טענותיהם של הנאמנים
הנאמנים טוענים כי המבקשת לא הגישה תביעת חוב ולכן לא קיים חוב של אורתם סהר כלפיה וממילא אין עילה לממש את הערבות הבנקאית שנועדה להוות בטוחה לגבייתו של חוב זה.
עוד טוענים הנאמנים כי בסעיף 12 להסכם מיום 15.12.2011 ישנה תניית בוררות הקובעת כי סכסוכים בין הצדדים יידונו בפני בורר, וממילא יש לברר את הסיכסוך הנוכחי בפני בורר.
הדברים ברורים וידועים, ובית המשפט העליון כבר דחה בעבר טענות מסוג זה:
"חברה מתקשרת עם מזמין עבודה בחוזה, שבמסגרתו מתחייבת לבצע עבורו עבודת תשתית. לצורך הבטחת היתחייבותה להשלים את הפרוייקט במועדו וכהלכתו, היא ממציאה לידי מזמין העבודה ערבות ביצוע וטיב. היה ולא תושלם העבודה במועדהּ, ולשביעות רצונו של מזמינהּ, תהא לו אפשרות לחלט מן הבנק הערב את הערבות שהועמדה לטובתו. בתורו, יוכל הבנק להגיש תביעה נגד החברה, ולתבוע את השבת הכספים שחולטו ממנו. זהו, בתמצית שבתמצית, סיפור עלילותיהן של ערבויות ביצוע. ... כפועל יוצא מכך, שהערבות הכספית אינה מגבשת לחברה חוב כלפי מזמין העבודה, במקרה שבו תֵעשה החברה חדלת פרעון – "אין מוטב הערבות נידרש להגיש תביעת חוב לנאמן כדי שיהיה זכאי לחלט ערבות בנקאית אוטונומית. באותה דרך, המחדל שבאי הגשת תביעת חוב במועד, אשר – בהקש מסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל – חוסם את הנושה מיכולת להישתתף בחלוקת הכספים בהסדר, אינו מהוה אף הוא מניעה למימוש ערבות אוטונומית. זאת – מעצם היותה חיוב נוסף ונפרד של הבנק הערב ולא של החברה חדלת הפרעון" .
אדרבה, אפילו משהוגשה הבקשה שלפניי, לא ביקשו הנאמנים לעכב את ההליכים בשל אותה תניית הבוררות.
ברוח זו נפסק בע"א 2082/06 זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר - מפרק החברה, בפיסקה 9 (נבו 18.06.2007):
"נניח שמדובר בחברה שביקשה מן הבנק בו מתנהלים עסקיה להוציא ערבות לטובת ספק שלה. הערבות באה להבטיח תשלום תמורה עבור סחורה. החברה נקלעה לקשיים ופנתה לבית המשפט בבקשה ליתן צו הקפאת הליכים. בית המשפט נעתר לבקשה ומינה נאמן. לאחר שניתן הצוו האמור, מבקש הספק לממש את הערבות הבנקאית. בעל התפקיד פונה לבית המשפט ומבקש צו שימנע את ממושה של הערבות. האם בית המשפט ייעתר לו? התשובה היא שלילית. זאת, שכן הערבות הבנקאית אינה בגדר נכס של החברה ... ".
וכן ראה את רע"א 4778/16 יפה נוף תחבורה תשתיות ובניה בע"מ נ' עו"ד דורית לוי - טילר בתפקידה כנאמנת כור מתכת, בפיסקה 6 (נבו 10.07.2016):
"כפי שנפסק לא אחת ערבות בנקאית אוטונומית מהוה חיוב עצמאי הניתן למימוש על-ידי המוטב ללא תלות בעסקת היסוד. תכליתו של עקרון זה - המאפשר מימוש מהיר ויעיל של כספי הערבות באופן שמגביר את הוודאות והיציבות בחיי המסחר - היא שיחרורו של המוטב מן הצורך לנהל הליכים משפטיים בקשר לעיסקת היסוד ... עמדו על כך המלומדים אלשיך ואורבך בציינם: עיכוב ההליכים בפרוק אינו חל על ערבות בנקאית אוטונומית, אשר אינה אלא התחייבות של צד שלישי סולבנטי לשפות את המוטב בהתקיים התנאים שבכתב הערבות, במנותק מעיסקת היסוד. זוהי נקודת המוצא הבסיסית של הדיון ביחסי הגומלין בין ערבויות בנקאיות אוטונומית להליכי חידלות פרעון ... "
ובאשר לעמדתו של הבנק.
...
בשולי הדברים אציין כי בתום הדיון, כאשר הובהר לנאמנים שדין הבקשה להתקבל והוצע להם שלא לעמוד על התנגדותם למימוש הערבות הבנקאית, ביקשו הנאמנים שבית המשפט יסתפק אך ורק בהכרעה לפיה לא קיים צו שיפוטי המונע את מימוש הערבות, על מנת שיוכלו לפנות במסגרת הליך חדש בבקשה לצו מניעה נגד מימוש הערבות.
בו במקום הובהר לנאמנים כי בקשה מסוג זה דינה להידחות.
סוף דבר, מכל הטעמים אשר פורטו לעיל דין הבקשה להתקבל ואין כל עילה למנוע מאת המבקשת לממש את הערבות הבנקאית.