תביעת נזיקין בגין הפרת חוזה ופגיעה בשם טוב

כל שנטען בכתב התביעה בהקשר זה הוא כי "במהלך השנים הוציאה ומוציאה הנתבעת 2 לשון הרע על התובעת ו/או פגיעה בשמה הטוב, לרבות באוזני אחרים, בין היתר, תוך השמצות וסיפורי שוא, קללות, השפלות וכיוצ"ב וזאת, בין היתר, בנגוד לחוק לשון הרע, התשכ"ה 1965" (סעיף 9 לכתב התביעה).

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מחריג, בין השאר, את סעיף 62 לפקודת הנזיקין וקובע כי לבית הדין סמכות לידון בעילתה הנזיקית שעניינה גרם הפרת חוזה ככל שהתביעה היא "בקשר לסכסוך עבודה". בפרשת רוחם פורש "סיכסוך עבודה" כ"סיכסוך שבו המחלוקת בין הצדדים נסבה על זכויות וחובות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין עובד למעסיק או מן החקיקה בתחום העבודה".

בבר"ע 30147-09-13 עריית לוד נגד בן בשט (11.11.2013) פסק בית הדין הארצי לעניין סעיף 7 לפקודת הנזיקין: "ככלל, בית הדין לעבודה אינו מוסמך לידון בתביעות שעילתן בפקודת הנזיקין, פרט לעילות הנזיקיות שבסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודה, כמפורט בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. ככל שבאה עילת תביעה נזיקית, כגון בגין הפרת חובה חקוקה, בגדר סמכותו של בית הדין כאמור והתביעה מופנית גם נגד עובד הציבור, יש מקום לבחון את שאלת חסינותו על-פי סעיף 7 לפקודה. כל זאת, ככל שהבקשה ונסיבות הענין עונות על דרישות הדין, ובכפוף לכך שכתב התביעה מלכתחילה מגלה עילת תביעה נזיקית נגד עובד הציבור מושא בקשת החסינות.

...

עוד אין בידינו לקבל את הטענה כי ראוי להכריע בבקשה להכרה בחסינות רק בסיום ההליך, לאחר בירור כלל הטענות העובדתיות במסגרת דיון הוכחות.

מהטעמים המפורטים לעיל יש מקום להכיר בחסינותה של גואטה ובהתאם לסלק את התביעה נגדה על הסף.

מהטעמים המפורטים לעיל התביעה מסולקת על הסף.

בכתב התביעה טוענת התובעת למסכת העסקה פוגענית ולהתנכלות אשר כללה, בין היתר, צעקות, השפלה, פגיעה בשמה הטוב, פגיעה במעמדה ובשכרה, נידוי והחרמה וזאת על ידי הממונים הישירים עליה- הנתבעים 2 ו-3.

כעולה מכתב התביעה, התובעת עותרת למתן סעדים, כדלקמן: סעד הצהרתי שלפיו "הנתבעים 1-3 נושאים באחריות לנזקים שנגרמו לתובעת יחד ולחוד, לרבות נזקים בגין הפרת חוקי העבודה, צוי הרחבה, ופגיעה בזכויות חוקתיות וחוזיות הנובעות מיחסי עובד מעביד"[footnoteRef:1].

עוד נטען, כי בהתאם לסעיף 24 (א) (1) לחוק, בית הדין נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה ביחס לנתבעים 1-3 גם מאחר ומדובר בתביעה נזיקית מובהקת שבמסגרתה עותרת התובעת לקבלת פיצוי נזיקי בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים אשר נגרמו לה, לטענתה, בשל היתנהלות הנתבעים; התובעת עותרת לקבלת פיצוי על נזקים רפואיים הצופים פני עבר ועתיד וכן פיצוי בגין עוגמת נפש המוכר בתחום הנזיקין ככאב וסבל; מדובר בסעדים נזיקיים אשר אין לבית הדין סמכות להעניק.

לעניין זהות העילה- מדובר בסכסוך במסגרת יחסי עבודה ובעילה שעניינה הפרת חוזה העבודה ופגיעה בזכות החוקתית לכבוד ופגיעה בחופש העיסוק של התובעת; עניינה של התביעה הנו, בין היתר, בהפרה ברורה של עיקרון תום הלב במסגרת יחסי עבודה, תוך מסכת קשה של היתעמרות שנועדה לפגוע בתובעת במקור פרנסתה; היריבות בין התובעת לנתבעים 2 ו-3 היא אשר הקימה את עילת התביעה.

...

סוף דבר הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3- מתקבלת.

בנסיבות העניין, הננו מורים על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3.

הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבע 1- נדחית.

אלא שהתובע עתר כאמור גם לסעדים חוזיים, מכח הסכם שאינו צד לו. בנוסף לכך – בפרק הנזיקי לתביעה - לא טרח לפרט מה מתוך הנזקים הנטענים הם ניזקי החברה ומהם נזקיו שלו והכל נטען באופן כוללני ותוך עירבוב בין היישויות המשפטיות (למשל, האם אובדן הרווחים נגרם לו באופן אישי או לחברה, ואם מדובר הן בנזקים שלו והן של החברה – לא הופרדו הערכים, באופן שניתן יהיה לדעת מה חלקו של התובע עצמו בנזקים, באופן אישי, ומהו חלקה של החברה, כנ"ל ביחס להפסדי הכנסה, וביחס לפגיעה בשם הטוב).

יצוין, כי דרישות השבת התמורה ופצוי בגין הפרת הסכם, נכתבו כ"רכיבי נזק", אולם ברי כי מדובר ברכיבים חוזיים, הנובעים מן ההסכם, להם כאמור התובע אינו זכאי.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובנספחיו וכן בטיעוני הצדדים במסגרת הבקשה, התגובה והתשובה, נחה דעתי כי דינה של הטענה בדבר העדר עילה, עפ"י כתב התביעה במתכונתו הנוכחית, להתקבל.

בהתאם לחוזה בין הצדדים שצורף לכתב התביעה, למהות העסקה ולטיעוני התובע עצמו- שוכנעתי, כי העסקה נכרתה בין החברה שבבעלות התובע לבין הנתבע – החברה היא החתומה על ההסכם, בחותמת החברה, וגם מהותית השירות נשוא החוזה הינו עבור החברה ולצרכיה.

מן הנימוקים האמורים, אני מקבלת את טענת העדר היריבות, באופן מלא בכל הנוגע לסעדים החוזיים, ובאופן חלקי במישור הנזיקי - באשר לנזקי החברה לעומת נזקי התובע.

כמו כן מבקשים התובעים שכנגד פיצויים בגין הנזק שניגרם להם עקב הפרת ההסכם; (2) עילה נזיקית: כתוצאה מהליכים שנקטו בן חיים בידיעה ובכוונה רעה, ולמצער ברשלנות, לרבות העיקולים הזמניים הרבים שהושתו על חשבונותיהם של התובעים שכנגד, נגרמו להם נזקים רבים.

עוד נטען כי מצגיהם של בן חיים לפני חתימת הסכם הפשרה, בהסכם עצמו ולאחריו עולים כדי הונאה ותרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (3) פגיעה בשמם הטוב של התובעים שכנגד כתוצאה מעיקולים שהוטלו עליהם במעמד צד אחד.

ואולם, הסמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ובמקרה דנן התרשמתי כי העיקולים לא הוטלו בכוונה לפגוע, והתובעים שכנגד אף לא ביססו כי נגרם נזק משמעותי כלשהוא לשמם הטוב כתוצאה מהטלת העיקולים.

...

לאור קביעותיי בתביעה העיקרית, אני נעתר למבוקש ומצהיר בזאת כי בן חיים אינם רשאים לבטל את הסכם הפשרה, ואם הם סבורים שההסכם הופר במועד שלאחר הגשת התביעה, הם רשאים לנקוט הליכים לצורך אכיפתו בלבד.

סיכום והוצאות התביעה העיקרית שהגישו בן חיים נגד הנתבעים על סך 2,600,000 ₪ נדחית במלואה.

לאור כל האמור לעיל, בגין דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד בחלקה בסך של 30,000 ש"ח בלבד, אני מחייב את בן חיים לשלם לגלבוע ולחברה הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 93,600 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, טען המערער בתביעתו שלייצוגו את המשיב היה חלק שני שכלל תביעה נזיקית כנגד אותו מוסך, ולאחר שייצוגו בוטל באופן חד-צדדי על ידי המשיב, נטען שעל המשיב לשלם עבור לפחות 10 שעות ייעוץ שהושקעו בעיניין זה. בנוסף, טען שבהתאם לתכתובות בינו לבין המשיב והתנהלותו של המשיב, יש לפצות את המערער בגין עגמת הנפש שנגרמה לו. עוד טען המערער בתביעתו, שהמשיב בחוסר תום לב הגיש נגדו קובלנה ללישכת עורכי הדין בשל העדר קבלת קבלה או חשבוניות על סכומי שכר הטירחה ששולמו, דבר שגרם לטענתו של המערער לפגיעה בשמו הטוב ופגיעה במוניטין שלו.

על כן, זכאי המערער לפצוי של 50,000 ₪ הוצאת דיבה ולשון הרע, 25,000 ₪ פגיעה במוניטין ובשמו הטוב של המערער/הנילון ו- 5,000 ₪ טירחת עו"ד ושכ"ט עו"ד בגין הצורך בתגובה ללישכת עורכי הדין, ועוד 10,000 ₪ עוגמת נפש, 2,000 ₪ שכ"ט בגין הגשת כתבי בי דין לענין סמכות מקומית ו- 10,000 ₪ בגין הפרת חוזה.

...

לא ניתן לקבוע אלא שוועדת האתיקה נחשפה לתלונה של המשיב, ותו לא. מנגד אני דוחה את טענת המשיב, כאילו משום שלא הוכח ששני אנשים נחשפו לתלונה, אין זו לשון הרע.

על כן בדין דחה בית המשפט גם תביעה זו. סיכום על פי כל האמור, אני דוחה את הערעור.

בהתחשב בשווי הסכום הנתבע, במשאבים שהושקעו ובהתנהלות המערער, המערער ישלם למשיב הוצאות הערעור בסך 14,040 ₪.