תביעת מתווך בגין דמי תיווך עבור מכירת דירה

מדובר בתביעה של מתווכים בגין דמי תיווך, ובהתאם להלכה הנוהגת לא ניתן לידרוש דמי תיווך ממי שלא רכש הנכס.

כן ציין שהתובעים פירסמו לציבור המתווכים, באתר המיועד לכך, הצעה לשיתוף פעולה במכירת הדירה מושא התביעה, ומשם נחשף לפירסום הדירה.

הנתבע חתם על הסכם התיווך כמתווך, אך אין להיתעלם מכך שנוצר הסכם בעל-פה בין הצדדים, כעולה מהודעות הנתבע כפי שפורטו לעיל, כי ככל שירכוש הנתבע את הדירה עבור עצמו ישלם דמי תיווך לתובעים, וככל שהדירה תמכר לצד שלישי: "אזי אפעל להביא קונה לדירה כך שאתם תוכלו להנות מעמלה מהמוכר ואני מהקונה ." עמלת תיווך זכאי לקבל רק מי שהוא מתווך בעל רישיון בתוקף.

...

ואם אני מביא רוכשים אחרים אז אני מקבל את דמי התיווך מהרוכשים.

כן ראה לעניין זה ע"א 2819/00 בן אור מרדכי נ' רוזן צבי (פורסם בנבו): "מטרת החקיקה בתחום התיווך הייתה להשליט סדר בתוך האנדרלמוסיה ששררה בשוק התיווך קודם לכן. אך יחד עם זאת יש לבחון בכל מקרה ומקרה באם התכלית והמטרה הושגו ואם לאו". סוף דבר בשים לב לכתבי הטענות, העדויות ומארג הראיות, סבור אני כי הגם שהנתבע איננו צד להסכם המכר, יש לקבל התביעה באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעים סך של 27,500 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק.

בית משפט השלום ברמלה 04 דצמבר 2019 תא"מ 32012-03-16 שורק נ' יגודייב בפני כב' הרשם הבכיר נועם רף תובעת עופרה שורק נתבע אלי יגודייב פסק דין

התובעת לא עמדה בנטל זה. עצם חתימה על הסכם היתקשרות לקניית דירה, אין בה כדי להוסיף ולגרוע מטענות הצדדים בנוגע לתשלום דמי תיווך בגין מכירת הדירה.

בפני ההסכם שבוטל וטענת הנתבע שנחזתה בעיני כחד משמעית, אמינה ועקבית, שהבהיר באופן מפורש לתובעת והמתווך מטעמה שאין בכוונתו לשלם דמי תיווך עבור מכירת הדירה.

...

לכל יותר עומדות בפני שתי גרסאות סותרות ושקולות ובמצב דברים זה דין טענותיה של התובעת להידחות.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, תביעתה של התובעת נדחית בזאת.

שונה דעתי לעניין זכאות התובעים לדמי תיווך עבור עסקת השכירות בסך של 8,775 ₪, שכן התובעים ידעו כי הדירה היתה מוצעת להשכרה עם אופציה למכירתה בחלוף 18 חודשים, ומשלא דאגו להחתים את הנתבעים על הסכם תיווך בגין עסקת השכירות, לא קמה להם זכות לידרוש דמי תיווך בגין עסקה זו. סוף דבר הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי כמצוין לעיל, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 88,452 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד התשלום המלא בפועל.

...

במצב דברים זה הנני קובעת כי התובעים היו הגורם היעיל בביצוע עסקת המכר של הדירה, ולפיכך זכאים הם לדמי תיווך בסכום נומינלי של 88,452 ₪ בגין העסקה הנ"ל מכח ההסכם.

שונה דעתי לעניין זכאות התובעים לדמי תיווך עבור עסקת השכירות בסך של 8,775 ₪, שכן התובעים ידעו כי הדירה היתה מוצעת להשכרה עם אופציה למכירתה בחלוף 18 חודשים, ומשלא דאגו להחתים את הנתבעים על הסכם תיווך בגין עסקת השכירות, לא קמה להם זכות לדרוש דמי תיווך בגין עסקה זו. סוף דבר הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי כמצוין לעיל, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 88,452 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לאחר הגשת התביעה, ובמסגרת דיון מיום 12.2.2020 ניתן פסק דין חלקי בהסכמת הצדדים לפיו החברה תשלם למערערים סכום נוסף של 150,000 ₪ (120,000 ₪ עבור 4 דירות נוספות שנמכרו באמצעות המערערים בפרויקט אוסישקין ו-35,000 ₪ להשלמת הסכום הראשוני בפרויקט ויגודסקי).

פסק הדין נוגע אם כן ליתרת התשלום עבור מחצית הדירות החדשות בפרויקט אוסישקין, לתשלום המלא בגין הדירות החדשות בפרויקט ויגודסקי, ולהפסד דמי התיווך בגין דירות אלה.

החברה שהיא קבלן אינה לקוח כהגדרתו בחוק ומכירת הדירות החדשות אינה עונה על הגדרת "תיווך במקרקעין". החברה לא הוכיחה שעל פי הנוהג המקובל אין גובים דמי תיווך מהקונים בעיסקאות "תמ"א 38". העדים שהביאה החברה אינם עדים מומחים בעיסקאות שכאלו.

...

אנו סבורים כי בנסיבות שלפנינו המערערים פעלו כשלוחים של החברה שכן הם ליוו את פעולותיה בשלבים שונים של הפרויקט, ולא רק בשלב המכירה והשיווק של הדירות החדשות.

לא מצאנו טעות מעין זו בפסק דינו של בית משפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה.

גב' שרון ביקרה בדירה באותו הערב בלוויית שותפתה של התובעת 2, והודיעה כי היא ובן זוגה יהיו מוכנים לשלם עבור הדירה סכום גבוה במעט מזה שסוכם עם ה"ה אליהו, הוא 2.8 מלש"ח. דא עקא, למחרת היום קיבלו התובעים הודעה ולפיה נמכרה הדירה לקונים אחרים, שלדברי ה"ה בוטון היו מוכרים להם זה מכבר, וזאת בסכום של 2.8 מלש"ח. מכאן התביעה, במסגרתה טוענים התובעים כי על הנתבעת לשלם להם דמי תיווך בגין עסקת המכר האמורה, וכן את דמי התיווך שנמנעו מהם מה"ה שרון בהתאם להסכם קבלת שירותי התיווך עליהם חתמו ה"ה שרון, בתוספת פיצוי בגין הפרת ההסכם בחוסר תום לב. להשלמת התמונה אוסיף, כי ההליכים בין הצדדים החלו בתביעה קטנה אותה הגישה התובעת 2 כנגד הנתבעת (ת"ק 31192-05-17).

...

אינני מקבלת את עדותה של התובעת 2 ולפיה אמרו לה ה"ה בוטון במעמד חתימת ההסכם כי אין בדעתם למכור את הדירה לאותם "חברים של המשפחה", וכי ה"ה בוטון יצרו אצלה את הרושם שהטעם לכך הוא שהם "לא מחבבים אותם כלל" (ראו עמ' 4 ש' 17): ראשית, מר בוטון הכחיש זאת לחלוטין בעדותו, ואף סיפר כי אחיו הקטן הוא חברו הטוב של אחיה של גב' מצליח-רוזן (עמ' 10 ש' 19-20); שנית, אין חולק על כך שהנתבעת ובן זוגה היו זקוקים לכספי המכר על מנת לממן את רכישת דירתם החדשה.

אינני מקבלת את טענת התובעים ולפיה הכשילו ה"ה בוטון במתכוון את העסקה החלופית שהוצעה להם באותו הערב בו "התפוצצה" העסקה עם ה"ה אליהו, בדמות רוכשים חלופיים ששמם ה"ה שרון, וזאת על מנת להתחמק מתשלום דמי התיווך לתובעת: ראשית, ה"ה שרון לא זומנו למתן עדות על ידי התובעים.

יתרה מכך, בניגוד לנסיבות שהוכחו במקרה לפניי, באותו עניין הוכח כי המתווך איפשר למקבל שירות התיווך לציין בהסכם התיווך שמות של "לקוחות קודמים", וכי הלקוח אף עשה כן, אך בחר במודע שלא להכליל בה את מי שרכש בסופו של דבר את הדירה.

סוף דבר, התביעה נדחית על כל חלקיה.

התובעים ישלמו לתובעת יחד ולחוד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 18,000 ₪.