במועד הרלוואנטי לתביעה התובע היה סטודנט לתואר שני ולדוקטורט בטכניון, בפקולטה למדעי המחשב, המכונה בטכניון גם "משתלם". במסגרת לימודיו כמשתלם, קיבל התובע מהטכניון מילגות לימודים ומלגות מחיה וכן התגורר במעונות הסטודנטים בטכניון בקמפוס נווה שאנן.
טענות הצדדים
לטענת התובע, יש לזכותו בהחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה, בתקופה הרלוואנטית לתביעה, זאת מנימוקים אלה:
המרחק בין מקום מגורי התובע - מעונות הטכניון במיתחם הקמפוס נוה שאנן - עד למקום העבודה - משרדי התובע בבניין טאוב בטכניון - הוא בדיוק 1 ק"מ (סע' 3 ונספח א' לכתב התביעה).
...
מנגד, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות, מטעמים אלה:
התובע אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בשים לב לכך שהתובע התגורר במועד הרלוונטי לתביעה (ואף לפני כן) בתוך תחומי הטכניון, במגורים שסופקו לו במחיר מסובסד על ידי הטכניון.
מעדויות שהובאו בפני בית הדין עלה, כי מערך ההסעות כלל מסלול היקפי המתחיל ומסתיים בכפר המשתלמים, בו התגורר התובע במועד הרלוונטי לתביעה, אשר פעל באופן סדיר הן בבוקר והן אחר הצהריים וכלשון גב' נחמן (מעמ' 11, ש' 27 עד עמ' 12, ש' 21):
"בטכניון יש מערך שאטלים שהוא תוצאה של הסכמות מול אגודת הסטודנטים והוא נולד מביקוש של אגודת הסטודנטים. זה כבר קיים מספר שנים, ניסיתי להסתכל אחורה אבל אני לא יודעת להגיד ממתי בדיוק. ראינו לפחות שבע שמונה שנים אחורה ואני לא יודעת להגיד בוודאות כמה עוד אחורה הוא פועל. המסלולים לאורך השנים קצת השתנו. המסלול של כפר המשתלמים הוא מסלול של בוקר ואחר הצהריים, הוא מתחיל בכפר המשתלמים ועושה מסלול היקפי, יורד באמת למעון הילדים ואז עושה מסלול היקפי של כל הקמפוס. משתמשים בו גם סטודנטים שיש להם ילדים בגן הילדים וגם סטודנטים שגרים בכפר המשתלמים ועובדים בפקולטות כאלה ואחרות מרוחקות. זה משרת את שתי האוכלוסיות האלה. השעות של זה קצת משתנות מעת לעת בהתאם לביקוש. אנחנו באגף התפעול בקשר קבוע עם אגודת הסטודנטים. נכון להיום זה משבע וחצי עד תשע וחצי בבוקר ואחר הצהריים זה משלוש אחר הצהריים עד שבע בערב. בשנים 2021-2020 יש תיעוד במיילים שמצאנו זה אפילו יותר, משבע בבוקר עד עשר בבוקר, משהו כזה ומשלוש עד שבע ארבעים. אני מצאתי תיעוד מהמייל משנת 2021, מדובר בפרסום שמצאנו באתר אגודת הסטודנטים. הוגש וסומן נ/2."
עדות גב' נחמן אף נתמכה בעדות התובע עצמו, לפיה (עמ' 8, ש' 16-17):
"לשאלת בית הדין, השאטלים שפעלו אכן ניתן היה להגיע איתם מקום מגורי במעונות עד למקום בו לימדתי בטכניון, בניין טאוב."
בנסיבות אלה, עת הוכח בפני בית הדין, כי במועד הרלוונטי לתביעה הטכניון העמיד לרשות עובדיו, ובכללם התובע, מערך הסעות פנימיות איתן ניתן היה להגיע בפועל ממקום מגורי התובע ועד למקום עבודתו – אין מקום לזכות את התובע בתשלום נוסף בגין החזר הוצאות נסיעה.
ודוק, מעדותו האמינה והקוהרנטית של מר גולדרט שוכנעתי, כי התשלום אכן היה בטעות יסודו, אשר מקורה בכמות העובדים הגדולה בטכניון לעומת כח האדם המצומצם במחלקת השכר, וכלשון מר גולדרט (עמ' 10-11):
"ת. בטכניון יש משהו כמו 5,000 עובדים: סגל אקדמי בכיר, סגל הוראה, עובדים מנהליים, עובדים שעתיים. אנחנו גוף ציבורי נתמך ואנחנו מחויבים לשלם אך ורק מה שנקבע בחוק או בהסכם קיבוצי. אנחנו לא יכולים לשלם מה שאנחנו רוצים. אם אנחנו מדברים על החוק, מדובר בצו הרחבה בהשתתפות המעסיק בהוצאות הנסיעה של העובד למקום העבודה וחזרה. במקרה של התובע, התובע גר בתוך מקום העבודה (בסבסוד שלנו). אני הייתי 13 שנה ראש מחלקת שכר, מעולם אף אחד לא בא בטענה כזו שכשגרו במעונות ואנחנו מורידים ממנו את נטל הנסיעה לעבודה, שאנחנו צריכים גם לשלם לו הוצאות נסיעה. עוד אגיד לעניין הטעויות, אני מסביר שיש 5,000 עובדים ועוד 1,700 תלושי פנסיה גמלאות. מחלקת שכר מונה 6 עובדים. יש עובדת אחת שאחראית על כל תשלומי הנסיעות של כל העובדים. סגל הוראה יש כ-2,000 איש שמתוכם כ-300 מתחלפים כל חצי שנה, מסיימים ללמוד ובאים חדשים. אותה עובדת עושה כל מה שהיא יכולה כדי שלא יהיו טעויות וחלק מהפרקטיקה מאז ומעולם היה לסרוק את מקום המגורים של העובדים ואם רואים מישהו שגר במעונות לדאוג שלא יקבל את התשלום הזה, כי זה לא כדין. נכון, שכשיש עובדת אחת ובתחלופה של כל כך הרבה עובדים לפעמים יש טעויות ואנחנו לא מבקשים את הכסף חזרה ועם הקורונה יכולה להיות טעות שחוזרת על עצמה, אבל ברגע שמגלים מפסיקים. אנחנו לא ביקשנו חזרה את מה שהתובע קיבל, אלא פשוט הפסקנו את התשלום."
במצב דברים זה ועת לא נסתרה גרסת הטכניון, כי תשלום החזר הוצאות נסיעה לתובע בחלק מהזמן היה עקב טעות אנוש – לא מצאתי שיש מקום להנציח את הטעות, וזכותו של הטכניון להפסיק את התשלום ממועד גילוי הטעות ואילך.
בנסיבות אלה, ומששוכנעתי כי במועד הרלוונטי לתביעה, הנתבע העמיד לרשות עובדיו ובכללם התובע, שירותי הסעות פנימיות בתוך שטחי הקמפוס, הממלאים אחר הרציונל העומד בבסיס זכות העובד לקבלת החזר הוצאות נסיעה ובהתאם להוראת סעיף 6 לצו ההרחבה המצוטטת לעיל – התובע אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה.
סוף דבר
על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.
