תביעת נהג מונית לפיצוי בגין נזק שנגרם בתאונה

וכך קבע בית משפט קמא בנימוקיו: "הנתבע 2 שנהג ברכב המסחרי יצא בפתאומיות שמאלה לצורך חפוש חניה. הוא עשה זאת בחוסר זהירות ומבלי שמבחין שמגיע רכב מאחוריו וחולף על פניו בצד השמאלי. בכך גרם להתרחשות התאונה. עיקר האחריות מוטלת על כתפיו. מצד שני הנהג ברכב התובעים חלף על פני רכב הנתבעים במהירות ובחוסר זהירות מספקת. נהג זה היה יכול להבחין בכך שרכב הנתבעים מתחיל לצאת שמאלה. בכך שלא עשה זאת ובכך שנסע מהר יחסית, גם הוא גרם להתרחשות התאונה". (שם, בסעיף 3, לפסק הדין) בהתאם, קבע בית משפט קמא, כי על כל צד לשאת בנזקי הצד השני בהתאם לחלק האחריות אשר השית על כל אחד מהנהגים, כדלקמן: בגין ניזקי המונית, הגישו המערערים חוות דעת שמאית שנערכה על ידי מר אבי חזן (להלן: "שמאי המערערים" או "השמאי") על פיה הנזק שניגרם למונית עולה כדי סך של 12,936 ₪ (ללא מע"מ).

בית משפט קמא דחה את טענת המשיבים לפיה חברת אמניזיה וחברת הביטוח שומרה, אינן יכולות להפרע את ניזקם נוכח העובדה שהן לא תבעו ישירות את נהג המונית תוך שקבע, כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, ולאור היחסים המיוחדים ששררו בין נהג המונית לבין בעלי המונית, לא היה צורך לתבוע ישירות את נהג המונית ויש לראות בנהג המונית, שנהג מטעמם ובהרשאתם במונית, כשלוח של בעלי המונית לצורך פיצוי בגין הנזק.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, צפיתי בסרטון, עיינתי בחומר שהוגש לבית משפט קמא ובחנתי את פסק הדין, החלטתי לקבל את הערעור העיקרי (ערעורם של בעלי המונית) הן לעניין האשם התורם והן לעניין גובה הפיצוי.

אינני מקבלת את טענת ב"כ המשיבים לפיה היה על המערערים להוכיח כי אמנם היו להן כלי רכב אחרים לתיקון, באותה עת. אין להטיל על הניזוק חובה רחבה ובלתי סבירה שכזו.

המשיבים ישלמו למערערים את מלוא הערכת השמאי (ללא מע"מ) היינו - סך של 12,936 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך חוות הדעת 13.12.2008 ועד לתשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

אני מעדיף את גירסתו של נהג המונית, שהייתה קוהרנטית, התיישבה עם מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים בתאונה והקרינה אמינות, על פני גירסתו של נהג האוטובוס שלא הותירה בי רושם דומה, והייתה מהוססת, בלתי עקבית ומתפתחת.

...

אולם, לא כך הדבר מאחר ששוכנעתי כי האוטובוס פגע במונית בנתיב הנסיעה הימיני בשל אי שמירת מרווח ולכן ישנה פגיעה של חזית אל אחור.

יובהר כי אני מאשר את ראש הנזק ימי השבתה מאחר שמדובר במונית המשמשת את התובע להכנסתו וברור הוא כי השבתתה הביאה לאבדן הכנסה, ומאחר שהתובע צירף אישור רואה חשבון בדבר גובה הכנסתו.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 6.1.

התובע הנו נהג מונית שתובע סעד של פיצויים בגין נזק גוף שניגרם לו בשתי תאונות נטענות, שכל אחת מהן, לטענתו - היא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק"); הראשונה - אירעה בעת שנהג במוניתו "כשלפתע אירעה היתנגשות עם רכב אחר", והשנייה – "בעת ירידת התובע מן הרכב ניתקל בגזם עץ הוא נפל ונגרמו לו ניזקי גוף" [ס' 2 ו-20 לכתב התביעה].

...

אך תחילה אתייחס למחלוקת המרכזית שתיארתי לענין חבות הנתבעת בגין התאונה השנייה; ואקדים ואומר כי, כפי שיפורט להלן, בנסיבות, אני מקבל את טענת התובע כי התאונה השנייה היא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

לאור האמור בפרק זה לעיל, ובהקשר של הנכות התפקודית והנכות הרפואית הזמנית והקבועה שנקבעה לתובע, בהיעדר קבלות וראיות להוצאה בעין, ובהתחשב בעדות התובע ואשתו ובגילו של התובע, על דרך אומדנא דדיינא, אני קובע כי סך הפיצויים הכולל בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד לתובע הוא 45,000 ₪.

אשר על כן, דינה של התביעה הנדונה להתקבל כך שישולם לתובע סך של 145,793 ש"ח. סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: התביעה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 145,793 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 22,175 ₪, וכן - תישא בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – סך 710 ₪ (משוערך מיום 15.3.2015), ובהחזר הוצאות העד ששולמו, בהתאם להחלטותי בהקשר זה. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

התובע, יליד 19.7.92, הגיש תביעה זו לפצוי כספי בגין נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים ביום 15.3.20, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

ב"כ התובע בסיכומיו, הסכים כי בשנת 2019 ניסה התובע את מזלו כנהג מונית עצמאי, נסיון שלא צלח, כאשר לא רק התאונה גרמה לו להפסיק את העיסוק בהסעת נוסעים במונית שלו, וייתכן והיו גורמים כמו משבר הקורונה.

...

מכל האמור לעיל עולה כי אכן לפני התאונה עבד התובע בשכר נמוך יחסית, לעיתים אף נמוך משכר המינימום, כאשר היו חודשים בהם כלל לא עבד, והיו תקופות שעבד כעצמאי והשתכר שכר נמוך מאד.

אפשרות גלובאלית להפסדי שכר לעתיד – לנוכח הנתונים שנקבעו לעיל, אני קובע כי יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי של 66,000 ₪, ובצירוף הפרשות סוציאליות בשיעור של 12.5% עומד הסכום על כ- 74,000 ₪ לערך.

סיכומו של דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 88,000 ₪, בצירוף שכר טרחה בשיעור של 13,384 ₪ והשבת האגרה הראשונית ששולמה.

לפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק"), לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 6.4.17.

לאור האמור, אני קובעת כי התובע זכאי ל-25% מגובה הנזק, בהתאם להוראות ס' 330 לחוק ובהיתחשב בגובה הנזק כפי שנקבע לעיל, תישא קרנית בסכום הפצוי בסך של 198,492 ש"ח. עתה, מעת שנישומו נזקיו של התובע, אפנה לבחון טענותיה של קרנית ביחס לזכות החזרה, לפיהן יש לחייב את צדדי ג' 1 ו- 3, מר סוחמן ומר ועקנין, ביחד ולחוד, לשפותה בגובה הפצוי האמור, לנוכח החלופות שבסעיף 9, בשילוב סעיף 7 לחוק הפלת"ד, והכול בהרחבה להלן; זכות החזרה של קרנית כלפי צדדי ג' טענות קרנית קרנית טענה, כי לקרן זכות חזרה מוחלטת בנסיבות הרלוואנטיות לענייננו כלפי כל אותם גורמים אשר אילו נפגעו בתאונה היו כשלעצמם משוללי זכאות, דהיינו, כלפי סוחמן וכן ועקנין, בהיותם הבעלים של המונית ו/או המחזיקים ומתירי השמוש במונית, כשלא היה ביטוח המכסה את השמוש בה. לטענתה, סוחמן היה הנהג, או המחזיק, בעצמו ו/או ביחד עם ועקנין במונית המעורבת, או המשתמש במונית, מבלי שלמונית הייתה תעודת ביטוח חובה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי, או מבלי שהביטוח שהיה לה בעת הארוע כיסה את השמוש והחבות הנדונים.

...

על כן, אני קובעת, כי לקרנית זכות חזרה כלפי סוחמן וכלפי ועקנין והם אחראים, ביחד ולחוד, לשפותה בגובה הפיצוי כפי שנפסק לתובע.

סוף דבר: לאור כל האמור, אני קובעת כי נתבעת 3, קרנית, תשלם לתובע סך 198,492 ₪, הוצאות אגרה והמחצית השנייה של האגרה וכן שכ"ט עו"ד כקבוע בחוק.

בהודעת צד ג' - אני קובעת כי סוחמן וכן ועקנין, ישפו את קרנית, ביחד ולחוד, בגובה הפיצוי האמור לתובע, בצירוף הוצאות בהן נשאה קרנית בגין הודעת צד ג' בסך 15,000 ₪.