תביעת נהגים נגד חברת הסעות ובעל מניות

פסק דין זה עניינו בתביעה שהגישו מר זאב גונן (להלן: "התובע 1") ומר דוד דבוש (להלן: "התובע 2") נגד חברת אלתי הסעות בע"מ (להלן: "הנתבעת") ונגד מר יניב מור יוסף (להלן: "הנתבע").

התביעה לפצוי בגין הפגיעה בשם הטוב ולשון הרע במסגרת כתב התביעה, טען התובע 1 כי מינהלי הנתבעת לא הסתפקו רק בהגשת תלונת סרק למישטרה, אלא הוציאו דיבתו רעה לאחר שסיפרו לנהגים אחרים שעובדים בחברה, כי התובע 1 "גנב", ואף השפילו את התובע 1 בפני חבריו ופגעו בכבודו, כאשר ביקשו מנהג אחר להביא לו "סנדויץ' לתחנת המישטרה", כשהם צוחקים ומלגלגים עליו.

למרות זאת ולמרות שהתובע 1 ידע שהנתבע אינו בעל מניות יחיד בחברה (ראה טענתו להיות הנתבעת חברה משפחתית), הוא הגיש את התביעה נגד הנתבע בלבד.

...

דיון והכרעה על רקע האמור לעיל, את פרק הדיון וההכרעה נפתח בבירור הסוגיות שבמחלוקת, ונתחיל בתביעת התובע 1 ולאחר מכן נעבור לבחון את תביעת התובע 2.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע 1 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

יחד עם זאת, נוכח דחיית התביעה כנגד הנתבע, ישלם התובע 1 לנתבע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בנוגע לתובע 2, תשלם הנתבעת בתוך 30 יום הסכומים הבאים: א. החזר ניכויי שכר בסך 8,284 ₪.

לפנינו תביעתו של מר יוסף דוייב (להלן ולמען הנוחות: "התובע" ו"הנתבע שכנגד" לפי העניין) כנגד הנתבעת 1, א.י.ק מסיעי השרון בע"מ, ובעל מניותיה, הנתבע 2, מר שמעון קוזחי (להלן ולמען הנוחות: "הנתבעים" או "התובעים שכנגד", לפי העניין).

לנתבעת הייתה שליטה מלאה על המונית, שכן המונית הייתה בבעלותה, היא נשאה בכל הוצאותיה ובזמן שהתובע סרב לעבוד שעות מרובות החזיקה הנתבעת במונית ואף ביצעה את העבודה באמצעות נהגים אחרים.

גם אם נכונה טענתו של התובע כי תביעתו זו נדחתה, הגיש התובע תביעה לחברת הביטוח בגין התאונה כך שגם אם התביעה לדמי פגיעה נדחתה והתובע קיבל פיצוי מחברת הביטוח, אין הוא זכאי לכפל תשלום ולפיכך אין הוא זכאי לדמי מחלה.

...

הנתבעים טוענים כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, וכי דין התביעה להידחות.

לסיכום: אנו מקבלים את התביעה העיקרית, דוחים את התביעה שכנגד ומחייבים את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון חופשה: 9,600 ₪ דמי הבראה: 8,221 ₪ שעות נוספות : 13,574 ₪ הפרשות לקופת גמל לקצבה ולקופת גמל לפיצויים: 22,870 ₪ השלמת פיצויי פיטורים: 7,942 ₪ החזר נסיעות: 2,430 ₪ דמי מחלה: 12,489 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד 1,000 ₪ בעניין הוצאות ההליך: אנו מחייבים, כאמור לעיל, את הנתבעים, לשלם לתובע סך כולל של 1,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד. אנו מודעים לכך שסכום זה הנו נמוך וברגיל היינו פוסקים בתיק מסוג זה סכום גבוה באופן משמעותי.

החלטנו כך לאור התנהלות ב"כ התובע, אשר ניהל את הדיון הארוך שהתקיים לפנינו באופן לא מקובל, תוך הרמת קול, התפרצות לדברי ב"כ הצד השני (מה שגרר הרמת קול גם מצידה), התערבות בחקירה הנגדית של מרשו, ושימוש בביטויים בלתי מקובלים.

מעבר לכך, איננו מקבלים התנהלות כזו בביה"ד. ניתן היום, ט"ז חשוון תש"פ, (14 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נוכח סרוב המבטחת של המיניבוס להכיר בחבות, הגיש התובע תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ובמסגרתה תבע את המבטחת מנורה ולחילופין את "קרנית". "קרנית" הכחישה גם היא החבות וטענה כי התאונה מכוסה על ידי "מנורה", לחילופין, התובע אינו זכאי לפצוי בשל כך שהוא הנהג ברכב הלא מבוטח, והחוק מגביל זכאותו (ס' 7(5) לחוק הפלת"ד), וכי לא מדובר בנהג תמים, אלא במי שידע שאין ביטוח וכמי שנחשב לבעל הרכב מכוח החזקתו במניות חב' האחים תור – בעלת הרכב.

האם המיניבוס שבו אירעה התאונה היה מיועד להסעת עובדים ומתוך טעות לא בוטח בביטוח מתאים להסעה בשכר כמו יתר המיניבוסים, כפי שטען באסם בתחילה, או כטענת התובע ובאסם, בהליך שלפניי, שהמיניבוס יועד להסעת הנהגים מביתם למקום חניית המיניבוסים, וחזרה, כדי שיוכלו להשאיר את רכבם הפרטי לנשותיהם, וכי הסעה זו היא לצרכים פנימיים של החברה ואינה מהוה "הסעה בשכר". ככל שלא מדובר ב"הסעה בשכר", "מנורה" חבה בנזקי התובע בהתאם לחוק הפלת"ד, וכל יתר בעלי הדין פטורים מכל חבות.

אני מפנה לסיכומי ב"כ נתבע 3 (סעיפים 66-69), המקובלים עליי, ואני קובעת כי לא חל סעיף 7 (5) לחוק הפלת"ד. לו קרנית היתה נושאת בנזק, היא היתה זכאית לשיבוב מבעלת הרכב , צד שלישי 1, כאמור בסעיף 9(3) לחוק הפלת"ד. אני מסופקת אם קמה לה עילת תביעה נגד מנהל החברה בסאם (ס' 2 ב' בהודעה לצד שלישי ששליה לא הוכח).

...

כהמשך ישיר למסקנה זו, אני דוחה התביעה נגד "קרנית" ונגד נתבע 3 (הנהג הפוגע) ומחייבת את התובע לשאת בהוצאותיהם בסך 11,700 ₪ לכל אחד מהם.

אני מפנה לסיכומי ב"כ נתבע 3 (סעיפים 66-69), המקובלים עליי, ואני קובעת כי לא חל סעיף 7 (5) לחוק הפלת"ד. לו קרנית היתה נושאת בנזק, היא היתה זכאית לשיבוב מבעלת הרכב , צד שלישי 1, כאמור בסעיף 9(3) לחוק הפלת"ד. אני מסופקת אם קמה לה עילת תביעה נגד מנהל החברה בסאם (ס' 2 ב' בהודעה לצד שלישי ששליה לא הוכח).

סוף דבר אני מחייבת את נתבעת 1 לשלם לתובע סך של 59,184 ₪ (36,400 ₪ כאב וסבל , 60,000 ₪ פיצוי גלובאלי לעתיד ו-2,000 ₪ הוצאות, בניכוי 39,216 ₪).

תובעת 2 היא חברת הסעות המצויה בקשרי עבודה עם תובע 1.

נתבע 2 הוא בעל מניות ודירקטור בנתבעת 4 שהיא חברה לייבוא ושיווק כלי רכב.

הנתבעים טענו כי דין התביעה נגדם להדחות מחמת העדר עילה או העדר יריבות.

להמחשת חוסר סבירותה של מסקנה כזו אציין כי תובע 1 – שהעיד על עצמו כי הוא נהג מקצועי – ציין כי הוא מבצע מדי חודש נסיעות בהקף הנע בין 15,000-18,000 קילומטרים בלבד (ע' 15 ש' 2-3).

...

הנתבעים טענו כי דין התביעה נגדם להידחות מחמת היעדר עילה או היעדר יריבות.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובעים לשלם לכל אחד מנתבעים 1,4,9 הוצאות הליך בסך 10,000 ₪.

אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים 5-7 (יחד) הוצאות הליך בסך 10,000 ₪.

עת/2, עו"ד קמי ברץ, הוא בעל מניות בחברות "מסיעי 2000" בע"מ ו- "מוניות 10 כפר סבא" בע"מ ומי שמונה למנכ"ל החברות במקום המנוח ולאחר מותו.

בחקירתו הנגדית הוא העיד, שאכן ראה בפגישה את המנוח נותן לתובע שניים מהצ'קים, אך טען שהוא אינו יודע עבור מה, ורק לאחר שהופנה לתצהירו נזכר שהצ'קים ניתנו כנגד כספי רכישת המניה (עמ' 23, ש' 20-6).

ב'4 - הטענה כי הצ'קים הנוספים ניתנו לתובע כנגד העברת כסף מזומן תביעת התובע הוגשה בעילה שטרית בגין 8 צ'קים שמשך המנוח כדלקמן: צ'ק מס' 1306675 ע"ס של 25,000 ₪ לתאריך הפרעון 10/6/18.

לטענת התובע, בשגרה הוא לא נהג למשוך כסף מזומן מהחשבון, אלא בסכומים צנועים של עד 3,000 ₪ פעם בחודשיים (עמ' 32, ש' 24-20).

...

מסקנתו בעניין זה, לאחר שהתברר לו כי מסמך דוגמא שהתקבל מהנתבע לא היה בכתב ידו של המנוח, הייתה מסקנה של שקילות.

בשים לב לכך שאברמוביץ' העיד כי הוא ראה את המנוח כותב במו ידיו את הצ'קים מהעסקה הראשונה, על סך של 5,000 ₪ כ"א, הרי שמתחזקת המסקנה כי המנוח כתב את כל 8 הצ'קים.

מסקנתי היא שהתובע הוכיח את טענותיו, כי הוא התקשר עם המנוח בהסכם לרכישת זכויותיו בחברות המוניות ובמספר הציבורי, שילם לו כסף מזומן וקיבל בתמורה 8 צ'קים לביטחון, בסכומים הזהים לסכומי המזומן.