תביעת נהג מונית להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה

ביום 27.6.19 , לאחר שהוריד נוסע מהמונית, אירע לתובע אוטם בשריר הלב.

לגבי אוטם שריר הלב נקבע בפסיקה כי המבחן להיות האוטם  "תאונה בעבודה" הנו מבחן "הארוע החריג" או "המאמץ המיוחד". מתי ייחשב הארוע כארוע חריג בעבודה? הכללים להכרה בארוע כלשהוא בעבודתו של נפגע כ"ארוע חריג" סוכמו בעיניין  משה סידה - המוסד לביטוח לאומי עב"ל (ארצי) 502-09 מיום 21/10/10 .

וכך נאמר בפס"ד זה: "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות ארוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

" על הקושי בהגדרת 'ארוע חריג'  ואפיונו של ארוע תאונתי שמערב בו גם דחק נפשי, – הרחיבה ופרטה כב' השופטת אופק בעיניין מליק - המוסד עב"ל 35165-11-18 מיום 6/10/19, כדלקמן: "ההלכה הפסוקה השקיפה על הארוע התאונתי בפגיעות הנובעות מדחק נפשי כשיקלול של ארוע יסוד (כגון, פיטורים, הזמנה לשימוע, השעיה) שהביא עימו דחק נפשי. בהתאם להלכה קנה המידה להגדרתו של ארוע היסוד כתאונה הוא אובייקטיבי, ונדרשת לגביו חריגה (ולו במידה מסוימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה, ואילו קנה המידה לדחק הנפשי הוא מעצם טיבו סובייקטיבי. זאת, כיוון שדחק נפשי הוא מעצם טיבו ענין אישי וסובייקטיבי, כשאנשים שונים יחוו בצורה שונה ארוע זהה, ומכאן שהשלכותיו של ארוע זהה על אנשים שונים עשויות להיות שונות. עמדה על כך השופטת רות בעב"ל (ארצי) 50727-09-14‏ ‏פלוני - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (23.11.15) (להלן – ענין פלוני). שם נדונה שאלת מינוי מומחה רפואי חלף דחיית התובענה בנסיבות בהן קיים ספק בדבר חריגות או ייחוד הארוע, במקרה של טענת המבוטח לנזק נפשי בעקבות פיטוריו. בענין פלוני עמד בית הדין על היחס בין המימד האובייקטיבי לסובייקטיבי בהקשר לארוע מיוחד (כשעל היחס בין ארוע מיוחד וחריג נעמוד להלן). וכך נאמר: "סווג הארוע כ-"ארוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של הארוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת).

בחקירתו הנגדית (עמ' 1 משורה 24 ועמ' 2 רישא) נישאל התובע על הארוע שארע לו באותו היום וכך השיב: ת."...במסגרת עבודתי כנהג מונית לקחתי לקוח, שעה מדוייקת אני לא זוכר בדיוק אבל זה היה בשעות הבוקר, וזה היה חריג עם הלקוח הזה הוא כל כך הוציא אותי מדעתי, היה ויכוח, בדרך כלל כשעולה לנהג מונית לקוח, אז מפעילים מונה, ויש כאלה שרוצים גם בלי מונה, ואני לא עובד בלי מונה, אני עובד חוקי, הפעלתי לו מונה והוא אמר לי שהוא לא רוצה מונה והוא רוצה סכום מסויים, ולא מקובל עלי הסכום שהוא אמר, והתחיל ויכוח עם הנוסע והוא התחיל מילים לא יפות כגון קללות וכל מיני דברים כאלה. היו לנו מקרים שעלו לנו נוסעים וגם היו ויכוחים אבל לא בצורה כזו. ספציפית עם האדם הזה הרגשתי מועקה, וכאילו זה היה משהו נדיר שלא קרה לי לפני כן, וזהו, הגענו לשם, הוא זרק לי את הכסף כאילו אני אחד מהרחוב, והלך וזהו, התחלתי להסתובב וראיתי שאני לא מרגיש טוב, עמדתי בצד לא זוכר כמה זמן, אולי חצי שעה, אולי ארבעים דקות, הרגשתי שיש לי זיעה בכל הגוף שלא היה לי בחיים, בחולצה, בגב, ונאלצתי להיתקשר בדקות האלה לאשתי, ואמרתי לה שאני לא מרגיש טוב, וקורה לי משהו...

...

יחד עם זאת , מקובלת עלי טענתו של התובע כי אכן היה אירוע חריג בעצם הקללות שקילל (מבלי שאנו יכולים לדעת האם השיב לו , או ששתק ולא אמר דבר), וכי נפגע ביותר כאשר הנוסע ירד וזרק לו את הכסף "כאילו היה אחד מן הרחוב". בעניין זה ניתן לומר כי קללות שמקלל אדם את הנוסע אינם דבר שגרתי גם מבחינה אובייקטיבית, כאשר כאמור בעניין זה עדותו אמינה עלי.

יחד עם זאת, וכאמור, שוכנעתי שהיה ויכוח עם נוסע על המונה, כשוויכוח זה הפך לקללות ולעלבון.

טענות הצדדים לטענת התובע, נהג מונית במקצועו, ביום 18.6.17 אירע ארוע חריג במהלך עבודתו עת הסיע נוסעים במונית כאשר לפתע, החל אחד הנוסעים לצעוק בקולניות ולקלל את התובע על שחייב אותו בתוספת של 4.1 ₪ בגין מזודה אשר נשא עימו.

על הכללים להוכחת ארוע חריג בעבודה חזר בית הדין הארצי בעיניין עבל (ארצי) 45597-05-13 אריה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי,(ניתן ביום 26.6.16),וכך נקבע: "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, על המבוטח להוכיח היתרחשות "דחק נפשי בלתי רגיל " או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח ארוע שכזה ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב [ראו: בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נגד בית הדין הארצי, פ"ד נג' (2) 529].הכללים להכרה בארוע בעבודתו של נפגע כארוע חריג סוכמו בפסק הדין בעיניין עב"ל 502/09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי, (פסה"ד מיום 21.10.10), כדלקמן: "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות ארוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

משנשאל מדוע בסיכום המחלה לא ציין את פרטי הארוע שאירע, השיב: "גם את שאלת אותי אם אני רגיל לוויכוחים עם נוסעים, אני לא רגיל לוויכוחים כאלה ולא תיארתי לעצמי שזה הגורם להתקף הלב". דברים דומים נרשמו על ידי התובע בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה וכך נרשם: "במהלך ויכוח חריף מאוד עם הנוסע חשתי לחץ ושריפה בחזה". בעדותו לפניי העיד התובע באשר לויכוח עם הנוסע : "ת. לא, בדר"כ אני לא מגיע למצבים כאלה של וויכוחים. אם אני רואה שלא כדאי לדבר אז אני לא מדבר, אני לא אדם שמתעצבן 30 שנה לא הייתה לי בעיה עם אף אחד, הייתי מתאר את עצמי כרגוע יש לי ציון בגט טקסי גבוה מתוקתק"(עמ' 3 לפר ' ש' 28-31).

...

משעה שעל התובע בהיותו עובד עצמאי, חל נטל מוגבר להוכיח טענתו ובהעדר ראשית ראיה לאירוע הנטען, דין התביעה להידחות.

על יסוד כל האמור לעיל , אני קובעת כי התובע הוכיח כי בעת עבודתו במהלך נסיעה עם לקוח הוטחו בו קללות ואמרות קשות, לרבות לכלוך המונית אשר הינם בגדר אירוע חריג בעבודה.

זהו פס"ד בתביעת התובע להכיר בארוע הלבבי שארע לו ביום 21/8/13 כתאונת עבודה.

לטענת התובע, ביום זה (וליתר דיוק בלילה של ה-22/8/13), עבר ארוע חריג במקום העבודה: ארוע אשר לווה בלחץ, כעס, הרמת קול לטונים גבוהים, אשר גרמו לו לאוטם שריר הלב.

אין חולק כי הוצע לתובע ולאישתו ע"י חברת ההשכרה לקחת מונית ע"ח החברה וכן הוצע להם ללכת לישון במלון ע"ח החברה – שתי הצעות שהתובע סרב להם, כשע"פ תצהירו ועדותו בבית הדין הסיבה לכך הייתה שהכלבה הייתה איתם כאשר הם חששו שלא ימצאו נהג מונית שיסכים לקחת אותם עם הכלבה ו/או להלין את הכלבה איתם בבית המלון.

דיון והכרעה: נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את עניינו של התובע ומלוא החומר שבתיק, לחלוטין לא שוכנענו כי הארוע הלבבי שארע לו ב-21/8/13, מהוה פגיעה בעבודה, כפי שיפורט בהמשך.

וכי אם היה מתרגז על נהג אחר בזמן הנהיגה לעבודה או חזרה הביתה, היה הדבר נחשב לתאונת עבודה? ע"פ הפסיקה התשובה שלילית.

...

מכל מקום לא בשל השיהוי נדחית תביעתו (אם כי יש משקל גם לעניין השיהוי), אלא בשל העבודה שכעצמאי לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי האירוע אירע תוך כדי או עקב עבודתו.

מכל מקום, ולאור כל האמור – דין התביעה להידחות.

סוף דבר: בנסיבות העניין התביעה נדחית, אף מבלי להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי.

ביום 19.10.21 התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (להלן: טופס התביעה).

מדובר בפרט מהותי בגירסתו העובדתית של התובע בנוגע לפגיעה הנטענת בעבודה (אוטם שריר הלב).

ההתפתחות בגירסה העובדתית של התובע בעת מתן העדות עוררה תהיות וספיקות בנוגע למהימנות התובע, אולם חרף האמור הכף נוטה לטובת הכרה בקיומו של ארוע חריג, כפי שנפרט להלן.

לפי גירסתו, ביציאה מקופת החולים ניתקל בחבר שהוא נהג מונית, והוא הסיע אותו לבית החולים נהרייה (פ: 16, ש: 27- 28).

...

איננו מקבלים את טענת התובע שמדובר בטעות סופר ובעניין שולי וזניח (פ: 8, ש: 31).

בהקשר זה מקובלת עלינו טענת הנתבע שהתובע פנה למרכז הרפואי לגליל על דעת עצמו.

התובע העיד, ועדותו מקובלת עלינו כאמינה, כי יצא מקופת החולים ונסע במונית למרכז הרפואי לגליל, שם התקבל בשעה 14:40.

לסיכום: לאור כל האמור, התובע הוכיח קיומו של אירוע חריג תוך כדי ועקב משלח ידו.

התובע יליד שנת 1971, עבד כנהג מונית, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בליקוי לבבי, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

השאלה שבמחלוקת האם ביום 9.11.22 ארע לתובע ארוע חריג בעבודה? המסגרת הנורמאטיבית בעב"ל 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך- המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 21.6.15 - להלן: "פרשת גולדרייך") , עמד כב' הנשיא (בדימ') פליטמן על ההלכה הפסוקה באשר למשמעותו של הארוע החריג, הנידרש לצורך מינוי מומחה בתביעה להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, ועל האופן שיש לבחון אותו.

...

יוצא אפוא, שהתובע לא הוכיח קרות אירוע חריג לגביו (ואין די בטענה לאירוע שכזה).

סיכום לפיכך, אנו קובעים כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 9.11.22 התרחש אירוע חריג בעבודה.

אי לכך, התביעה נדחית.