תביעת נהג הסעות בגין פגיעה בגב עקב הסעת ילדים מוגבלים

לגישת התובע, הוא עבד כנהג הסעות של ילדים בעלי מוגבלויות וכן בהסעת עובדים למקום העבודה ובחזרה ממנו.

מטעם התובע הוגשו מסמכים רבים: תלושי שכר; צ'קים שניתנו לתובע לתשלום שכרו; תמלילי שיחות שהתנהלו בין התובע ובין מנהלת המשרד של הנתבעת, שהיא גם אישתו של כאייד, גב' נוהה איזברגה (להלן – נוהה); דוחות יומני עבודה לנהגים ומספר דוחות "איתורן" (המצביעים על כל תנועות הרכב) לגבי רכב מס' 51-196666 שבו נהג התובע באופן קבוע (להלן – הרכב).

התובע זכאי לסך 24,284 ₪ בגין רכיב זה. תביעה לפצוי בגין פגיעה בזכויות לפנסיה ובגין חובת המיסוי התובע טוען כי העידר ההפרשות לקרן פנסיה פגע בזכויות סוציאליות עתידיות שלו, שכן כאשר הוא יהיה בגיל פרישה לא יקבל פנסיה בגין תקופת העסקתו אצל הנתבעת.

תביעה בגין שעות נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית התובע הצהיר שהוא עבד הן בהסעת ילדים בעלי מוגבלויות והן בהסעת עובדים על רכב מסוג מיניבוס מרצדס ספרינטר בעל 16 מקומות, ולאחר מכן על רכב מסוג מינובוס טרנזיט בעל 14 מקומות ישיבה.

...

אולם, הלכה זו חלה כאשר חלק העובד נוכה משכרו ולא הועבר לקופה/קרן פנסיה, ואין זה המקרה שלפנינו שבו לא נוכה כל סכום משכר התובע, אשר סוכם איתו על "שכר נטו". על כן, דין טענת התובע בעניין זה להידחות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 25,000 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 8.6.16 (מועד הגשת התביעה) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו-כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. התביעה כנגד נתבע 2 נדחית, ללא צו להוצאות.

עניינו של המערער נדון בועדה הרפואית לעררים מיום 4.6.19 (להלן: הועדה) אשר אימצה את המלצת ועדת הרשות מיום 31.3.19 (להלן: ועדת הרשות) לפיה אין מקום להפעיל בעיניינו של המערער את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

עבודה – לא ידע לפרט את כל מקומות העבודה, דיווח על עבודה כנהג משאית גוררת רכבים, לדבריו עבד כשנתיים, עסק בהעלאת הרכבים, דאג למיגון ואבטחת הרכבים לנסיכות ליעדים רחוקים, נסיעה למרחקים ולמשך שעות רבות בהתאם ליעד הגאוגרפי שנידרש.

לאחר תקופת החלמה, עבד בעריית מודיעין כמלווה בהסעות של ילדים כ-5 שנים.

כן נקבע כי ביקורתו השיפוטית של בית הדין עת הוחזר עניינו של מבוטח לועדה הרפואית לעררים בפסק דין, מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (ר' עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי– המוסד לביטוח לאומי, 8.1.08; בר"ע (ארצי) 59175-11-10 מברוכה – המוסד לביטוח לאומי, 22.12.10).

אכן נקבע כי למערער 10% נכות בגבו בגין פריט ליקוי 37(7)א שניתנה עקב הגבלות תנועה בעמוד שדרה מתני, בצורה קלה.

אולם מדובר בועדה שהיתכנסה לצורך בחינת הפעלת תקנה 15 על בסיס מצבו הכלכלי והרפואי של המערער, ולא לצורך בדיקת שיעור נכותו ולכן לא היה מוטל עליה לבדוק את המערער, ככל שהוא סבור כי אחוזי הנכות שנקבעו לו אינם משקפים את נכותו נאמנה, עליו לפנות לפקיד התביעות.

...

סוף דבר כמפורט לעיל, דין הערעור להידחות.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 39386-08-16 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אורנה סנדלר-איתן תובע פלוני נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ בשם התובע: עו"ד אסתר מצגר בשם הנתבעת: עו"ד אמיר גולן פסק דין

המומחה הוסיף וציין בחוות דעתו כי כיום, הטיפולים האפשריים בפגיעות סחוסיות משמעותיות הם מוגבלים מאד, וכי סביר להניח שהמגבלה ממנה סובל התובע תחמיר עם השנים, עד שבסופו של דבר ייאלץ התובע לעבור קיבוע של הקרסול, כך שלא תהיה בו תנועה כלל.

רעייתו של התובע העידה כי לפני התאונה נהגו היא והתובע לרכב על אופניים בשבתות משך שעתיים-שלוש, וכי לאחר התאונה נאלץ התובע לוותר על פעילות ספורטיבית זו. עוד העידה רעיית התובע שלפני התאונה נהג התובע לבצע את עבודות האחזקה בבית ובגן הילדים שבבעלותה, בעוד כיום מתבצעות חלק מהעבודות על ידי קבלנים או בסיוע בני המשפחה האחרים.

לדברי התובע, שלא נסתרו, לאחר התאונה ובעקבותיה נאלץ הוא להעזר בהסעה בקלנועית במיתחם לצורך עבודתו, וכן לעשות שימוש תכוף במעלית בה לא עשה כימעט שימוש קודם לכן.

מנכ"לית החברה לניהול שרונה (מיתחם שרונה) בשנים 2014-2016, גב' איריס ראור ברץ, שהייתה המנהלת של התובע, חיזקה בדבריה את עדותו זו של התובע, וציינה כי לאחר התאונה נעזרה החברה באיש טכני חצוני בשל קשייו של התובע בעבודתו (ראו תצהיר העדה וכן עדותה בעמ' 3 ש' 16-20 וש' 31-32 ועמ' 4 ש' 3).

בשים לב למיגבלה הגופנית המהותית של התובע בעקבות התאונה, ולעיסוקו הכרוך בפעילות פיזית מסוימת, ולאחר שהבאתי בחשבון את ניתוח קיבוע הקרסול לו עשוי להיזדקק התובע, כך לדברי המומחה, בטווח הזמן הנרחב שבין עשר שנים לשלושים שנה ממועד התאונה, ואף הבאתי בחשבון כי בשלב זה, לאור המאמצים הניכרים שעושה התובע, הכנסתו מאז התאונה לא נפגעה מאז התאונה ואף השביחה, אני מעמידה את הפצוי לתובע בגין הפגיעה בכושר הישתכרותו על סך של 198,000 ₪, המשקפים כשבעים אחוזים מתחשיב אקטוארי מלא.

...

כזכור, התובע עזב את עבודתו במחצית שנת 2018 בשל קשייו הפיזיים שנוצרו בתאונה, וזאת במטרה להיערך לפתיחת מעבדה, אלא שהעניין לא יצא לפועל בסופו של דבר, והתובע שב לעבודתו כמנהל פרויקטים, אם כי כבעל עסק, בחודש מרץ 2019.

לאור נתוני השכר שסיפק התובע אותם פירטתי לעיל אני קובעת כי בסיס שכרו של התובע הוא 27,374 ₪ בהתאם לשכרו האחרון (ללא מס הכנסה) בעבודתו במתחם שרונה כשהוא משוערך להיום (ראו עמ' 66 לקובץ הסרוק של ראיות התובע).

אני קובעת אפוא כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 238,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן את סכום האגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה ממועד התשלום.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8348/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר המערער: יהודה יפרח נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 3.11.2019 בתפ"ח 37918-03-19 שניתן על ידי כבוד השופטים: ל' ברודי – סג"נ, מ' ברק-נבו ומ' תמיר תאריך הישיבה: ט"ז בסיון התש"פ (8.6.2020) בשם המערער: עו"ד איתי בן-נון בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס ][]פסק-דין

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן המערער, יליד שנת 1959, שימש כנהג הסעות, ובמסגרת תפקידו הסיע אוכלוסייה של בעלי מוגבלות שכלית למסגרות עבודה שיקומיות.

בקביעת המיתחם, לקח בית המשפט בחשבון את הפגיעה החמורה בפלונית ואת הנזק שניגרם לה; את ריבוי המעשים; את התיכנון המוקדם; ואת העובדה שהמערער ניצל את מעמדו ויחסיו עם פלונית, תוך מודעות למוגבלויותיה.

עוד נשקלה השפעת העונש על משפחתו של המערער – אישתו ושני ילדיו הקטנים – שעבורם הוא המפרנס העקרי.

בעיניין חקשוריאן, הורשע הנאשם בעבירות של מעשה מגונה, במסגרת הסדר טיעון שבו הסכימו הצדדים כי התביעה תעתור לעונש של 24 חודשי מאסר בפועל.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, ונתתי דעתי על טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אינני סבור, כי גזרי הדין שאליהם הפנה המערער בבית המשפט המחוזי ובערעור, מבססים את המסקנה כי העונש שנגזר חורג ממדיניות הענישה הנוהגת.

למקרא גזר הדין, ולאחר עיון בפסיקה שאליה הפנו ב"כ הצדדים, ובפסיקה שאליה הפנה בית המשפט המחוזי מיוזמתו, סבורני כי לא נפל פגם בגזר הדין, לא כל שכן - חריגה קיצונית ממדיניות הענישה.

התובעת, ילידת 14.4.1960, נפגעה בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 14.5.2018 (להלן: "התאונה", "תאונת הדרכים"), כנוסעת, ברכב בו נהג בעלה, שהסיע אותה מהעבודה לביתה.

בשל ניזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה, הגיש התובע תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

ועדה רפואית לעררים של המל"ל קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת של 18.78%, ע"פ הפרוט הבא: בגין הגבלה בגב תחתון- 10%, ע"פ ס'37(7)א' לתקנות המל"ל. בגין הגבלה בברך ימין- 5%, ע"פ ס'48(2)ז' לתקנות המל"ל. בגין הגבלה בכתף ימין – 5%, ע"פ ס'42(ד)(1) לתקנות המל"ל. טענות התובעת התובעת טוענת כי לאחר התאונה עברה טפול שקומי ממושך אשר לא הביא לשפור משמעותי במצבה.

דיון ומסקנות בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לתובע על ידי וועדת עררים של המל"ל, הנה נכות על פי דין המחייבת לצורך ניהול הליך זה. התובעת בעדותה בחקירה הנגדית העידה שמדובר בעסק משפחתי, המפעיל שתי חנויות לממכר נעליים וציוד ספורט, בו עובדים התובעת, בעלה ושני ילדיה הבגירים (יגאל חתניאן בן 42 ויניב חתניאן בן 38).

אינדיקאציה לגבי תקופת אי כושר המלא של התובעת ניתן ללמוד מהחלטות הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי שדנה בעיניינה של התובעת, בעיניין הנכויות הזמניות וההחלטה המנהלית לתשלום דמי פגיעה, אף שקביעות אלה אינן נכות על פי דין לפי סעיף 6ב' לחוק, ובתור שכאלה נעדרות תוקף מחייב בהליך זה. לתובעת שולמו דמי פגיעה בגין 91 ימים (14.5.18- 13.8.18 ) (נספח ט' למוצגי הנתבעת).

הוצאות שכר עובדים עודפות התובעת טוענת כי בתקופה של 8 החודשים בהם נעדרה מהעבודה ואף לאחר ששבה לעבודה ועבדה במשרה חלקית כשהיא מוגבלת בעבודה פיזית לשרת לקוחות, נדרשה להעסיק עובדים שכירים נוספים, כך שהוצאות בגין שכר עבודה גדלו בהשוואה לתקופה שטרם התאונה בכ- 12,000-16,000 ₪, דבר שהביא לפגיעה בהשתכרותה של התובעת.

...

ראה גם ת.א. (ירושלים) 39547-09-12 ל' א' התאגיד הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (27.1.16): " התובע ביקש בנוסף לשפותו בגין תשלום שכר טרחה לבא-כוחו שייצגו במל"ל. בעניין קריכלי (ע"א 575/88 קריכלי נ' ביהם, פ"ד מג(3) 602, 609), קבע בית המשפט העליון כי אין לפסוק לנפגע שכ"ט עו"ד גם על תגמולי המל"ל המנוכים מסך הפיצויים. בקשתו של התובע לפצותו על שכר הטרחה ששולם לניהול ההליכים במל"ל (בגובה 11% מסכום אותם תגמולים) כמוה כבקשה לפסוק לו שכ"ט על תגמולי המל"ל אותם יש לנכות, ונוכח קביעתו הנ"ל של בית המשפט העליון איני מוצאת לנכון לפסוק לתובע סכום זה." לפיכך, הדרישה לפיצוי בגין ראש נזק זה נדחית.

סוף דבר סך כך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן: הפסד שכר בעבר גלובלי – 30,000 ₪.

לפיכך, התביעה נדחית.