תביעת משרד עורכי דין בגין שכר טרחה בגין ייצוג עיזבון

אילן טען בעיניין העידר הסכם שכר טירחה בכתב כי "תביעה זו אינה תביעת עורך דין לתשלום שכר טירחה" ושב ועמד על גירסתו לפיה התובעת הסכימה לשלם לו סכום התובענה בראשית שנת 2011.

התובעת טענה שאילן נהג לשלוח אליה או לפרץ באופן שוטף חשבונות לתשלום הוצאות היכטה ושכר טירחתו בגין הנאמנות על היכטה והטיפול בה. בימ"ש התרשם במהלך שמיעת הראיות שהתובעת בילתה ביאכטה הנושאת שמה לא מעט ונהגה לארח על סיפונה חברים ומכאן גם התפתח קשר קרוב בינה ובין אילן שטיפל ביאכטה הקרובה לליבה.

המחלוקת בין השניים לעניין מהות הקשר ביניהם היא כלהלן: לשיטת התובעת, מעבר לטפול ביאכטה, אילן היה חבר ואוזן קשבת בלבד למידע אודות סכסוכים שהיו בינה ובין מנהל העזבון, בשעה שהיא מיוצגת בהליכים המשפטיים בשירותים משפטיים "על ידי משרדי עורכי דין שונים וידועים". לשיטת אילן, הוא היה עורך דין הסתרים ולעיתים הגלוי של התובעת ושימש כ"מפקח על" מטעמה על עורכי דין רבים שהעסיקה התובעת לצרכים שונים.

ההסכמים של התובעת עם משרדי עורכי דין אחרים בעמוד 261 התובעת השיבה לשאלה אם חתמה על הסכם שכר טירחה עם מי מארבעת משרדי עורכי הדין שייצגו לאחר מות בעלה המנוח, בחיוב, אך לא ידעה להסביר מדוע לא הציגה ההסכם החתום.

בימ"ש דוחה טענת התובעת בסעיף 99 לסיכומיה כי המומחה לא הצליח להסביר מאין "נובע הפער העצום" שכן הוא מאמץ תשובת המומחה כי אין לגזור גזירה שווה בין קריאה בזמן אמת על ידי עורך דין לצורך מתן ייעוץ משפטי ובין עיון ע"י מומחה לשכר ראוי.

...

אילן לא תבע פרץ ולכן התוצאה היא שבימ"ש מחייב התובעת לשלם לאילן שכ"ט בסך של 139,230 ₪ (כולל מע"מ).

בימ"ש לא מצא להיעתר לכך.

סוף דבר בימ"ש מחייב הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד כלהלן: הסך של 810,670 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 31221-06-11 דורון צברי משרד עורכי דין ואח' נ' זילברברג ואח' לפני כבוד השופט בכיר אהוד שוורץ התובעים: 1.דורון צברי משרד עורכי דין 2.דורון צברי, עו"ד הנתבעים: 1.נירה זילברברג 2.אבנר זילברברג ז"ל - המנוח 3.ליאור זילברברג 4.עידן זילברברג 5.יוני יונה זילברברג – נתבעים 3-5 יורשי המנוח פסק דין

שכר טירחת עורך דין בנסיבות שבהן הופסק הייצוג – מסגרת נורמאטיבית בת.א מחוזי ת"א 1468-06 עו"ד גרנות יוסף ואח' נ' בנייני המשתלה , כב' השופט אבי זמיר, נסקרה התפתחות הפסיקה בעיניין: "הלכה מרכזית בהקשר זה גובשה בע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993) (להלן: "הילכת ביניש-עדיאל"): "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו". בהמשך פסק הדין נקבע, כי הבסיס הנורמאטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, לפיה: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה", ואילו באשר לאופן קביעת השכר הראוי, נקבע כי: "קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו... שכר טירחת עורך-דין יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העיסקה נושא הטירחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-משפט או בבוררות שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטירחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: הקף העיסקה שבה מדובר, הקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא... בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. עקב הרב-גווניות, המורכבות והדינמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוונטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי" (עמ' 125 – 126).

" וראה גם ע"א (ת"א) 33150-02-12 משה יהודה קמר עו"ד נ' עזבון המנוח יהודה שמחה רוהלד ז"ל שם נקבע : "לקוח רשאי להפסיק התקשרותו עם עורך דינו בכל עת, אפילו טרם הושלם והסתיים הטיפול המשפטי, בתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן ללקוח. הגיונה של גישה זו טמון בשימור יחסי האמון שבין עו"ד ללקוח ובמניעת החשש מפני התמדת הלקוח בעיסקה או בתביעה כושלת שייכפו עליו אף שאינו מעוניין בהן עוד, רק כדי שלא יצטרך לשלם לעורך דינו פצויי ציפייה. עם זאת, אין לרוקן מתוכן את חובת המתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב וכדי להביא את החוזה לסיום על הלקוח להצביע על סיבה מספקת לכך, שקיומה עומד במבחני יושר והגינות. כל עוד לא מבסס הלקוח טענה עובדתית כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי וכל עוד המטרה למענה שכר את עוה"ד עדיין קיימת, לא יוכל הלקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא הישתחררות זו לא יכול היה, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה." ומן הכלל אל הפרט, האם לנתבעים הייתה "סיבה מספקת", כדי שייחשבו, כמי שהביאו את ההסכם בין הצדדים לכלל סיום, בתום לב ובדרך מקובלת, ובנסיבות ענייננו .

...

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד , לשלם לתובע סך 399,653 ₪ , הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 9.5.10 ( המועד בו קיבל ההסדר תוקף של פס"ד), ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את ההפרש שנותר לתשלום בגין שכר הטרחה הבסיסי בסך 32,009 ₪, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15.10.07 (המועד האחרון לתשלום ) ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות דיון, כולל בגין אגרה, בסך 12,500 ₪ , וכן שכר טרחת עו"ד בסך 17.55% מהסכומים שנפסקו בסעיף 2 ו- 3 לעיל, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבת מהיום ועד לתשלום בפועל.

לפנינו שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת איילת הוך-טל) בת"א 38709-03-17 מיום 15/01/19 במסגרתו חייב בית משפט קמא את עיזבון המנוח עפו פאעור ז"ל ואת גב' נאג'יה פאעור (להלן: "המערערים") לשלם למשרד עוה"ד חטר ישי ושות' ולעו"ד דרור חטר ישי (להלן: "המשיבים") יתרת שכר טירחה בסך של 406,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך כולל של 75,000 ₪.

בית משפט קמא הוסיף וציין כי לעניין שכר טירחת עורכי דין, נקבע בפסיקה במפורש כי על עורך הדין מוטל לעגן בכתב את התחייבויות לקוחותיו לתשלום שכר טירחה וכתוצאה מכך הנטל על עורך הדין להוכיח את שכר הטירחה שסוכם.

בית משפט קמא פירט כי שכר הטירחה בגין הליך זה עמד על 25,000 דולר בתוספת 1,500 דולר בגין כל ישיבת בית משפט/בית דין/מוסד ממשלתי.

לטענתו, במסגרת שיחה זו הבהיר בפניו המשיב 2 כי אביו המנוח נותר חייב בגין שכר טירחתו.

עוד ובנוסף צודקים המערערים כי עיון בשלושת הסכמי שכר הטירחה עליהם הוחתם המנוח מעלה כי מועד התשלום החוזי האחרון כנזכר בהסכם השלישי והאחרון, עבור הייצוג בהליך הפלילי היה ביום 01/09/94, ואף ממנו ועד להגשת כתב התביעה בפני בית משפט קמא חלפו כ-23 שנים.

לאחר ששבנו ועיינו בקביעתו של בית משפט קמא ובטיעוני הצדדים סבורים אנו כי החלטת בית משפט קמא להעמיד את חיובם של המערערים על סכום כולל של 406,000 ₪ ולהותיר בידם של המערערים מן הסכום הכולל בו חויב משרד הפנים בסך של 729,960 ₪ את הסך של 339,384 שכבר הועבר לידם של המערערים, אינה יכולה לעמוד, על רקע ההסכמה בעל פה שהושגה עם המנוח כי תשלום יתרת שכר טירחתו יבוצע מכספי החזר ההוצאות שישולמו לו. ראשית נציין כי התביעה כנגד המועצה המקומית שעב הוגשה במקורה על ידי המנוח ביום 03/10/10 ולא ננקטה במקור על ידי העזבון, אשר בא בנעלי המנוח רק לאחר פטירתו ביום 27/03/12.

...

באשר לטענה הנוספת שהועלתה על ידי המשיבים ולפיה היה על בית משפט קמא לפסוק את רכיב המע"מ על סך שכר הטרחה שנפסק להם בשיעור של 75,000 ₪ סבורים אנו כי לנוכח הסכום הכולל שנפסק, אין מקום להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל דין ערעורם של המערערים להידחות.

ערעורם של המשיבים מתקבל בחלקו באופן שאנו מחייבים את המערערים ביחד ולחוד להוסיף ולשלם (וזאת בנוסף לסכום בו חויבו לפי פסק-דינו של בית משפט קמא) למשיבים את הסך של 339,384 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (19/03/17) ועד התשלום המלא בפועל.

והינה, ביום 11.09.2012 ערב ישיבת ההוכחות האחרונה שאמורה הייתה להתקיים ביום 13.09.2012 שלחו ריינה לרוזן הודעה בזו הלשון: "עקב חילוקי דיעות בינינו לגבי ניהול התיק, אנו מצטערים להודיעך שאנו נאלצים לפטר אותך מהמשך ניהול התיק. ע"כ הנך מתבקש להפסיק את הטיפול בתיק באופן מיידי ולא להגיע לישיבה של יום 13.9.2012. לגבי נושא שכר בטרחה שלכם אנו מציעים לקיים ישיבה בהקדם האפשרי". הוברר כי במסגרת משא ומתן עם סונול, בו יוצגו ריינה ע"י עו"ד ניזאר חדד ללא מעורבות רוזן, נחתם ביום 12.09.2012 מיסמך "עקרונות להסכם פשרה" בו הוסכם כי "לדמי השמוש והשכירות הקבועים בסעיף 7 להסכם העברת ההפעלה יתוסף מדי חודש סך של 20,000 ₪... וזאת למשך תקופה של שישים חודשים, החל מהתשלום שיועבר בחודש אוקטובר 2012...". בהתאם לבקשה מוסכמת שהוגשה לבית המשפט ניתן ביום 13.09.2012 פסק-דין המורה על "...דחיית התביעה והתביעה שכנגד ללא צו להוצאות". בהסכם הפשרה הסופי שנחתם עם סונול ביום 24.12.2012 נקבע, בין השאר, כי "הוראות סעיף 7 להסכם ההפעלה ישונו כך שהחל מתשלום חודש אוקטובר 2012 יתוסף לדמי השמוש הנקובים בסעיף הנ"ל סך נוסף של 25,000 ₪ לחודש + מע"מ (ולא 20,000 ₪ כאמור בהסכם העקרונות), וזאת למשך תקופה של 60 חודש". בהתנהלותם לעיל אמנם הסדירו ריינה את הסיכסוך בינם לבין סונול אך פתחו חזית חדשה עם עורכי דינם בנושא שכר הטירחה, ומשזו לא הוסדרה, הגישו רוזן נגדם תביעה כספית בגין שכר הטירחה המגיע להם, שהועמדה נכון ליום הגשתה, 13.04.2014, על סך 2,131,120 ₪.

ערעור עורכי הדין רוזן קובלים על קביעת בית משפט קמא לפיה שכר הטירחה בגין החסכון במחירי הדלקים בתקופת הביניים נבלע בהסכמי 2008 ונכלל בסכום ששולם להם בגינם; כי יש לזקוף לזכותם גם את השיפור האחרון שבהסכם עם סונול - תוספת של 5000 ₪ לדמי השמוש; כי שכר הטירחה בשיעור 14.5% שנפסק לזכותם ע"י בית משפט קמא אמור לחול גם על המקדמה בסך 236,000 ₪ ששולמה להם בשלבים המוקדמים של ההליך; וכי היה מקום לחייב את ריינה במלוא אגרת המשפט.

פרשנות לרעת המנסח- נפסק, בהקשר לפרשנות הסכם שכר טירחה שנוסח ע"י עורך הדין: "... עם כללים אלה נמנית ההלכה שלפיה מוטל נטל הראיה וההוכחה לקיומן של הסכמות בין הצדדים על שכמו של עורך הדין, ומשלא השכיל לנסח הסכם שכר טירחה סדור כדבעי – ייזקף עניין זה לחובתו. כפי שנקבע בעבר, 'האחריות לעריכת הסכם שכר טירחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטירחה באופן ברור... מוטלת על עורך הדין...'. טעמו של כלל זה נובע מתוך הציפייה הטבעית מעורך הדין, בהיותו גורם מקצועי, החב חובת אמון וזהירות כלפי לקוחו, להסדיר את ההיתקשרות בין הצדדים, ובמידת הצורך להאיר את עיני הלקוח בכל ספק, עמימות ואי-בהירות המתעוררים מההסכם'" (ע"א 9648/16 אורהייטק ‏GIS‏ בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין, פסקה 39 לפסק דינו של השופט אלרון והאסמכתאות שם, ניתן ב-28.02.2018), וכן: "כלל הוא בפרשנות הסכמים כי במקרים שבהם 'כפות-המאזניים מעוינות', יש לפרש את ההסכם לרעת מנסחו... כלל זה קובע כי כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, כי אז יש להעדיף את המשמעות הנוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך..." (ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב, פ"ד נח(4) 106, 136).

תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתתה", בית משפט קמא " ... ככל שיחייב העניין...". כן ראו רע"א 3394/13 בנק הפועלים נ' עו"ד חיים שפיגל מנהל עיזבון המנוחה, שם נקבע בין היתר כי "בעלי דין אינם יכולים להניח כי ערכאת העירעור תתעלם מראיות שהוצגו לערכאה הדיונית" אף שאלו לא נכללו בתיקי המוצגים.

...

המסקנה לעיל נתמכת גם בגרסת עו"ד רוזן לפי התוודע לגובה החוב של ריינה לסונול בטרם נחתם הסכם שכר הטרחה.

לשון ההסכם, אומד דעת הצדדים, כלל הפרשנות נגד המנסח והנסיבות הרלבנטיות, כולם בצוותא, מזמינים את המסקנה לפיה כיוונו הצדדים כי ביטול או הקטנת החוב הקיים לסונול שנוצר בתקופת העבר והתגבש עד לחתימת הסכם שכר הטרחה, הוא זה שייחשב כ"פיצוי עבר" המזכה את רוזן לשכר טרחה כנגזרת מהסכום המופחת, במובחן מחובות כלשהם שיצטברו בעתיד, או מסכום דרישה עתידית כלשהי שתעמיד סונול.

הזמן שחלף והנתק שנוצר בייצוג מטים את הכף לעבר המסקנה כי התוספת האחרונה לדמי השימוש אינה יכולה להיחשב כפרי עבודתם של רוזן.

סעיף הבוררות קובע כדלקמן: "6. באם חלילה תהא מחלוקת בינינו היא תתברר בפני בורר מוסכם בתל-אביב תוך 45 יום מהמועד שבקש זאת מי מהצדדים". המנוחה נפטרה בשנת 2006; המשיבים נמנים על יורשיה (מכוח צוואה שאושרה בצו ירושה) ומשרד עורכי הדין ייצג אותם כחלק מההליכים המשפטיים שהתנהלו מול סביוני טופז.

בשנת 2010 חתמו הצדדים (סביוני טופז מצד אחד, המשיבים ויורש נוסף של המנוחה) על הסכם קומבינאציה שני, בגדריו אף נקבע, כי שכר הטירחה בגין מכירת הדירות בפרויקט שיוקם יתחלק בין עוה"ד של סביוני טופז לבין משרד המבקשת.

ראו לעניין, זה ע"א 10892/02 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר (6.6.2005) שם עמד כב' השופט גרוניס על כך שחליף הוא מי שהוסבה אליו זכות לרבות יורש: "המושג חליף לא הוגדר בחוק הבוררות, או בחוקים אחרים בהם נעשה בו שימוש. נוכח זאת, יצקה הפסיקה תוכן למושג זה, ומשמעותו נודעת מקיבוצם של פסקי הדין השונים שניתנו במשך הזמן. עיקרו של דבר, חליף הוא מי שהוסבה אליו זכותו (או חבותו) של בעל הזכות (או החבות) המקורי, מכוח חוק (כגון: מנהל עיזבון, יורש, נאמן בפשיטת רגל וכיוב') או בנסיבות אחרות, רצוניות (כגון מקבל זכויות על פי חוזה) (ראו לעניין זה את ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית, 1991) 51-42). החליף ניכנס באופן מוחלט בנעלי בעל הזכות המקורי, כשהאחרון נעלם ואיננו. כן מוצאים אנו דרישה נוספת על מנת שתתקיים חליפות, והיא כי עילת התביעה נגד החליף תהא זו שעמדה נגד בעל הזכות מקורי, בלא שתשתנה בעקבות העברת הזכות (כך נפסק לעניין חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 בע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"ד כא(1) 85, 93-92, 98-97; ע"א 197/84 יגורי נ' רשות הפיתוח באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד לט(2) 85, 92-94)" [ההדגשה אינה במקור] לעניין יורש ראו גם את האמור בס' 14 להחלטת כב' השופטת שבח בהפ"ב (ת"א) 57817-11-12 טולדנו נ' shamrock (20.2.2013); וכן, ה"פ (ת"א) 20981-09-11 bluesnow services limited ואח' נ' עין צבי ואח' (8.11.2011): "יחד עם זאת, החלטה לפיה מצורפים להליך הבוררות גם בעלי דין שלא חתמו על סעיף בוררות, אינה יוצאת דופן, והדוגמאות לכך רבות. ניתן לעשות כן, כאשר המדובר, למשל, בחליף של בעל הדין להסכם הבוררות, במנהל עזבון, ביורש, בנעבר של זכות על פי חוזה, ועוד דוגמאות למכביר". משמעות הדברים הנה אם כן, כי תניית הבוררות משנת 2004 עליה חתומה המנוחה במסגרת ההסכם, מחייבת גם את הבאים מכוחה, קרי את המשיבים (יורשיה) ובכל מקרה אין מניעה לצרף את המשיבים להליך הבוררות מכוח היותם חליפים למנוחה לכל דבר ועניין.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בטענות הצדדים סברתי, כי דין התביעה להתקבל, ויש למנות בורר אשר יכריע במחלוקת שבין הצדדים.

תוצאת הדברים: דין התביעה להתקבל.

בהתאם, אני מורה על מינויה של עו"ד דורית כרמלי, מרחוב הארבעה 28 בתל אביב, טלפון: 03-5096000; פקס 072-2633400 לשמש כבוררת במחלוקת שבין הצדדים.