כמו כן טען הנתבע, שהקונה שעמו נרקמה העסקה למכירת הנכס הגיע אליו מיוזמתו וללא סיוע של התובע; לכן לטענתו גם מסיבה זו, התובע איננו זכאי לתשלום בגין שכר טירחה.
התובע ציין בכתב התביעה שעמד בכך, ואף במכתב הדרישה לתשלום דמי תיווך אשר נערך על ידי עוה"ד שלמה כהן צוין: "ביום 24/08/20 הגיע מרשי עם קונה אשר חתום על טופס הזמנת שירותי תיווך שמספרו 0802 בקשר עם תיווך לקניית הדירה ברחוב ויצמן 41 בת ים, הכל בהתאם להוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996."
כן ראה לעניין זה דברי התובע בעמוד 1, שורות 11-13 לפרוטוקול הדיון: "הדירה נמכרה. הוא בעל הנכס ללקוח שלי. מולו היה הסכם בווטספ. יש תיכתובת שסוכם על שכר טירחה מאוד מינימאלי... אני הגעתי אליו הוא פירסם מודעה."
לעומת זאת, טענת הנתבע לעניין זה היא שאין הסכם חתום ועל כן אין הוא חב כלפי התובע בתשלום דמי התיווך.
על מתווך שלא עשה כן, יש להטיל אשם תורם, אשר מכוחו יש להפחית את דמי התיווך [לעניין יישום דוקטרינת האשם התורם בדיני החוזים, ראו: ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (פורסם בנבו; 15.12.2015)].
...
עיקר טענות הצדדים
לטענת התובע, הסכימו הצדדים שהנתבע ישלם לתובע דמי תיווך בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ באם יימכר הנכס על ידי התובע ו/או מי מטעמו, וזאת באופן מידי וסמוך לחתימת ההסכם למכירת הנכס.
על כך גם העיד הנתבע בעצמו: "בסופו של דבר התקיימה העסקה עם מר ח'אלף חמאזה שהוא בסופו של דבר חתם איתי הסכם והוא בדיעבד מתברר שהוא הבן של הלקוח המקורי שביקר בדירה חצי שנה לפני עם התובע." (ראה עמוד 2, שורות 13-16 לפרוטוקול הדיון).
סוף דבר
כקבוע בחוק המתווכים ובתקנות מכוחו, יש צורך בחתימה על הזמנה בכתב הכוללת את הפרטים הנדרשים בתקנות.
הנתבע ישלם לתובע סך של 9,000 ₪, תוך 45 יום מהיום.