שתמנע זרימת ביוב מעורב בגשם מכיוון קו הביוב המאסף ברחוב המסגר (המבייב אליו חלקים נרחבים של העיר) לכיוון רחוב הצורפים.

התביעה והסעד בפניי תביעה כספית בעילה נזיקית לקבלת פיצויים בגין נזקים שונים אשר נגרמו לתובעים כתוצאה ממספר ארועי סתימות והצפות ביוב, אשר ארעו במהלך כעשר שנים שקדמו להגשת התביעה, בקוו הביוב העובר במיגרשים (מיגרש 67/1 בשטח 1,302 מ"ר המהוה חלק מחלקה 67 גוש 19390 מאדמות היישוב עראבה בשטח כולל 1,552 מ"ר).

פועל יוצא מהאמור הנו כי הונחו בפני ביהמ"ש ראיות מספיקות כי מקור תופעת הסתימות/הצפות הביוב החוזרות ונישנות בחלקת התובעים מקורן לכאורה בהתרשלות תאגיד המים, ואילו מנגד תאגיד המים שהוכח כי היה מודע להתרחשותן של אותן סתימות והצפות מי ביוב במיגרש התובעים, לא הציג ראיות מספיקות להוכיח כי נקט בזמן אמת באמצעים סבירים למניעתן ו/או למניעת הישנותן, ובכך לא עמד בנטל להוכיח כי אין זה מוצדק בנסיבות העניין להטיל עליו חבות נזיקית בגין ניזקי התובעים (ככל שיוכחו), שהנם עקב ארועי הצפת מי הביוב במיגרשים בתקופה הרלבנטית לתביעה.

...

בנוסף, יש מקום להפנות לחוות דעת המומחה דאהר בה ציין את תיאור התרשמותו של השמאי עבאס פרג' לגבי כיוון זרימת מי הביוב מהשוחה בהם הבחין בעת ביקורו בחודש 09/18 במגרש התובעים (עמ' 12 לחוות דעת המהנדס דאהר פסקה 4: "השמאי רושם בחוות דעתו שביום ביקורו במקום בתאריך 09/09/2018 ראה זרימת מי ביוב מהשוחה שבחצר בית התובע לחלקות שמתחת ולמערכת הניקוז הציבורית". יחד עם זאת, ולאחר ששקלתי בדעתי, אני מחליט לפסוק פיצוי לתובעים בגין נזק לא ממוני, מאחר והוכח כי משך שנים נגרמו אירועי הצפות מי ביוב עקב התרשלות הנתבעת.

סוף דבר אני מקבל את התביעה, חלקית, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים באמצעות ב"כ את הסך 21,400 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים החזר אגרות משפט, יחסית לסכום שנפסק, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

עניינה של התובענה, הוא פיצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו למשפחות חביב ובראשי (להלן: "חביב" "בראשי" ו-"המבוטחים"), בשל הצפה שנגרמה בתאריכים 23.1.15 ו-26.1.2015 בבתיהם שברח' פרץ ברנשטיין 54 ו-56 בירושלים, בעקבות סתימה בקוו הביוב.

וראו לעניין חובת הזהירות בת"א (שלום חי') 50188-05-18 עזאת תורכי נ' תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ (נבו 17.10.2020)‏‏ ובפסיקה המובאת שם: "בתי המשפט הכירו לא אחת באחריותו של תאגיד מים לניזקי הצפה שנגרמו בשל ליקוי במתקנים שבחזקת התאגיד, כמו גם בתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין על נזק שניגרם עקב הצפת ביוב. לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (עכו) 26932-05-17‏ ‏ מוניר אסעד נ' פלג הגליל החברה האזורית למים וביוב בע"מ [פורסם בנבו] (31.7.2020): "מהאמור לעיל עולה, כי תאגיד המים והביוב אחראי על תפעול ואחזקה תקינים של מערכות המים והביוב ועל מניעת מפגעים בריאותיים וסביבתיים. כפועל יוצא מכך, הנתבעת חבה היא בחובת הזהירות המושגית כלפי התושבים והמשתמשים בתשתיותיה. חובה זה מטילה על הנתבעת את החובה להסיר כל מיכשול או פגם המצויים בתחום אחריותה על מנת להבטיח פעילות תקינה של מערכות המים והביוב. הבעלות והחזקה בתשתיות, אשר יש בהן סיכון, יוצרת חובת זהירות מושגית כלפי התושבים". (כן ראו פסקי הדין ב: ת"א (קריות) 21731-10-13‏ ‏ חוסאם עזאם נ' פלג הגליל החברה האזורית למים וביוב בע"מ [פורסם בנבו] (17.12.2017); ת"א (פ"ת) 12492-04-14  רחמים שהרבאני נ' מיתב - תאגיד איזורי למים וביוב בע"מ [פורסם בנבו] (30.7.2020); תא"מ (י-ם) 17300-05-13  סלאח א-דין אבו אל הווא נ' עירית ירושלים [פורסם בנבו] (30.8.2017); ת"א (קריות) 34937-04-17  הודא נעמה נ' מועצה מקומית בענה[פורסם בנבו]  (2.6.2020)).

וראו לעניין זה סעיף 6 לתצהיר מר סיוון (עדות זהה מופיעה גם בסעיף 6 לתצהירו של מר שקלרניק) לפיה אין אפשרות למנוע סתימות: "המערכת בנויה באופן שגם במצב של סתימה או עמס בקוו העירוני, הנכסים הפרטיים לא יוצפו, שכן הקוים הפרטיים אמורים להיות (במידה וקו הביוב הפרטי מחוסר באופן תקין) אטומים". וכן עדותו של מר סיוון בעמ' 19 ש' 13-8: "ש: לשיטתך לא יכול להיות מצב שסתימה במערכת העירונית תביא לפריצת מי ביוב למערכת פרטית שחוברה כדין?

וראו בעמ' 24 ש' 16-13: " כנראה שחוץ מהמרתף כל המפלס של הגינה והקומת גינה נמוך ממה שתוכנן, אפילו אם לא היה חיבור למקלט לביוב שהוא לא תקני, ההצפה היתה נגרמת גם ככה. אני אומר את זה כמהנדס שגם המנהולים בחצר הם בגובה נמוך מהגובה שבהיתר והטופ לבל שלהם נמוך מהטופ לבל של הרשת העירונית. כלומר, הכל לא תקני גם קומת הקרקע וגם החיבור של המרתף. זה חוק כלים שלובים פשוט". ממילא, שעה שמר שקלרניק עצמו אישר כי לא חיבור המרתף הוא שגרם להצפה, וכי זו הייתה מתרחשת בכל מקרה בשל הפרישי הגבהים, הטענה כי חיבור המרתף הוא שגרם לארוע לא הוכחה, והיא נדחית על ידי.

...

בהינתן האמור לעיל, ומאחר שדחיתי את טענות הנתבעת בעניין חיבור המבוטחים למערכת, אני דוחה את טענת הגיחון הנוגעת להיעדר חוות דעת של מומחה מטעם התובעת.

אשר על כן אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה, כי החיבור הפרטי ככל שהיה כזה, גרם לאירוע, כי אין בטענה לחיבור לא תקני כדי לגרוע מאחריות הנתבעת, והיא חבה במלוא הנזקים בהתאם לתובענה.

סוף דבר נוכח הקביעות לעיל, לפיהן הגיחון אחראית לנזקי ההצפות, התביעה מתקבלת.

הבקשה לסעד זמני הוגשה בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית שעניינה צו עשה, תביעה כספית ונזיקית ע"ס 2,247,032 ₪, במסגרתה עתרו המבקשים (התובעים) לסעדים הבאים: לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את מלוא הסכום הנתבע בסך של 2,247,032 ₪, וזאת בגין הנזקים הכספיים שהסבו הנתבעים לתובעים בקשר עם אופן בניית קיר התמך ובקשר עם הנזקים בחצרותיהם, וכן לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים.

מהאמור עולה, כי קיימות עובדות וטענות שונות המכרסמות בעוצמת עילת התביעה כנגד המשיבה 3 (המועצה), וכי לא ניתן לדעת ברמה הנדרשת בשלב זה האם מדובר בהצפות מקוו הנקוז העירוני שבאחריות המועצה או מהצפה עקב ניקוזים פרטיים בשטחם של המבקשים או ממערכת הביוב שבאחריות התאגיד.

החל מחודש אפריל 2020 החלו המבקשים לפנות למשיבה 3 ולמשיבה 4 בעיניין ההצפות של מי ביוב במקרקעין (סעיף 15 לבקשה לסעדים זמניים).

כבר בחוות דעתו של מהנדס מר רפי אנונו, צוין כי בשל הצפות מי ביוב, נגרמו שקיעות של הקירות, הופיעו סדקים ושבירות באבנים, שהובילו לתזוזות אופקיות ואנכיות של הקירות ומפלסי הגינות.

...

מהאמור עולה, כי גם תנאי זה למתן סעד זמני לא מתקיים ביחס למבקשים, ומשכך דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

לסיכום, המבקשים הם שגילו לראשונה את הנזקים הנטענים בקיר התמך מיד עם היווצרותם לראשונה, ואם היו פועלים כבר אז לתקן את הנזקים היה ניתן למנוע את החרפת המצב.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.