מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת משתלם בטכניון להחזר הוצאות נסיעה

בהליך דיון מהיר (ד"מ) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

במועד הרלוואנטי לתביעה התובע היה סטודנט לתואר שני ולדוקטורט בטכניון, בפקולטה למדעי המחשב, המכונה בטכניון גם "משתלם". במסגרת לימודיו כמשתלם, קיבל התובע מהטכניון מילגות לימודים ומלגות מחיה וכן התגורר במעונות הסטודנטים בטכניון בקמפוס נווה שאנן.
טענות הצדדים לטענת התובע, יש לזכותו בהחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה, בתקופה הרלוואנטית לתביעה, זאת מנימוקים אלה: המרחק בין מקום מגורי התובע - מעונות הטכניון במיתחם הקמפוס נוה שאנן - עד למקום העבודה - משרדי התובע בבניין טאוב בטכניון - הוא בדיוק 1 ק"מ (סע' 3 ונספח א' לכתב התביעה).
...
מנגד, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות, מטעמים אלה: התובע אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בשים לב לכך שהתובע התגורר במועד הרלוונטי לתביעה (ואף לפני כן) בתוך תחומי הטכניון, במגורים שסופקו לו במחיר מסובסד על ידי הטכניון.
מעדויות שהובאו בפני בית הדין עלה, כי מערך ההסעות כלל מסלול היקפי המתחיל ומסתיים בכפר המשתלמים, בו התגורר התובע במועד הרלוונטי לתביעה, אשר פעל באופן סדיר הן בבוקר והן אחר הצהריים וכלשון גב' נחמן (מעמ' 11, ש' 27 עד עמ' 12, ש' 21): "בטכניון יש מערך שאטלים שהוא תוצאה של הסכמות מול אגודת הסטודנטים והוא נולד מביקוש של אגודת הסטודנטים. זה כבר קיים מספר שנים, ניסיתי להסתכל אחורה אבל אני לא יודעת להגיד ממתי בדיוק. ראינו לפחות שבע שמונה שנים אחורה ואני לא יודעת להגיד בוודאות כמה עוד אחורה הוא פועל. המסלולים לאורך השנים קצת השתנו. המסלול של כפר המשתלמים הוא מסלול של בוקר ואחר הצהריים, הוא מתחיל בכפר המשתלמים ועושה מסלול היקפי, יורד באמת למעון הילדים ואז עושה מסלול היקפי של כל הקמפוס. משתמשים בו גם סטודנטים שיש להם ילדים בגן הילדים וגם סטודנטים שגרים בכפר המשתלמים ועובדים בפקולטות כאלה ואחרות מרוחקות. זה משרת את שתי האוכלוסיות האלה. השעות של זה קצת משתנות מעת לעת בהתאם לביקוש. אנחנו באגף התפעול בקשר קבוע עם אגודת הסטודנטים. נכון להיום זה משבע וחצי עד תשע וחצי בבוקר ואחר הצהריים זה משלוש אחר הצהריים עד שבע בערב. בשנים 2021-2020 יש תיעוד במיילים שמצאנו זה אפילו יותר, משבע בבוקר עד עשר בבוקר, משהו כזה ומשלוש עד שבע ארבעים. אני מצאתי תיעוד מהמייל משנת 2021, מדובר בפרסום שמצאנו באתר אגודת הסטודנטים. הוגש וסומן נ/2." עדות גב' נחמן אף נתמכה בעדות התובע עצמו, לפיה (עמ' 8, ש' 16-17): "לשאלת בית הדין, השאטלים שפעלו אכן ניתן היה להגיע איתם מקום מגורי במעונות עד למקום בו לימדתי בטכניון, בניין טאוב." בנסיבות אלה, עת הוכח בפני בית הדין, כי במועד הרלוונטי לתביעה הטכניון העמיד לרשות עובדיו, ובכללם התובע, מערך הסעות פנימיות איתן ניתן היה להגיע בפועל ממקום מגורי התובע ועד למקום עבודתו – אין מקום לזכות את התובע בתשלום נוסף בגין החזר הוצאות נסיעה.
ודוק, מעדותו האמינה והקוהרנטית של מר גולדרט שוכנעתי, כי התשלום אכן היה בטעות יסודו, אשר מקורה בכמות העובדים הגדולה בטכניון לעומת כח האדם המצומצם במחלקת השכר, וכלשון מר גולדרט (עמ' 10-11): "ת. בטכניון יש משהו כמו 5,000 עובדים: סגל אקדמי בכיר, סגל הוראה, עובדים מנהליים, עובדים שעתיים. אנחנו גוף ציבורי נתמך ואנחנו מחויבים לשלם אך ורק מה שנקבע בחוק או בהסכם קיבוצי. אנחנו לא יכולים לשלם מה שאנחנו רוצים. אם אנחנו מדברים על החוק, מדובר בצו הרחבה בהשתתפות המעסיק בהוצאות הנסיעה של העובד למקום העבודה וחזרה. במקרה של התובע, התובע גר בתוך מקום העבודה (בסבסוד שלנו). אני הייתי 13 שנה ראש מחלקת שכר, מעולם אף אחד לא בא בטענה כזו שכשגרו במעונות ואנחנו מורידים ממנו את נטל הנסיעה לעבודה, שאנחנו צריכים גם לשלם לו הוצאות נסיעה. עוד אגיד לעניין הטעויות, אני מסביר שיש 5,000 עובדים ועוד 1,700 תלושי פנסיה גמלאות. מחלקת שכר מונה 6 עובדים. יש עובדת אחת שאחראית על כל תשלומי הנסיעות של כל העובדים. סגל הוראה יש כ-2,000 איש שמתוכם כ-300 מתחלפים כל חצי שנה, מסיימים ללמוד ובאים חדשים. אותה עובדת עושה כל מה שהיא יכולה כדי שלא יהיו טעויות וחלק מהפרקטיקה מאז ומעולם היה לסרוק את מקום המגורים של העובדים ואם רואים מישהו שגר במעונות לדאוג שלא יקבל את התשלום הזה, כי זה לא כדין. נכון, שכשיש עובדת אחת ובתחלופה של כל כך הרבה עובדים לפעמים יש טעויות ואנחנו לא מבקשים את הכסף חזרה ועם הקורונה יכולה להיות טעות שחוזרת על עצמה, אבל ברגע שמגלים מפסיקים. אנחנו לא ביקשנו חזרה את מה שהתובע קיבל, אלא פשוט הפסקנו את התשלום." במצב דברים זה ועת לא נסתרה גרסת הטכניון, כי תשלום החזר הוצאות נסיעה לתובע בחלק מהזמן היה עקב טעות אנוש – לא מצאתי שיש מקום להנציח את הטעות, וזכותו של הטכניון להפסיק את התשלום ממועד גילוי הטעות ואילך.
בנסיבות אלה, ומששוכנעתי כי במועד הרלוונטי לתביעה, הנתבע העמיד לרשות עובדיו ובכללם התובע, שירותי הסעות פנימיות בתוך שטחי הקמפוס, הממלאים אחר הרציונל העומד בבסיס זכות העובד לקבלת החזר הוצאות נסיעה ובהתאם להוראת סעיף 6 לצו ההרחבה המצוטטת לעיל – התובע אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה.
סוף דבר על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2015 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בגין תקופת עבודתו וסיומה, תובע הוא מהנתבעים פצויי הלנת שכר, פדיון ימי חופש, חוב לקרן הישתלמות, הפסדי תשואות בגין פגור בתשלום לפוליסות ביטוח מנהלים, הוצאות נסיעה, דמי הבראה, תשלום בגין חיוב במס ביתר, כספים לביטוח מנהלים בגין שכר חודש 4/11 והשלמה לפצויי פיטורים.
מבחן זה יקבע אם הסכום שמשתלם לעובד כשכר עבודה יהווה "תוספת", שאינה חלק מהשכר המשמש לחישוב פצויי הפיטורים.
מבחן זה בוחן את השאלה האם התשלום שניתן לעובד היה "מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מיתקיים התנאי או משתנה המצב- חדל התשלום (דב"ע מב/3-44 רות גולדברג נ' עירית בת ים, פד"ע יג 338, 341). תשלום שאינו מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, הוא חלק משכר היסוד או מהשכר הרגיל לעניין חישוב פצויי פיטורים (דב"ע נא/3-176 משה דורון נ' הטכניון, מיום 30.12.91). לעומת זאת, תשלום שקיומו מותנה בתנאי או במצב, אינו חלק מהשכר הרגיל או משכר היסוד לעניין חישוב הפיצויים.
החזר "הוצאות נסיעה" בסך 15,400 ₪.
...
סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה בלבד.
הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים המפורטים כדלקמן: תובע 1 פיצויי הלנת שכר מופחתים בסך של 5,000 ₪.
התביעה כנגד נתבע מס' 2 תידחה, והתובעים ישלמו לנתבע זה סך כולל של 5,000 ₪ הוצאות משפט, בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד. המעביד (הנתבעת 1) ישלם לתובעים הוצאות כוללות בגין הליך הנוכחי (חלקיות) בסך 5,000 ₪ כהוצאות שכ"ט עו"ד, בצרוף מע"מ. זכות ערעור: תוך 30 יום.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2014 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר הוצאות נסיעה אותן הוציא בפועל [דב"ע ארצי/3-46 רונית עילם נ' אטלס שירותי כוח אדם בע"מ (פורסם בנבו, 10.9.96)] ועליו להוכיח מה היו הוצאותיו לנסיעות ומתי הוציא את אותן הוצאות בפועל [דב"ע נז/3-39 אליק בביוב נ' נפתלי גפן (פורסם בנבו, 2.6.97)].
אמנם, בצידו של כלל יסוד זה קיימת דוקטרינה המאפשרת להרים את מסך ההיתאגדות ולייחס לבעלי מניות ולנושאי תפקידים בחברה את חובות החברה, אולם דוקטרינה זו חלה רק כאשר קיימת אינדיקאציה לשימוש לרעה במסך ההיתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה ונהנים מפירותיה ובלשונו של בית הדין הארצי - )ע"ע (ארצי) 647/07 חיים גפן נ' בתי מלון מאוחדים בע"מ) [פורסם בנבו] – "ככלל כדי 'להרים את המסך' ולראות בחובות התאגיד חובות בעלי המניות שבו, צריך לבסס תשתית עובדתית, שתצדיק הרמת מסך כזו" בהתאם לעילות המקובלות להרמת מסך הנחשבות שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה [רע"א 1158/04 א.מ. השבחת נכסים ב"ע נ' רם דר חברה לבניין בע"מ, [פורסם בנבו], 19.6.05; וכן: ע"א 253/82 ד"ר דן חושי ואח' נ' הטכניון ואח', פ"ד לח(1) 640, 643].
...
הנתבעת תשלם לתובע, את הסכומים כלהלן – סך 14,846 ₪ בגין הפרשי שכר.
סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, סך 31,757 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום העבודה (30.11.11) ועד לתשלום המלא בפועל.
התביעה כנגד הנתבע – ויקטור גואטה – נדחית.

בהליך דיון מהיר בסמכות רשם (דמ"ר) שהוגש בשנת 2013 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

פרט לשכר היסוד, קיבל התובע תשלום חודשי קבוע בגין הרכיבים הבאים: "הבראה" – 75 ₪; "חופש" – 75 ₪; "אחזקת רכב" – בסכום שנע בין 530 ל – 600 ₪; לא הייתה מחלוקת כי הסכום ניתן לתובע כהחזר הוצאות גלובלי, ולא כנגד קבלות; "בונוס" – בשנת 2010 שולם בגין רכיב זה סך של 150 ₪ מדי חודש; בין החודשים ינואר לאוגוסט 2011 (למעט חודשים בהם התובע לא עבד באופן מלא מחמת מחלה או חופשה) שולם סך של 200 ₪; החל מחודש ספטמבר 2011 שולם סך של 250 ₪ לחודש.
הנתבע אף הודה כי סרב לשלם לתובע את פצויי הפיטורים המגיעים לו בלא שיחתום על מיסמך העידר תביעות, על אף שהתניה כאמור אינה מותרת (דב"ע מה/3-131 ישראל דימנט – הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, פד"ע יז 200 (1986)); הדבר גרר עיכוב משמעותי נוסף בתשלום סכום פצויי הפיטורים שאינו שנוי במחלוקת – ששולם לבסוף רק לאחר הדיון הראשון בבית הדין, כעשרה חודשים לאחר תום יחסי העבודה.
זה חלק קטן מהחופש שמגיע לי. ש. האם יצאת שבוע – שבועיים רצוף? ת. לשבועיים לא. לשבוע כן. ש. האם אתה ביקשת חופשה מעכשיו לעכשיו ולא אישרו לך אותה לנסיעה לחו"ל? לא הייתי בחו"ל בשנים האלו בכלל.
סעיף 9 לחוק הגנת השכר קובע כי המועד לתשלום השכר הנו תום החודש בעדו הוא משתלם.
...
בהתחשב בכלל הנסיבות, לא מצאנו הצדקה לפסיקת פיצויים לדוגמה ועם זאת האמור לעיל יילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות לזכות התובע.
סיכום סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרש פיצויי פיטורים בסך של 848 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.2.12 ועד התשלום בפועל; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין סכום פיצויי הפיטורים ששולם ביום 3.12.12, בסך של 6,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יצטרפו אליו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך של 2,313 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.2.12 ועד התשלום בפועל; החזר ניכוי שלא כדין בסך של 72 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.2.12 ועד התשלום בפועל, ובצירוף פיצויי הלנת שכר חלקיים בסך של 250 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יצורפו אליהם ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל; הפרש דמי הבראה בסך של 107 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.2.12 ועד התשלום בפועל; פיצויי הלנת שכר בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יצטרפו אליהם ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל; הוצאות המשפט בסך 1,500 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

גם אם אצא מנקודת הנחה לפיה עדותה של התובעת אכן מהוה עדות יחידה, הרי שגירסתה בנוגע לנפילה כתוצאה מהתקלות במדרגה זכתה לחזוק וסיוע, בעדויותיהם של פרופ' סודרי וגב' מרסו, כמו גם יתר הראיות, לרבות תעודת חדר המיון מיום 26.12.07 (שעת הקבלה היא 20:30), טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 4.2.2008 וטופס התביעה לקביעת נכות מעבודה מיום 20.7.2008.
פרישתה של התובעת מעבודתה בטכניון נועדה על מנת לסייע לפרופ' סודרי בעבודתו כעצמאי בקליניקה הפרטית, מאחר ונפח העבודה שלו הלך וגדל (עמ' 13, שורות 1 - 2 לפרוטוקול).
בחקירתה הנגדית לא נתנה הסבר להערכתה הנ"ל ואשרה כי לא פנתה למוסד לביטוח לאומי לצורך החזר הוצאותיה.
גם אם ניקח בחשבון כי חלק מההוצאות היו מוחזרות לידי התובעת לו היתה פונה למוסד לביטוח לאומי, נוכח אופי פגיעתה, הצורך בטיפולים רפואיים לאחר התאונה ונסיעות אליהם וכן, בהיתחשב בהוצאותיה המוכחות, אני פוסק לתובעת סכום גלובלי בסך של 5,000 ₪, בגין הוצאות לעבר ולעתיד.
...
מנגד, אין בידי לקבל את טענותיה של התובעת לפיה, לא ראתה את המדרגה טרם נפילתה.
סיכום א. לאור האמור לעיל, אני מקבל את תביעתה של התובעת מס' 1 ומחייב את הנתבע לשלם לה פיצוי בסך של 55,932 ₪.
בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את אגרת התביעה וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 11,500 ₪ (בפסיקת שכר הטרחה, נלקח בחשבון שתביעתו של התובע מס' 2 נדחתה).
ג. תביעתו של התובע מס' 2 נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו