תביעת נזיקין בגין הליך גביית ארנונה פגום

נציגת הערייה העידה כי פעלו במהלך השנים בכתובת התובע במשרד הפנים (רחוב הכוזרי) וגם בכתובת נוספת כפי שהוא הצהיר במסמכי הארנונה.

פעולות הגביה נעשו כדין ולכן יש לדחות תביעה נזיקית מכוחם; מה גם שסכומי התביעה לא הוסברו או נתמכו באסמכתאות.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור ונספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה מהנימוקים כדלקמן: א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תנתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת העירעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תנתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת...". (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה מהנימוקים כדלקמן: א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת...". (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

ג) הקביעות הנוספות בפסה"ד נעשו רק "למעלה מן הצורך", שכן התביעה יכלה להידחות בשל התיישנותה וממילא אין הצדקה בנסיבות אלו ליתן רשות ערעור גם בטענות הנוספות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לטענת התובעת, היא החליקה ונחבלה כתוצאה מהצפת הביוב, אך תביעת נזיקין אינה במסגרת התביעה המונחת לפניי.

תמורת השמוש בדירה הוסכם על תשלום חודשי בסך 2,100 ₪, הכוללים ארנונה, מים, חשמל, ועד בית, טלויזיה בכבלים ואינטרנט.

זאת ועוד, בסיפא לסעיף 7 לחוק השכירות והשאילה נקבע: "זולת פגם שהשוכר אחראי לו לפי חוק השומרים, תשכ"ז-1967, או שתיקונו, לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות, אינו חל על המשכיר". כלומר נקבע כי הוראה זו לא תחול בין היתר, במקרה שבו התיקון לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות אינו חל על המשכיר.

כאמור, במהלך ההליך, הושבו לידי התובעת באמצעות בא כוחה השיקים שהיו מצויים בידי הנתבעת והוצהר כי אין בכוונתה של הנתבעת לגבותם באמצעות הליכי הוצאה לפועל.

מן הראוי היה בשלב זה בו התייתרה התובענה לצוו עשה קבוע, למחקה, אך התובעת ביכרה להוסיף ולנהל את ההליך עד תומו ולכך יש לתת את הדעת בעת פסיקת ההוצאות ובכלל, שכן התובעת נסמכה על עזרת הסיוע המשפטי וכספי הציבור.

...

לא הוצגה בפניי ראיה לתשלום בגובה 550 ₪ בגין ניקיון הדירה ופינויה מקום שבו היה בידי הנתבעת להמציא אסמכתאות בגין תשלום כאמור ולכן אני דוחה את טענתה לתשלום זה. לאור הדברים האמורים לעיל, יש לחייב את התובעת בתשלום סך של 8,400 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לדירה ולקבל את התביעה שכנגד.

סוף דבר, התביעה נדחית, על כלל רבדיה.

כמו כן, תשלם התובעת הוצאות הנתבעת בסך 1500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪.סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן נטען כי אין כל פגם בתקיפה עקיפה של שיקול דעת מינהלי אגב בירור תביעה כספית וכי חובת מיצוי ההליכים אין משמעה הטלת חובה על התובע לפנות לערכאות מנהליות.

באותו עניין הוגשה תביעה כספית להשבת סכומי ארנונה אשר נגבו מהמשיבה וזאת מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

בעיניין גליק, נדונה תביעת נזיקין שהגיש המבקש לפצוי בגין נזק שניגרם לו כתוצאה מההחלטה לאסור עליו עליה להר הבית.

...

לפיכך, אילו הגישה המבקשת את תביעתה על דרך של עתירה לבג", קרוב לוודאי שהייתה נדחית בגלל מציאותו של סעד חלופי: ע"א 184/56 [5]" (רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל –אגף המכס והבלו, (9.8.90) (להלן: "ענין מפעלים פטרוכימיים")).

לעניין מבחן הסעד נקבע כדלקמן: "במוקד המחלוקת מצוי הסעד שנתבע על ידי המבקשות – סעד כספי. השאלה היא האם מבחן הסעד הוא מבחן חותך, החורץ את גורל הסמכות העניינית לבדו בכל מקרה ומקרה, או שלעיתים אף במסגרת תובענה לסעד כספי יש להוסיף ולבחון את מהות התובענה, שמא מדובר בתובענה מינהלית בעור תובענה אזרחית. ודוקו, כלל גדול בסמכות עניינית בתביעה אזרחית הוא מבחן הסעד. כך עולה מסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב][ התשמ"ד – 1984. ענינינו אפוא לחריג". כן נקבע כי: "... גם כאשר מדובר בתובענה לסעד כספי, עדיין יש להוסיף ולבחון האם מדובר, הלכה למעשה, בתקיפה ישירה של ההחלטה המינהלית – שאותה יש לבצע בערכאה מינהלית – או שהתקיפה היא אכן עקיפה, ויכולה להיעשות בבית המשפט האזרחי". לאחר עיון בפסקי הדין בענין גליק ובעניין בדרה גולן, אני סבורה כי לא ניתן לגזור גזירה שווה מהאמור בהם לענייננו.

לאור האמור, אני קובעת כי לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה ובקשת הנתבעת נדחית.

הוא הדין מקום בו מבקשת הרשות לחסן עצמה מפני תביעה נזיקית או תביעת פיצויים בשל האופן בו נקטה הליכי גבייה מנהליים.

נקבע כי "הרשות המקומית רשאית לבחור, לפי שיקול דעתה, אם לנקוט בהליכי גביה מנהליים או בהליכים משפטיים ("גביה משפטית") כדי לגבות חובות ארנונה, וככלל אין גם מניעה כי הרשות תחליט מטעמים עינייניים להמיר הליכים משפטיים בהם החלה לנקוט בהליכים מנהליים, או להיפך; זאת, כל עוד אין בכך בנסיבות הענין משום שימוש לרעה בסמכות, או פגם אחר בהפעלת שיקול הדעת המנהלי בהתאם לכללי המשפט המנהלי.

...

דין העתירה להידחות על הסף מהטעמים הבאים: (1) העדר סמכות עניינית – מעיון ברשימת הסעדים עולה כי מדובר בהגשת עתירה מנהלית שהינה מסווה לתובענה כספית.

לאור האמור לעיל, טענת השיהוי ביחס לנכס בנורדאו נדחית.

בהתחשב באמור לעיל, הגעתי למסקנה לפיה גם בנוגע לנכס בלוי אשכול אין מקום לקבל את טענת השיהוי בהגשת העתירה.

לסיכום: דין העתירה להתקבל הן בנוגע לנכס בנורדאו והן בנוגע לנכס בלוי אשכול, כך שימחק החוב הנטען שהצטבר לתקופה מחודש יוני 1990 עד סוף יוני 1991 בגין הנכס בנורדאו.

עוד טוענת הערייה כי חוק איסור לשון הרע אינו מכוון לסיטואציה הנטענת בכתב התביעה וכי כוונת המחוקק לא הייתה כי הגדרת לשון הרע שבסעיף 1 לחוק תיכלול פעולה סבירה של רשות שנועדה להבטיח גביית החובות כלפיה, וכי ברי, כי בעצם הטלת העיקול לא כיוונה הערייה, הן באופן סובייקטיבי והן באופן אובייקטיבי, להכפיש את התובעת או להשפיל אותה וכו'.

לטענת הערייה עיקול של רשות עירונית בשל חוב ארנונה אין בו כדי להצביע על פגם באישיותו של החייב, שיש בו כדי להכפיש את שמו.

עוד טוענת הערייה כי לא יעלה על הדעת שכל הטלת עיקול בגין חיוב ארנונה, הנעשה על ידה מכוח החוק המקנה לה את הסמכות לעשות כן, לצורך הליכי גביה, תגרור הטלת אחריות בנזיקין על הערייה כלפי החייב עליו הוטל העיקול.

...

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת העירייה לפיה קיבלה עדכון שהמחזיק היחידי הוא עו"ד ירקוני רק לאחר הטלת העיקול.

לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה.

התובעת תשלם לעירייה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.