תביעת נזיקין בגין אספקת בטון באיכות ירודה

פסק הדין ניתן בתביעה של התובע נגד הנתבעים שהוגדרה "כספית, נזיקית – מיטרד רעש ממעלית, הפרת חובה חקוקה" על סך 89,306 ₪.

עניינה של התביעה במטרד רעש קשה ממעלית בבניין המגורים של התובע במשך כשלוש וחצי שנים - מיטרד אשר פגע קשות באיכות חייו של התובע ובשגרת יומו, לרבות עבודתו ולימודיו, וגרם לסכסוך קשה בינו לבין יתר בעלי הדירות בבניין.

נתבע מס' 9, מר אלכסנדר פרידמן (להלן: "פרידמן") הוא טכנאי המעליות שסיפק שירותי תיחזוקה של מעלית הבניין בזמנים הרלוואנטיים לתביעה וכן שנים רבות לפני תחילת הרעש ממעלית הבניין.

לאור זאת פנה התובע לטכנאי מעליות אחר בשם אברהם טל שקבע כי המעלית במצב תחזוקתי ירוד ביותר, ויש להתקין גומיות הפרדה בין הבסיס לבין הבטון וגומיות בלימת זעזועים בארון לוח הפיקוד.

בסעיף 7 לתסקיר אשר צורף כנספח 28 לכתב התביעה צוין כי יש לבצע את התיקונים הבאים תוך 45 יום אלא אם צוין אחרת: "לכוון מעצור לשפור עצירה בתחנות – מיד!!!, דרישה חוזרת, לחצוב בבטון למניעת שיפשוף כבלים בפחים, להחליף בסיס קיים בבסיס קשיח כולל גומיות בידוד". הבדיקה נערכה ביום 14/3/07, בתסקיר מופיע תאריך נוסף - 19/3/07 והבסיס הוחלף כאמור ביום 19/4/07.

...

לאור כל האמור לעיל ולנוכח התנהלותו של התובע בתיק, אין לקבוע את גובה החיוב של התובע בגין שכר טרחת עו"ד של הנתבעים בהתאם לסכום התביעה, ויש להביא בחשבון בין היתר את העבודה הרבה שנדרשה מהנתבעים בתיק.

סיכום התביעה נדחית.

התובע ישלם סך של 40,000 ₪ לנתבעים 8-1 וסך של 20,000 ₪ לנתבע 9 בגן שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם המשיבים המהנדס מיכאל רוזנפלד (להלן: "רוזנפלד") והאדריכל מריו ליטוין (להלן: "ליטוין") המסקנה הייתה שלא ניתן לתקן את הליקויים החמורים של הריצפה ויש להרסה ולבצע ריצפה חדשה ולפיכך נתבעו בתביעה ע"י המשיבים עלות הליקויים (185,580 ₪ כולל מע"מ) פירוק והרכבת הריצפה (127,218 ₪), השכרת דירה חלופית (45,000 ₪), אריזה פריקה וסידור (21,604 ₪) ועגמת נפש (30,000 ₪) וסה"כ 409,402 ₪ שנתבעו הן מהמערערת והן מאלון.

פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט סקר את העדויות והראיות שנשמעו בפניו ואת מימצאי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט המהנדס גדעון שפיגל (להלן: "שפיגל" או "מומחה בית משפט") שקבע כי הריצוף בוצע באיכות ירודה ואין לקבלו, שההחלטה לשנות את הריצוף נעשתה ללא בדיקה מקצועית מתאימה וללא המעורבות הנדרשת מהיזם, מהמפקח ומהמתכננים ושהריצוף נעשה ללא תיכנון, תוכניות ומפרטים והעבודות נעשו ללא פקוח הנדסי.

לכן, קבע בית המשט כי המערערת אחראית כלפי המשיבים, כשהיא הפרה את היתחייבותה החוזית לספק להם ריצפת טראצו תקינה ואת היתחייבותה המפורשת בהצעת המחיר לפקח על העבודה, כשהמשיבים זכאים לפיצויים גם לפי חוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974 והמערערת חבה כלפיהם גם בנזיקין בהפרת חובת הזהירות לבצוע העבודות ברמה טובה וראויה וכן הפרת חובת הפיקוח על ביצוע העבודה ושמירה על הריצפה הגמורה מפני גרימת נזק לאחר שאלון סיים את עבודתו.

בית המשפט קיבל בעיניין זה את עדותו של אלון שהייתה אמינה עליו ולא נסתרה שהמערערת לא דאגה לשמור על הריצפה כפי שהייתה צריכה לעשות וכי המפקחים מטעמה איפשרו את ביצוע העבודות בדירה שפגעו בריצפה וגרמו לסדקים ולהיפרדות משטח הטראצו משכבת הבטון עליה הודבקה, כשגם מנכ"ל המערערת מר ארי ליבוביץ אישר בעדותו שעל הריצפה ניבנו קירות גבס באמצעות קידוחים והוצבו עליה עמודי פיגומים, בלא שהמערערת פיקחה ושמרה על הריצוף ועל ההגנות שאלון שם על הריצוף עם סיום עבודתו.

...

לגבי האחריות אני סבור כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות וממצאיו של בית משפט קמא שמצא כי ההסכם בין המשיבים (והתשלום) נעשה אך ורק עם המערערת כקבלן ראשי ולא עם אלון, שאמנם ביצע כקבלן משנה של המערערת את עבודת הריצוף ברם עשה זאת מטעם המערערת בצורה מקצועית, כאשר המערערת שהייתה אחראית לביצוע העבודה ולפיקוח עליה התרשלה וגרמה לנזקים בפעולות שביצעה לאחר סיום עבודות הריצוף ע"י אלון (ב-10/09) ועד למסירת הדירה למשיבים (ב-5/10) ולכן היא אחראית בכל מקרה לנזקים שקרו.

אני דוחה את טענת המערערת שמדובר בעילה שלא נטענה בכתב התביעה, שכן מעבר לכך שבכתב התביעה נטען לרשלנות ישירה של המערערת שגורמת להתרשלות אלון הרי יש לראות את הטענות והמחלוקות בראיה כוללת והטענות נטענו מפורשות בכתב ההגנה של אלון ובתצהירו, היוו חלק מחזית המחלוקת הוא נחקר עליו והצדדים סיכמו בנקודה מהותית זו. מבחינת המשיבים הנזק נגרם באחריות המערערת עמם התקשרה ולא הייתה להם ידיעה לגבי הפעילות הרשלנית שבוצעה ומועדה ולכן לא פירטו את הגורמים לנזק זה והנ"ל פורט בהרחבה בכתב הגנתו של אלון ובתצהירו מבחינה עובדתית ומקצועית בהיותו מומחה בעצמו לעבודות ריצוף טראצו (לשיטת בית המשפט קמא "המומחה", שמומחיותו עולה בעניין זה על מומחיות המומחים האחרים שהיו בתיק זה), כשהצדדים התייחסו לכך בחקירות ובסיכומים והדבר הפך בכל מקרה להיות חלק מחזית המחלוקת.

לכן, יש לדחות את הערעור בשאלת האחריות ולאמץ את קביעת בית משפט קמא לגבי אחריותה הבלעדית של המערערת לנזק.

המערערת תשלם למשיבים באמצעות בא כוחם הוצאות בסך 20,000 ₪ וכן לאלון הוצאות בסך 20,000 ₪ באמצעות בא כוחו.

טענת התובע בסיכומיו כי אין כל מקור לכך שהפגם בבטון שסופק היה במערבל הראשון, שכן תוצאות הבדיקות שהגיעו הינן ללא איבחנה, הועלתה בנגוד למימצאי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה מטעם התובע.

המומחה גרוס הגיע למסקנה, ובפרט לנוכח ממצאיה החיוביים של מעבדת איזוטופ במועד היציקה הראשונה, כי המשאית הראשונה בנפח של כ-7 מ"ק סיפקה בטון באיכות ירוד ביותר ברמתו בתאריך 20.4.2009.

משלא הוכח הקשר הסיבתי בין הנזק לבצוע העבודה על ידי קבלן שאינו רשום כי אז אף לא ניתן להסיק, כי עסקינן במקרה של היסתכנות מרצון של התובע ע"פ סעיף 5 לפקודת הנזיקין.

...

תביעה זו הוגשה לשיפוי נזקי התובע, אשר טען כבר בכתב התביעה ובהסתמך על חוות דעת שני מומחים מטעמו (וביניהם הצד השלישי בהליך זה) כי אין מנוס מהריסת המבנה.

ואולם משלא נתקבלה חוות דעת מדויקת בסוגיית החיזוקים הנדרשים בתקרת הצלעות ומשאין חולק כי הסרת העמוד עשויה הייתה להשפיע על חיזוק התקרה נחה דעתי כי יש להפחית 10,000 ש"ח על דרך האומדנא.

לאור כל האמור, הנני פוסקת לתובע סך של 184,914.85 ₪ בגין עלויות הבניה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31.7.2010, מועד בו הסתיים הפיקוח על הבניה שלאחר ההריסה עד לאותה נקודה בה ניצב המבנה קודם ההריסה, בהתאם לחוות דעת המומחית שלא נסתרה.

סיכום לאור כל האמור, הנני מורה על קבלת התביעה כנגד הנתבעת 2 ודחיית ההודעה לצד השלישי.

במהלך הפרוייקט ועד למועד האירוע נשוא התביעה, בוצעו על ידי מגמן יציקות בטון מבטון שסופק לה על ידי מואסי, בהצלחה וללא כל תקלות.

לטענת מגמן, מואסי סיפקה לה בטון באיכות ירודה שאינו תואם את סוג הבטון שהוזמן על ידה, וכן סיפקה לה משאבת מייקו שלא התאימה ליציקה.

"למפקח אחריות חוזית כלפי המזמין מכוח החוזה שביניהם, ובנוסף לכך, הוא עלול לשאת באחריות נזיקית בשל רשלנותו כלפי המזמין, כלפי הקבלן וכלפי אנשים שלישיים אחרים שיימצא כי מוטלת עליו חובת זהירות ביחס אליהם" (עמ' 465).

...

איני מקבל טענת הנתבעות כי היה על מגמן להסתפק בבדיקות שנעשו על ידי איזוטופ.

על פי עדותו של פרמינגר, שהיתה מקובלת עלי בנקודה זו, צינורות הנירוסטה לא ניזוקו.

סוף דבר 78.

עלות התיקונים ע"פ מומחה הנתבעים הנה בסך של 5,500 ₪ +מע"מ. עילות התביעה; כאמור, תביעת התובעת מבוססת על עילות מכוח דיני הנזיקין, הפרת הוראות חוק המכר וכן הפרות חוזיות.

כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002): "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...

בחלקם עמודי בטוו מזוין מקורות בטון מזוין ומבלוק שחור בעובי 20 ס"מ. התובעת טוענת מפי המומחה שלה כי קיר המסך הורכב בצורה רשלנית ובאיכות ירודה, ללא בידוד תרמי, עם איטום לקוי, וחיבורים ללא זוויות ולכן, קיימת חדירת מים ממנו מה שגרם לנזקי חלודה, רטיבות בבית וכן לרעשי חריקה מדי בוקר וערב.

...

התוצאה; לסיכום, ניתן לסכם את הסכומים לעיל כלהלן:-קיר מסך סלון 4,000 ₪ רעשי חריקה 4,000 ₪ דלתות 2,000 ₪ תיקון גגון 2,250 ₪ רטיבות (פירוק והרכבת חלונות 9520 ₪ ותיקוני צבע, טיח ושלכט בחדרים) תיקוני צבע נוספים 2,000 ₪ __________________________________ ובסך הכל: 23,770 ₪ +מע"מ כחוק.

גם בסיכומים לא נטענה קיומה של עילה ועל כן, אין מקום לחייב בעלי המניות בחיובי החברה כל עוד הם פעלו כאורגן שלה וחתמו בתור כך על ההסכמים עם התובעת, וכל עוד לא הוכח שיש מקום להרמת מסך, ומכל האמור אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 3-5.

סוף דבר; הנני מחייב נתבעת מס' 1 לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים כדלקמן: עלות התיקונים 23,770 ₪ +מע"מ כחוק.