תביעת נזיקין בגין אי מניעת רצח ע"י משטרת ישראל

התובעת ערערה על החלטת כבוד השופט ברנר הנ"ל לבית המשפט העליון אשר קבע כי ההחלטה בע"א 2920/14 מוניק עופר נ' דוד גולן (2014) אינה מקימה מעשה בית דין אך דחה את העירעור באשרו את קביעת בית משפט של פשיטת רגל שלפיה ההחלטה בבקשה שעסקה בהעברת הנאמן מתפקידו מקימה מעשה בית דין וכי אין זה המקרה המתאים להתיר ניהול תביעה נזיקית נגד הנאמן: "בחינת בקשה 64 והבקשה נושא העירעור דנן לפי אמות מידה אלה, מלמדת על זהות העילות העומדות בבסיסן והיא – רשלנות הנטענת כלפי הנאמן בשל אי הצבת אבטחה באתר. השוני העקרי בין השתיים הוא הסעד המבוקש, בבקשה דנן - פיצויים בנזיקין ואילו בבקשה 64 - החלפת הנאמן. אין תימה, איפוא, כי בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה בבקשה 64 מקימה מעשה בית דין החוסם את המערערת מלשוב ולטעון לרשלנות של הנאמן בגין אי הצבת אבטחה באתר.

כתב התביעה מיתמקד באחריות הנאמן שנמחק מהתביעה ובאחריות משטרת ישראל ומשרד הבטחון לבטיחות המקום.

האם המסמכים שהוגשו מהוים חוות דעת מומחה כנדרש? הנתבעים 6 – 8 טענו כי התובעת מנועה מהגשת המסמך אשר נערך על ידי ד"ר עלימה, שכן לא ניתן להוכיח נכות נפשית באמצעות חוות דעת של פסיכולוג (בעיניין זה מסתמכים הנתבעים על החלטת בית המשפט בת.א. (י-ם) 9818-04-10 גועבה ואח' נ' מדינת ישראל).

לסיכום: התובעת הגישה תביעה נזיקית על סך של כ- 8,700,000 ₪ נגד שורה של נתבעים שלטענתה אחראים באופן זה או אחר לאי מניעת ארוע הטרור שבו נרצח המנוח ונפגעה התובעת.

...

לסיכום: התובעת הגישה תביעה נזיקית על סך של כ- 8,700,000 ₪ נגד שורה של נתבעים שלטענתה אחראים באופן זה או אחר לאי מניעת אירוע הטרור שבו נרצח המנוח ונפגעה התובעת.

הבקשות מתקבלות במובן זה שהתביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 וכן 6 – 8 נדחית.

בנסיבות העניין תוך התחשבות בתובעת מצאתי לפסוק הוצאות מינימאליות ולפיכך הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים 2 ו-3 סך של 10,000 ₪ ולנתבעים 6 – 8 סך של 10,000 ₪.

ומכאן ואילך המצב הלך והחריף עד הגשת התביעות בבית הדין ובבית המשפט, ותלונה במשטרת ישראל שהגישה האשה כנגד הבעל בגין ניסיון רצח (!!!) שלה ושל הבת המאומצת.

בשל כך, פתחה האשה במהלכים פליליים ומשפטיים אגרסיביים: במשטרת ישראל, בהגשת תלונה הזויה על ניסיון רצח באמצעות אבקת פשפשים - שחוקרי המישטרה שהוזעקו לדירת המגורים אף לא טרחו לדגום.

בבית המשפט לעינייני מישפחה, בתביעת נזיקין בסך שני מיליון שקלים שנמחקה בגין אי תשלום אגרה (החלטת רשמת בית המשפט מיום י"ט באלול תשע"א (18/09/11).

כיצד סבורה האשה שניתן לידון ולפסוק על פי טענות 'רזות' וכלליות אלו? האשה בסיכומיה מזכירה כמה פעמים את המונח ההלכתי "מודה במקצת". אכן הבעל מודה שהיו מטלטלים בבית ודברי ערך בכספת המדוברת כל כך. ואולם לפי ההלכה, נתבע שמודה במקצת חייב שבועה כאשר התובע אמוד לתת והנתבע אמוד לקבל כסף ושווה כסף בשיעור כזה (עיין שולחן ערוך, חושן משפט, סי' ע"ה, סעי' י"ט, לעניין דין מתוך שאינו יכול להשבע משלם, ופשוט), והנתבע שלפנינו אינו אמוד שיחזיק דברי ערך בסך גדול כל כך. זאת ועוד, שבכתב התביעה הראשון לא בא זכרה של הכספת והמטמוניות שבה, ומשכך מנועה האשה לעורר טענה זו (עי' שלחן ערוך, חושן משפט סימן פ, סעיף ב בטוען בכתב שאינו יכול לחזור בו, ועיין שם סעיף א בנתבע ששתק ולא טען, דנחלקו הפוסקים, ובנתיבות המשפט בחידושים שם סעיף קטן ז שבטענות בכתב, לדברי הכל אי אפשר לחזור ולטעון טענה שנשמטה).

...

עמדת הבעל מקובלת עלינו לחלוטין.

הרב עידו שחר לאור כל האמור בית הדין פוסק: האישה אינה זכאית לכתובה, תוספת כתובה, פיצויי גירושין ומזונות אישה.

שאר התביעות נדחות.

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב- יפו בת"א 3400-08-11 (כב' השופטת יעל הניג) מיום 27.01.17, לפיו נדחתה תביעת נזיקין נגד משטרת ישראל בגין אי מניעת פשע.

בפרשת אליקשוילי [רע"א 5277/08 עזבון המנוח אמיר אליקשוילי נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (28.7.09)] נידרש בית המשפט לסוגיית אחריות המדינה בעקבות טענה לרשלנות של שוטרים, במקרה מזעזע בו נרצח בנה של המערערת שם בעודו תנוק בן יומו על ידי אביו, אשר הורשע ונדון למאסר עולם.

מכל מקום, בחן בית המשפט שם את אחריות המדינה בנזיקין, לרבות בגין אי מניעת מעשים פליליים שנעשו על ידי אחר, וכאחריות ישירה, הגם שיכול ותחוב המדינה גם באחריות שילוחית למעשי השוטרים, זאת בתחומו של סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, וכפי שנקבע בע"א 337/81 בוסקילה נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 337).

...

בהתאם הגיע למסקנה כי "לשוטרים לא הייתה אינדיקציה להפגנת אלימות קודמת ומסוכנות של אלפדל..." וכי לא נוצר אותו "קשר מיוחד" בין התנהגותו של אלפדל לבין ההחלטה לשחררו, וכי רק בדיעבד התברר שהאחרון היה בגדר "פצצה מתקתקת". עוד נקבע כי המערערת (התובעות בבית משפט קמא) לא הוכיחה שאכן השוטרים ידעו או היה עליהם לדעת על כך בזמן אמת.

העולה מהמקובץ, כי אין נימוק ראוי להתערב בפסיקתו של פס"ד קמא, לפיה הנסיבות כפי שאירעו באירוע הראשון, כלל לא הקימו את "הקשר המיוחד" בין התנהגות אלפדל וההחלטה לשחררו, מכיוון שלשוטרים לא היתה כל אינדיקציה להפגנת אלימות קודמת מצד אלפדל.

הנה כי כן, לאחר בחינת כל האמור, לא מצאנו כי יש מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא כי יש לדחות את התביעה.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 3400-08-11 אסתר גלילי ז"ל ואח' נ' משטרת ישראל/ מחוז ירושלים תיק חצוני: בפני כבוד השופטת יעל הניג תובעים 1.עיזבון המנוחה אסתר גלילי ז"ל 2.קורין גלילי 3.שירן גלילי ע"י עו"ד מאירי נתבעים מדינת ישראל - משטרת ישראל ע"י עו"ד קניג ולרשטיין פסק דין

תביעת נזיקין נגד משטרת ישראל בגין אי מניעת פשע.

אזי שב הצעיר וחבר אל משתתפי הקטטה ורצח את הנער רביב באמצעות הסכין.

...

מאחר ששאער סירב להגיש תלונה, סבורני שלא ניתן לבוא אל השוטרים בטענות.

לסיכום לשוטרים לא הייתה אינדיקציה להפגנת אלימות קודמת ולמסוכנות של אלפדל.

התביעה נדחית.