תביעת נגר לקביעת קשר סיבתי בין פגימות לנזקי עבודה

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 58723-01-15 03 מאי 2017 לפני: כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק קוגמן התובע 1. משה מרום ע"י ב"כ: עו"ד ח'גבי הנתבע 1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד הררי פסק דין

. עוד דבר המחזק את גרסת התובע כי ברשום הרפואי מיום 16.9.13 נפלה טעות היא העובדה כי נרשם כי לתובע פגיעה ישנה באותו המקום מלפני 4 שנים, כאשר בשאר המסמכים הרפואיים, המציינים כי התובע ניחבל בעבודתו, דבר אשר לא מצויין ברשום הרפואי הראשון, מציינים גם כי פגיעתו הישנה התרחשה לפני כ-30 שנה, דבר המתיישב עם גרסת התובע, הן בפנינו והן בפני חוקר הנתבע, שם העיד כי היה לו סדק ביד זו לפני כ- 30 שנה.

באשר לקביעת המומחה כי הקשר הסיבתי בין הארוע בעבודה לנזק בכף ידו הנו על דרך ההחמרה בלבד, זאת לאור פגיעתו הישנה ביד זו, טוען התובע כי קביעה זו שגויה שכן התובע לא התלונן על כאבים כלשהם בכף ידו במשך 30 השנה שעברו מהפגיעה הישנה ולכן לטענתו אין מדובר רק בהחמרה במצבו – אשר מכל מקום, די בה בהתאם לפסיקה, כדי להכיר בתביעה.

...

מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות, נוכח האמור בחוות דעת המומחה ממנה עולה כי לא הוכח, קיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה מיום 16.9.13 לבין הנזק הנטען בידו של התובע.

המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין, ד"ר יפה, בחן את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי התובע סובל ממצב לאחר שבר בעצם הסירה אשר לא התאחה, אשר גרם לאי יציבות והעברת כוחות לא תקינה אשר הובילה להתפתחות שינויים ניווניים.

באשר לטענות הנתבע בסיכומיו כי המומחה קבע כי ההחמרה הינה זמנית וחולפת, נציין כי לא מצאנו לכך ביטוי בחוות הדעת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר יפה, אנו קובעים, כי התובע לקה בכף ידו השמאלית כתוצאה מהתאונה מיום 16.9.13, וזאת על דרך של החמרה קלינית בכאב.

נקבע, כי על-פי המצוין בדו"ח הועדה, נראה שלא היה בפניה חומר רפואי מהותי, וכן חסר דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברך לבין התאונה מושא התובענה, במיוחד לאור התעוד הרפואי ממנו עולה כי התלוננה על כאבים בברך, כחודש ימים לאחר הארוע ללא סיפור של חבלה או נפילה.

אומנם, אין חולק כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב (2) 164; ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (לא פורסם) ניתן ביום 24.11.05), ובית המשפט רשאי לסטות מקביעות המומחה אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז (5) 170; ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח (2) 583), אך אין פרושו של דבר כי היתערבות מעין זו תיעשה לכלל.

הכנסותיה של התובעת עובר לתאונה היו בהתאם לראיות שצרפה לתצהירה ולתחשיב הנזק: טופס 106 שנת 2008 ממנו עולה כי הישתכרה בחודש בממוצע 2,290 ש"ח מעבודה בסיעוד, טופס 106 לשנת 2010, ממנו עולה כי לא עבדה חודשיים לאחר התאונה וכי הישתכרה בממוצע לחודש 3,197 ש"ח מעבודה בסיעוד.

התובעת טענה, כי הישתכרה ערב התאונה בממוצע בסך 5,049 ש"ח כעולה מאישור המל"ל בו שכרה הרבע שנתי ולפי שכרה הקובע כעולה ממסמכי מבטחים היה 5,233 ש"ח. הנתבעת לא חלקה על נתונים אלו ולא הציגה בסיס שכר שונה ומשכך יש לקבוע כי כושר הישתכרותה של התובעת הנו 5,233 ש"ח. התובעת טענה כי בסמוך לתאונה שולמו לה דמי פגיעה למשך 66 יום לתקופה 16.6.10-20.8.10 בסך 8,025 ש"ח ולכן זכאית להשלמת 25% בסך 2,675 ש"ח. התובעת אישרה בעדותה כי לפי תלושי השכר המשיכה לעבוד לאחר הארוע נשוא התביעה עד ספטמבר 2011 ולא נגרע שכרה (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 31-32, עמ' 26 ש' 1-3).

...

סוף דבר אשר על כן, הנתבעים ו ו-2 הם הנושאים באחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה עקב התאונה.

משכך דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות.

לנוכח האמור לעיל ישלמו הנתבעים ו ו-2 ביחד ולחוד לתובעת את הפיצוי שנקבע, בסך 8,322 ש"ח לאחר שנוכו תגמולי המל"ל, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% והוצאות משפט.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 71412-09-16 01 אוגוסט 2021 לפני: כב' השופטת כרמית פלד נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ' התובע גבריאל נגר ע"י ב"כ עו"ד טל אלבוים הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג פסק דין

בפרשת יעקב ארנון כהן קבע בית הדין הארצי לעניין יסוד הקשר הסיבתי כי: "על מנת שתתגבש עילת תביעה, כמשמעה בסעיף 296(א) לחוק, ביחס לזיקה הסיבתית – אשר כזכור אין לה ביטוי פיזי אלא היא מופשטת ופרי תהליך מחשבתי - נידרש עגון מסוים במדע וברפואה לקשר בין סדרת הפעולות שלגביהן נטען כי הן מהוות מקרוטראומה לבין הנזק, וזאת על פי מבחן אובייקטיבי." לטעמנו יסוד הקשר הסיבתי בין פגימת התובע לתנאי עבודתו התגבש ונולד רק בשנת 2014 במועד שבו אובחנה אצל התובע מחלת ראות אינטרסטיציאלית, ולא במועד מוקדם יותר בשנת 1999, עת אובחן התובע במחלת ה IPF שהנה מחלה אדיופטית, ללא גורמים ידועים.

...

סוף דבר – מהטעמים השונים שפורטו לעיל תביעת התובע מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע את התשלומים בגין גמלת הפגיעה מהעבודה החל ממועד קביעת הנכות, קרי 1.1.2009.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

לפנינו תביעת התובע , מר יוסי אלבז לקבוע כי הפגימה בצואר ממנה הוא סובל נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו כנגר בתחום הכנת התפאורות, על פי עילת המקרוטראומה.

נוכח החלטת בית הדין מיום 27.10.21 מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: המומחה או ד"ר אנג'ל), לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין פגימת התובע לתנאי עבודתו, בנוגע לפגיעותיו.

האם יש בכך כדי לשנות ממסקנות חוות הדעת? בהתייחס לאמור בסעיף ה' לחוות דעתך, נא ציין מה הם הגורמים האחרים הקיימים בתובע, שלהם כן ישנה השפעה משמעותית על ליקוייו? ביום 20.02.2022, התקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן: "נשיאת הפלטות כשהן נימצאות על הכתף כרוכה בהרמת הידיים שמחזיקות את הפלטות, עם זאת, אין כאן עבודה ממושכת עם ידיים מורמות. (עבודה כזו למשל יכולה להיות אצל צבאי שצובע תיקרות וקירות גבוהים). ההרמות בזמן נשיאת הפלטות הן חלק מהסיבה בגללה קבעתי כי ניתן להגיד בסבירות מעל 50% כי יש קשר סיבתי בין העבודה למחלת הכתפיים. לא בכל עובד שמרים את הידיים תוכר תרומה משמעותית. תרומת העבודה כאן קיימת אולם היא אינה משמעותית (פחותה מ 20%)." "אין כאן גורמי סיכון מיוחדים להוציא את העובדה שמחלת הצואר הנה שכיחה באוכלוסיה הכללית כהליך תחלואי טבעי ללא קשר לעיסוק, וגם מחלת הכתפיים אינה נדירה. הסיבה בגללה עניתי כי הקשר הסיבתי אינו משמעותי היא שבעובדות במקרה זה לא נגרמים נזקים בלתי הפיכים במידה שתצטבר לכדי תרומה משמעותית." בהתאם להחלטת בית הדין הוגשו סיכומי הצדדים.

...

כמו כן אין אנו מקבלים את טענת התובע כי המומחה סטה מהתשתית העובדתית שהועברה אליו שעה שעיון בהחלטת בית הדין מעלה כי נכתב בה אופן ביצוע עבודתו של התובע והמומחה התייחס לתשתית עובדתית זו והסיק את מסקנותיו בהתאם לכך ולכן לא שוכנענו כי מדובר בסטייה מעובדות בית הדין.

לפיכך אין אנו מקבלים את עמדת התובע, שכן לא הוכח בפנינו כי קיימת הצדקה משפטית או עובדתית שלא לקבל את קביעותיו הרפואיות של המומחה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, התביעה נדחית.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקויו, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

הליקויים בכפות הידיים ובכתפיים נגר[נ]מו כמנגנון של נזק זעיר מיצטבר.

ד"ר דן צין התבקש להשיב על שאלות ההבהרה הבאות: על איזה ספרות רפואית ומחקרים רפואיים מדובר בקבעך, כי אין קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות של התובע בצואר ובגב לבין תנאי עבודתו.

יחד עם זאת, תנאי עבודתו של מר מסראוה, כפי שתוארו בהחלטת בית הדין, בהחלט סביר כי האיצו את הופעת השינויים הניוניים וגרמו להחמרתם בע"ש הצוארי לפי תיאוריית המקרוטראומה (STRESS CUMMULATIVE DISORDER) לאור הנ"ל, המלצתי היא לקבל את תביעתו בגין ע"ש הצוארי כהחמרה בגין תנאי עבודתו.

ב"ל (נצ') 46716-12-14 שאדי סמעאן – המוסד לביטוח לאומי, שם קבע מומחה בית הדין כי: "עקב הספק לגבי שיעור העומס האפשרי של עבודות החציבה במכשיר רוטט, למען הדיון מתייחס כאילו קיימת סבירות מעל 50% לקיום קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי בצואר, אם כי הח"מ מציין כי סביר שעבודה זו לא היתקיימה בכל יום או לאורך שעות רבות". שם דובר על עבודה ברטט בהקף קטן בהרבה מהמקרה שלנו.

...

בנוסף אנו קובעים שחוות דעתם של ד"ר דן צין וד"ר אלון קובו אינן פגומות ביסודן והן גם לא חסרות משקל.

בנסיבות אלו, לא מצאנו שהמקרה של התובע מצדיק למנות מומחה רפואי נוסף, רביעי במספר.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית בכל הנוגע לליקוי בצוואר.