כאשר הנתבע העיד בין כתלי ביהמ"ש, "יכול להיות שאדון מוקד ביקר לראשונה עם התובע ואולם הוא לא יצר קשר בינינו".
התובענה בהקשר של דרישת עמלת התיווך ממר מוקד, מחזקת את המסקנה כי אכן מר מוקד ראה את הדירה לראשונה באמצעותו של התובע, ואפנה בהקשר זה לסעיף 6 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך רת"ק 24133-12-12, שם נאמר "בדיקת התיק ובמיוחד המועד בו חתם המבקש על טופס ההזמנה לאספקת שירות התיווך, מורים בבירור, כי הצגת הדירה לראשונה הייתה כפי שטען המשיב...". אמנם פסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בדרך של פסק דין על דרך הפשרה, לא קבע ממצאים עובדתיים בהקשר זה, ואולם ממכלול הדברים ניתן לראות בכך חזוק לאמירה כי המפגש הראשון של הרוכש עם הנכס, היה מול התובע.
סעיף 14 (א) לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו 1996 מגדיר את שלושת התנאים המצטברים אשר מכוחם יהא זכאי מתווך במקרקעין לעמלת תיווך.
...
עניין דומה נדון בפני ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, ת"א (ת"א) 1438-06 קוקרמן נדלן נ' Plaza Centers (Europe) (ניתן ביום 3.5.2012, מצוי במאגר "נבו"), שם נפסק כי גם אם מתווך לא פעל לקירוב הצדדים, אולם יצר את הקשר הראשוני, ניתן לראות בו גורם יעיל לביצוע העסקה – שאילולא אותו עניין ראשוני בנכס, לא היתה נרקמת העסקה אשר נרקמה בסופו של דבר.
לאחר שקילת הנסיבות כפי שהן עולות מטענות הצדדים, סבורני כי התובע אינו זכאי למלוא עמלת התיווך, ואולם זכאי הוא למחציתה, מטעמים אלה:
משנקבע שהקשר הראשוני נוצר באמצעות ובעזרת התובע, לא ניתן אלא לראות את ההתקשרות (אשר קרמה עור וגידים שחודש שלאחר יצירת הקשר הראשוני) כנובעת מתרומתו של התובע.
לאור כל האמור אני מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,300 ₪ + מע"מ (המהווים אחוז אחד מהתמורה החוזית בגין מכירת הנכס), וכן אני מחייבו לשלם לתובע הוצאות ההליך בסך 500 ₪.
