תביעת נזיקין בגין החלקה במדרגות תחנת רכבת

מונחת לפניי תביעתו של מר יוסי אורן (להלן: "התובע"), לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מנפילתו במהלך ירידה במדריגות נעות בנמל התעופה בן גוריון (להלן: "נתב"ג").

הנתבעת מס' 2 הנה רכבת ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), שמפעילה תחנת רכבת בנתב"ג. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 22/2/2013, סמוך לשעה 9:00 בבוקר, התובע נפגע בגופו עקב מעידה של אחד הנוסעים שגרמה להשמטות כבודה מידו (להלן: "המזוודה"), וגלגולה במדריגות הנעות (להלן: "הדרגנוע"), בתחנת הרכבת בנתב"ג, עד לפגיעתה בחוזקה בתובע.

בנוסף טוענת נתבעת 1 כי כתב התביעה מלמד על כך שמדובר בארוע פיתאומי שלא ניתן לצפייה ו/או למניעה מראש וקשה לראות מה האחריות שניתן לייחס אותה לנתבעת 1 בגין נזק שניגרם בשל נפילת מזודה של נוסע אחר.

...

לאור כל המקובץ נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הריני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין ולמרות עלויות ניהול ההגנה המשוערות, ראיתי לעשות את הדחיית ללא צו להוצאות ואני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.

מבוא בפניי תביעה נזיקית בקשר עם ניזקי גוף שארעו לתובע בעקבות פציעתו מיום 5.7.18 עת עלה יחד עם אישתו על דרגנוע בתחנת הרכבת יבנה מערב, כשלפתע בחור צעיר שעלה אף הוא לדרגנוע כשהוא אוחז אופניים חשמליים, איבד משיווי משקלו ונפל יחד עם אופניו על התובע ואישתו, כולם הדרדרו מטה.

בהיתחשב בכך שבאתר האנטרנט של רכבת ישראל מצוין מפורשות כי "חל איסור על הובלת אופניים בדרגנוע. הירידה והעלייה לרציף תתבצע באמצעות המעלית/המדריגות בלבד", ובמיוחד, בהיעדר הוכחה כי צד שלישי לא ידע שאסור להעלות אופניים על הדרגנוע, ואם היה יודע על האיסור לא היה מפר אותו, בהנתן שאדם סביר אמור להבין כי עליה במדריגות נעות עם משא כבד בידיים הוא עלול לאבד משיווי משקלו, איני מוצאת שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובה חקוקה, שלא הוכחה, לבין קרות הנזק, ואף אם היה קשר, הרי שהוא נותק בשל גורם זר מיתערב ואשמו המכריע, כאמור בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין.

...

מקובלת עליי טענת הנתבעות, לפיה לא מצופה מהרכבת להעמיד פקח ליד כל דרגנוע, לכל אורך שעות הפעילות של הרכבת.

לסיכום מהמקובץ לעיל עולה המסקנה כי התובע לא הוכיח כי הנתבעת התרשלה ולא פעלה כמצופה ממנה ומשכמותה, כדי לדאוג לבטחונם של נוסעיה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

אעיר לסיום, למקרה שדעתי לא תתקבל בסופו של יום, לולא הייתה התביעה נדחית כי אז היה מגיע לתובע פיצוי בסך של 35,000 ₪, בהתחשב בנכות הרפואית הצמיתה (9.75%), בהתחשב בכך שעוד קודם לתאונה סבל התובע ברעד קשה ביד שמאל, נותרה אם כן הגבלה תפקודית קלה הנוגעת לטווחי תנועה של אגודל ימין ובהתחשב בכך שהתובע פנסיונר בן 79 בעל מחלות רקע.

ביום התאונה, הגיע התובע לתחנת רכבת "ההגנה" בדרכו לתחנת הרכבת אותה ניהל באותה עת. התובע שהיה צריך לרדת למפלס נמוך יותר, בחר לרדת בגרם דרגנוע שאינו פעיל ותוך כדי הירידה, נפל ונפצע, בעיקר בשורש כף יד ימין, בגב התחתון, בצואר וברגל ימין.

אולם, על מנת לקבוע אחריות בנזיקין, אין די בהפרת חובת הזהירות על ידי הנתבעת אלא שעל התובע מוטל הנטל להוכיח את יתר רכיבי עוולת הרשלנות ובמקרה דנן הקושי מתעורר בשאלת הקשר הסיבתי.

אמנם, הדרגנוע הבלתי פעיל יוצר סיכון מוגבר לנפילה ולכן על הנתבעת היה לחסום את הגישה אליו, אולם נראה כי במקרה זה, סיבת הנפילה הייתה אחרת.

אולם לגירסאות הנ"ל קדמו גרסאות שונות באופן מהותי שניתנו על ידי התובע בעצמו: בטופס ב.ל 250 נרשם כי "...כאשר רצה לרדת במדריגות הנעות בתחנה, שלא עבדו באותה עת, במהלך הירידה הרגל שלו פגעה בתיק העובד וכתוצאה מכך מעד והתגלגל שלושה גלגולים במדריגות קדימה..." [תוקנו שגיאות כתיב ותחביר א.נ].

בתביעה לדמי פגיעה במוסד לביטוח לאומי כתב התובע: "כאשר רציתי לרדת במדריגות נעות שלא פעלו באותה עת הרגל שלי פגעה בתיק שלי מעדתי ונפלתי במדריגות". בתביעה לדרגת נכות טען התובע: "ירדתי במדריגות הנעות (שלא עבדו באותה העת) כשלפתע נתקלתי בתיק וכתוצאה מכך נפלתי..." לסיבת הנפילה חשיבות רבה הואיל וכאמור לעיל, על התובע להוכיח כי הסיבה לנפילה הייתה העובדה שהמדרגות הנעות לא פעלו באותה עת. נראה כי לגירסת התובע עצמו, הגרסה המקורית, סיבת הנפילה הייתה היתקלות בתיק אותו נשא ולא "פיספוס" מדרגה.

...

לכן, גם אם הייתי מגיע למסקנה שגרם המדרגות הוא הסיבה לנפילה, הייתי מייחס אשם תורם משמעותי לתובע, וייתכן שאף אחריות מלאה.

מכאן שלא עלה בידי התובע להוכיח כי רשלנות מצד הנתבעת גרמה לנפילתו ופציעתו ודין התביעה להידחות.

התוצאה לאור מסקנותיי כאמור לעיל, התביעה נדחית.

זוהי מצגת שערך אגף הלוגיסטיקה של רכבת ישראל ביחס לידרוש תיקון עקב התביעה, שלפיה בשנת 2019 נדרשו עדיין: מאחזי יד במדריגות ב-27 תחנות; שלוט ב-49 תחנות; הנגשת לחצני מעליות בכלל התחנות; סימן מוביל – בכל התחנות; פס צהוב ב-11 תחנות; מכשולים ונגישות בדרכים, מדרכות ושטחים שמחוץ לתחנות כגון מעברי חציה ומדרכות – בכל התחנות.

התובע, שהוא אדם עם עיוורון, פעיל ועוסק בפעילות ספורטיבית, משתמש בתחבורה הציבורית ומרוצה באופן כללי משרותי הרכבת, הדגים בחקירתו כך (פרוטוקול מיום 8.6.2016 עמ' 28 שורות 9-5): "עמדתי כמו טמבל, כמה דקות, ידעתי שיש מדרגות, לא ידעתי איפה הן. הפחד הכי נורא זה ליפול במדריגות. וחיכיתי שיגיע מישהו והלכתי אחריו ולפי תנועות הרגליים שלו הבנתי איפה המדריגות. למה? כי המדריגות לא מסומנות. עם כל הכבוד למה שעשתה הרכבת, אם היו עושים מה שצריך לפי התקנות, דואגים לסיפור הזה, לא הייתי עומד שם כמו טמבל ומחכה שמישהו יעבור." כאמור בהחלטת האישור עסקינן בנזק הבלתי ממוני שניגרם לחברי הקבוצה, שהתבטא בתחושות שליליות, לרבות חוסר בטחון, חוסר נוחות ועוגמת הנפש שנבעו מאי עמידה במלוא דרישות ההנגשה בתחנות הרכבת.

כך, הגם שמדובר בנזק שאינו נזק ממון, הנזקים המתוארים עולים בקנה אחד עם הגדרת "נזק" בפקודת הנזיקין: ""נזק" – אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה;"

...

בשים לב לסוג ההפרה, לנזק שנגרם לחברי הקבוצה, להנחיית הפסיקה וגם לפיצוי, החלטתי להעמיד את נזקו של כל אחד מחברי הקבוצה על 500 ₪.

לנוכח השיקולים הנ"ל החלטתי לקבוע לתובע גמול בסכום של 360,000 ₪ בצירוף מע"מ כנגד חשבונית, ולבאי כוחו שכ"ט בסכום של 2 מיליון ₪ בצרוף מע"מ, סכום שעולה בקנה אחד עם אמות המידה שהוצבו בענין ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט, פ"ד ס"ה(2) 681 (23.5.2012).

לסיכום התובע הראה כי הרכבת לא עמדה במלוא הוראות הדין בדבר הנגשת תחנות הרכבת לאנשים עם עוורון או עם לקות ראיה.

לפניי תביעה לניזקי גוף, שארעו לתובעת בשל החלקה ונפילה, בתחנת הרכבת "עד הלום", בעיר אשדוד.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום הנ"ל, בעת שהתובעת עשתה דרכה אל מחוץ לתחנת הרכבת באשדוד, תחנת "עד הלום", החליקה על גרם המדריגות התלול בדרך היציאה מהתחנה, גרם מדרגות ישן, שרוצף בקרמיקה מחליקה, שאינה מיועדת ליישום, בגרם מדרגות מסוג זה. נטען עוד, כי בעת התאונה, גרם המדריגות היה חלק במיוחד, בין היתר, עקב בלאי מואץ של פסי חספוס ישנים שהותקנו בו, כדי לצמצם את חלקותו, וכן לאור נוזל שנשפך על המדריגות, שהפך אותן לחלקות, ומסוכנות במיוחד.

ההודעה נסמכת על טענות נזיקיות והשתתפות בנזק במידה ויקבע כי הן מעוולות במשותף, טענות חוזיות (טענת שיפוי), וטענות ביטוחיות, כאשר נטען שהרכבת נכללה כמבוטחת בפוליסה שהוציאה צד ג' 2 (להלן: הראל), והביטוח הוא ביטוח ראשוני וקודם לכל ביטוח אחר.

...

הפסדי שכר לעבר אמנם ערב התאונה התובעת לא עבדה, כאשר כאמור לעיל היא עבדה בחודשים ינואר עד מרץ 2017 באופטיקה הלפרין והשתכרותה הייתה בסך של כ-3,112 ₪, אני סבור שנכון יהיה בתקופת אי הכושר המלא לפסוק את הפסדי השכר המגיעים לפי בסיס שכר זה, אך בהמשך, עם השתפרות מצבה של התובעת, בין אם בגין מחלת הסרטן ובין אם בגין פגיעתה בתאונה, לפסוק על פי בסיס שכר גבוה יותר.

סיכום ותוצאה לסיכום, סה"כ נזק עומד על 147,852 ₪.

אני מקבל את ההודעה לצד ג', כך שצדדי ג' יישאו ב- 50% מכל סכו בו נשאה ושילמה הרכבת לתובעת.