תביעת נזיקין בגין הפסד השתכרות, הוצאות ועוגמת נפש עקב פגיעת רכב

בתביעתו, התובע עותר לפצוי בגין הרכיבים הבאים: פיצוי בגין כאב, סבל ועוגמת נפש; פיצוי מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו ותקנת הציבור; פיצוי עקב קיום חוזה שלא בתום לב; פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), תשנ"ז- 1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים"); פיצוי בגין ימי מחלה שהתובע נאלץ לקחת בשל ההתעמרות בו; פיצוי בגין הפחתת מתכונת העסקה בשעות נוספות; פיצוי בגין הפסדי הישתכרות בעבר ובעתיד.

התובע מבקש בין היתר פיצוי בגין כאב וסבל; פיצוי בגין הפסד הישתכרות; הוצאות בגין חוות דעת פסיכיאטרית והטלת אחריות נזיקית על הנתבעים בגין נזק נפשי.

בשל פנייתו של התובע למבקר התובע הועבר מתפקידו וקיבל תוספת שכר של 8%, תוספת זהה לתוספת הייעודית לעובדי התקשוב, תוספת חודשית קבועה של 31.8 "שעות כוננות" ורכב צמוד.

התובע מבקש פיצוי כספי עבור זכויות המגיעות לו מכוח היותו עובד, ומכוח הטענה בדבר היתנכלות בעבודה: פיצוי בגין כאב סבל ועוגמת נפש בגין היתנכלות במסגרת עבודתו; פיצוי מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו ותקנת הציבור; פיצוי עקב קיום חוזה שלא בתום לב; פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים; פיצוי בגין ימי מחלה - מדובר למעשה בדמי מחלה; פיצוי על הפחתת שעות עבודה; פיצוי בגין הפסדי הישתכרות בשל ההתעמרות הטענת ותוצאותיה; הוצאות שונות.

...

הבקשה לסילוק על הסף תמצית טענות הנתבעים בבקשה ובתשובה הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות על הסף, מן הנימוקים העיקריים הבאים: חוסר סמכות עניינית: בהתאם לסעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה") לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה.

לנוכח האמור, אני מורה על מחיקת סעיפים 39-46,60 מהתצהיר התובע".

התביעה לפיצוי בסך 50,000 ₪ מכוח חוק הגנה על עובדים נדחית.

סיכום הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה כנגד הנתבעים 2- 3 נמחקת מחוסר סמכות עניינית, והתביעה בגין חוק ההגנה על עובדים נדחית מחמת התיישנות.

לפניי תביעה כספית, שעניינה עתירת התובעת לשיפוי בגין נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לה עקב תאונת דרכים בין מונית נושאת מספר רשוי 77-135-30 אשר התובעת טוענת כי הייתה בבעלותה, לבין רכב נושא מספר רשוי 90-777-62 שבו נהג הנתבע.

האחריות לתאונה עדויותיהם של הבעל, ושל הנוסע מוחמד טחל, היו פשוטות, ברורות ומשכנעות: התאונה נגרמה בשל נהיגה בלתי זהירה של נהג המונית, בעלה של התובעת, אשר עקף משאית, ניכנס לנתיב הנגדי שבו נסעה המונית, ופגע במונית.

בשים לב לנתונים אלה, ולפסיקה עניפה למדיי שהומצאה, ומשתכליתם של דיני הנזיקין לשפות את הניזוק על הנזק הריאלי שניגרם לו – אין לי אלא לקבל את עמדת התובעת כפשוטה, ולהעמיד את שוויה של המונית על הערכת השמאי זידאן.

בהתאם לשיקול הדעת המסור לי, נוכח התרשמותי מן העדויות, ועל דרך ההערכה, אעמיד את הפסד ההישתכרות למשך תקופת השבתתה של המונית על סך של 5,000 ₪ בלבד.

נזקים עקיפים נוספים אשר לטענות התובעת כי ניהול התיק גרם לה להוצאות נוספות, טירדה ועגמת נפש – נתתי דעתי על כך שהתובעת ובעלה (שלטובתו לא נפסק שכר עדות במועד הדיון) נדרשו להגיע לדיון בית המשפט, ואף להביא עימם את עדיהם מן הרשות הפלסטינאית לשטחי ישראל.

...

הכרעה ונימוקיה אקדים מסקנה לנימוק ואסכם תוצאות התביעה כבר כעת: העדויות מטעם התובעת באשר לנסיבות התאונה נאמנות עליי.

בשים לב לכך שבקופת בית המשפט הופקד על ידי התובעת סך שניתן יהיה לגבות בו גם את מחצית האגרה שלא שולמה, לא מצאתי להיעתר לבקשה, ואף לא לעכב פסק דין זה. הוראות באשר לתשלום מחצית האגרה כתנאי לשחרור הפיקדון הנזכר ניתנו בהחלטה נפרדת מהיום.

סיכום והוראות נוכח מסקנותיי דלעיל אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: 25,500 ₪, נזקי התאונה, כמפורט לעיל.

נוסף על אלה ישלם הנתבע לתובעת סך של 5,000 ₪, שכר טרחת עורך דין בתיק.

לטענת התובעים בכתב התביעה, ניזקם מסתכם באלו: הפסד פרמיה בסך של 870 ₪ (על פי אישור הפסדים שהוציאה מבטחת רכב התובעת); הפרש ערך הרכב בסך של 19,289 ₪, שעליו ארחיב מיד; אובדן הישתכרות וטיפולים בסך של 5,000 ₪; הוצאות נסיעה בסך של 1,500 ₪, ועוגמת נפש, ביזבוז זמן וכיוצא באלה, בסך של 5,000 ₪; סך הכל 31,659 ₪, הוא סכום התביעה.

אומר מיד: התביעה בגין הפסדי הישתכרות וטיפולים (בהנחה שהכוונה לטיפולים רפואיים) אין מקומה כאן, אלא על התובע להפנותה כנגד מבטחת הרכב בביטוח החובה, על פי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, מה גם שטענות התובע בהקשר זה לא פורטו ולא צורפו מסמכים כלשהם לתמיכה בהן (תעוד רפואי, תלושי שכר וכדומה).

ראה בעיניין זה את דברי כב' השופט צבי ברנזון בע"א 198/69 אריאלי נ' מכלוף, פ"ד כג(2) 683 [1969], בעמ' 687: "הכלל בדבר החזרת המצב לקדמותו פרושו במקרה כמו זה שלפנינו שעל המזיק לאפשר לניזוק לרכוש מכונית אחרת במקום זו שהיתה לו, כפי שהיתה לפני המקרה, אם ניתן להשיג מכונית כזאת בשוק. רק אם אין שוק למכוניות כאלה, או שבפועל אי אפשר להשיגה באותו זמן, כי אז זכאי הניזוק לרכוש על-חשבון המזיק מכונית חדשה ולחייבו גם בשל הוצאה הכרוכה בהבאתה למצב של פעולה תקינה". על עיקרון זה חזר כב' השופט גבריאל בך בע"א 273/80 מדינה נ' כהן, פ"ד לז(2) 29 [1983], בעמ' 46: "ניקח לדוגמא את המקרה השכיח של מכונית, הנפגעת עקב תאונה שנגרמה ברשלנות. אם הנזק שניגרם למכונית הוא חמור, עד כדי כך שלא ניתן לתקנו, אזי הפצוי, המגיע לניזוק, שווה למחיר, שעל הניזוק לשלם כדי לרכוש מכונית מאותו סוג ומאותו מודל." כך גם במקרה דנא: הגם ששווי הרכב לצורך תגמולי הביטוח הועמד, בחוזה הביטוח בין התובעת ובין מבטחתה, על שווי הרכב על בסיס מחירון "לוי יצחק", אין בהכרח התאמה מלאה בין שווי זה של הרכב, ביחסים שבין התובעת ובין מבטחתה, ובין שווי הרכב לצורך הפצוי על פי דיני הנזיקין, ומכאן שהתובעת זכאית לשעור ניזקה בפועל, העשוי להתבסס אף על שווי רכב גבוה יותר מזה ששמש בסיס לחוזה הביטוח.

...

דין התביעה בגין פריט נזק זה להידחות, איפוא.

דיון והכרעה בכל הקשור לעצם זכות התביעה של הפרש ערך הרכב, סבורני כי הצדק עם התובעים.

סיכומו של דבר, יש לתובעת (כבעליו הרשום של הרכב) זכות תביעה כלפי הנתבעות בגין שוויו האמיתי של הרכב, כפוף להוכחתו של שווי זה. האם הוכיחו התובעים את שווי הרכב? כאמור, התובעים מבקשים להסתמך על ההערה האמורה בחוות דעתו של שמאי מבטחתם, אשר מתבסס בתורו על "הצעות לקניית רכב" מתוך אתרי מכירת כלי רכב משומשים.

מן הכלל אל הפרט עיון בנוסח כתב התביעה המתוקן מעלה כי בתיקון המבוקש עותרת המבקשת לתקן את כתב התביעה באופן מהותי כך שעיקר המחלוקת יועבר מעניין ביצוע ההסכם והיקפו בפועל אל עבר שלב המו"מ הטרום חוזי ובנוסף הטעייה, תרמית לפי פקודת הנזיקין ועוד.

בכתב התביעה המקורי ציין כי מהות התביעה היא תביעה כספית בגין שכר עבודה והעמיד את סכום התביעה על 590,011 ₪ המורכב מהסכומים הבאים: בגין ביצוע עבודות עד הפרת ההסכם סך של 265,011 ₪; בגין נזק לא ממוני בשל התמשכות העבודה סך של 70,000 ₪; בגין פצויי הסתמכות סך של 225,000 ₪ ; בגין עוגמת נפש ופגיעה במוניטין סך של 30,000 ₪.

עוד טענה המבקשת להפסד הישתכרות, פגיעה במוניטין ועוגמת נפש בסך 30,000 ₪ ועתרה להרמת מסך ההיתאגדות כנגד המשיב 2 ולחיובו באופן אישי כאורגן של המשיבה 1.

ראשית יצוין כי המבקשת אינה מציינת דבר לעניין הרמת המסך כנגד המשיב 2 ואף אינה עותרת לפצוי בגין פגיעה במוניטין או נזקים לא ממוניים.

חישוב הנזקים בסעיף 36 לנוסח כתב התביעה המתוקן, נעשה באופן שונה בתכלית, כך שהמבקשת עותרת כעת לביטול החוזה ולהשבת כל העלויות שנגרמו לה בפועל בנוסף להוצאות עקיפות ומניעת רווח והכל כמפורט בסעיפים 35, 36 לנוסח כתב התביעה המתוקן.

כפי שציינתי גם בעיניין טויטו הרי שכבר נפסק לא אחת שלא יתאפשר תיקון כתב תביעה בגדריו נוספת עילה חדשה שלהוכחתה נחוצות ראיות שונות וחדשות (ראה רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש.שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ; רע"א 1774/19 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (8.7.19)).

...

מדובר בנתונים ומסמכים שהיו אמורים להיות בידה זה מכבר ואין בידי לקבל ההסבר המועלה בבקשה לעניין זה. השינוי המבוקש עתה אינו שינוי קל או פורמלי אלא שינוי מהותי ויסודי.

לסיכום, התקנות החדשות מטילות על ביהמ"ש כתמיד לנהל דיון יעיל, צודק והוגן תוך התחשבות בשיקולים המביאים בחשבון לא רק את עניינם של הצדדים להליך אלא את כלל המתדיינים והאינטרס הציבורי.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה - נדחית.

סה"כ פיצוי שנפסק לזכות המערערת: (-) הפסדי פנסיה תקציבית לעבר – 66,240 ₪; (-) הפסדי פנסיה תקציבית לעתיד – 475,980 ₪; (-) עגמת נפש ונזק לא ממוני כללי – 85,000 ₪; (-) הוצאות נילוות – 10,000 ₪; סך הכל – ­­­637,220 ₪.

נטען, בין היתר, כי לא היה מקום לנכות את תשלומי הפנסיה שקבלה המערערת ועתידה לקבל, מהפסדי השכר של המערערת; כי צריך היה להעמיד את נכותה התפקודית והגריעה מהשכר על 45%; כי לא היה מקום לנכוי 1,250 ₪ פנסיה מבית החולים שערי צדק, מאחר שמדובר בפנסיה צוברת המורכבת מסכומים שהמערערת עצמה הפקידה; כי צריך היה לחשב את הפסדי ההישתכרות מעבר לגיל הפרישה; וכי היה על בית המשפט לפסוק למערערת בגין הפסדי זכויות סוציאליות.

פעמים רבות נאמר בפסיקה כי הערכת הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההישתכרות מצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה המבררת (ראו, לדוגמה, ע"א 267/12 דוידנקו נ' הפול-המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, פסקה 4 (2.7.2012); ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן, פסקה 4 (27.1.2014)).

סעיף 60 לחוק הגימלאות, קובע כלהלן: תביעות נגד צד שלישי (א) היה המקרה שחייב את אוצר המדינה לתשלום גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין) או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, רשאי אוצר המדינה לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששילם או שהוא עתיד לשלמה, עד לשעור הפיצויים שחייב בהם הצד השלישי.

...

אף התקשיתי להבין את ההתערבות, המינורית, בקביעת המומחה בתחום הא.א.ג., כי הטנטון ממנו סובלת המערערת לא קשור כלל לאירוע, תוך הוספת 3.5% נכות בתחום זה. סיכומו של דבר, שלא היה מקום להתערבות בשיעור הנכות הרפואית המשוקללת, ולא היה מקום להעמיד את הנכות התפקודית על פי שניים מהנכות הרפואית, ואזכיר כי המדובר ב-5% בתחום האורטופדי ו-10% בתחום הנפשי.

במצב דברים זה, אני סבור כי יש להתייחס לנזקי האירוע במנותק מהוצאתה של המערערת לגמלאות, גם אם נכפתה עליה, בשל מכלול מצבה הרפואי שאינו קשור לאירוע.

אולם, כפי שהסביר חברי השופט עמית, דומה שאין מנוס ממנה, בשל דיני הגמלאות החלים על המקרה.