תביעת משכירה נגד שוכר בגין מחדלים בדירה מושכרת

התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2, גב' בלוך (להלן: "הערבה"), אשר ביחס אליה נטען, כי חתמה כערבה למילוי התחייבות הנתבעת מכוח הסכם השכירות.

הגם שמסרונים נוספים לא הוגשו, הרי שמעיון בסעיפים 9-11 לכתב התביעה עולה, כי בתקופה שקדמה לחודש אוגוסט 2019 חזרה הנתבעת לדירה מחופשתה והתלוננה פעם נוספת בפני עינן, כי הבעיה בתיקרת הדירה לא נפתרה ("לאחר תקופה שבה השוכרת ופנתה למשכיר, מסרה כי שהתה בחו"ל תקופה ארוכה וכי בשובה ראתה כי הבעיה בתיקרת הדירה לא נפתרה").

למעלה מן הצורך - גם הפרשנות של התובעת בסיכומיה, לפיה הוראות סעיף 8 להסכם השכירות מקימות חובת תיקון מצד המשכיר רק במקרה של תקלת אינסטלאציה בדירה בעוד שהליקוי לא היה בדירה אלא מחוץ לדירה, דינה להדחות נוכח הטעמים הבאים: 1) גם אם הייתה נכונה הטענה, עדיין חובת התיקון הייתה חלה על התובעת מכוח הוראות סעיף 7(ג) להסכם השכירות נוכח העובדה שמדובר בליקוי שאינו נובע ממעשה או מחדל של הנתבעת.

...

הגזמות וניפוח המחלוקת על ידי הנתבעת מבלי לגרוע מן האמור לעיל כמו גם מן המסקנה, כי הליקויים בדירה זיכו את הנתבעת לסיים לאלתר את ההתקשרות החוזית, סברתי שיש גם להידרש לתהיות נוספות שעלו ביחס להתנהלות הנתבעת.

הנתבעת לא הייתה מחויבת בתשלום דמי השכירות לחודש זה ומכאן שהסעדים הנתבעים, דינם להידחות.

סוף דבר - דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

לפני ביהמ"ש תביעה שטרית שהגישה משכירה נגד שוכר בגין חוב נטען על פי הסכם השכירות.

אולם, בשלב זה, אין לצפות בחלוף זמן רב בו הפרה השוכרת ההסכם, שהתובעת תפיק חשבונית מס מראש, כאשר השוכרת והנתבע אינם משלמים שכר הדירה.

התובעת לא גרמה במעשה או מחדל להפסקת השמוש בנכס, והחוזה אינו פוטר את השוכרת מתשלום התמורה במידה ולא תעשה שימוש בנכס.

...

סכום השטר הנתבע טען בהתנגדות שהתובעת מבקשת לקבל לידיה תשלום דמי שכירות בעבור 13 חודשי שכירות בהן השוכרת לא עשתה כל שימוש בנכס והחל מחודש 2/2018 ועד ליום 2/2019 ובסך של 322,185 ₪ כולל מע"מ. עוד טען, כי נוכח אי התשלום וביטול הסכם השכירות, התובעת גם לא יכולה להתייחס לחישוב סכום החוב בערכים כוללי מע"מ שכן לא הנפיקה חשבוניות כלשהן במהלך התקופה ולא העבירה למע"מ תשלומים כלשהם ומשכך ולצורך החישוב בלבד ולמען הזהירות, יש להעמיד את דמי השכירות במהלך התקופה על 275,371 ₪ כשהם לא כוללים מע"מ. כך יוצא, טען, כי סך של 90,494 ₪ התווספו לחוב (הכולל מע"מ) הנטען על ידי התובעת ללא קשר לדמי השכירות ועל התובעת ליתן את ההסברים אודות כך. ביהמ"ש קובע כי תשלום שכר הדירה לא הותנה בקבלת חשבונית מס. מכיוון שלא שולם שכר הדירה שבגינו הנתבע דורש חשבונית מס, אין לקבל טרוניית הנתבע בעניין זה. ככל שהנתבע ישלם שכר הדירה והתובעת תסרב להנפיק חשבונית מס, יהיה בידיו להתלונן לפני הרשות המתאימה ואף לנקוט הליך משפטי.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובעת סכום האגרות ששילמה.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל התביעה במלואה ומבטל עיכוב הליכי הגביה.

מיותר לציין שהתוצאה היתה עשויה להיות שונה ככל שהגדרת המבוטח או הגדרת המונח 'דייר' היתה אחרת, והייתה כוללת באופן ברור גם שוכר דירה בבית המשותף (בש"א (ת"א) 163641/05 כהן שלום נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (2005)) או כאשר פוליסת הביטוח הייתה כוללת התנייה ברורה שלפיה לא ניתן להגיש תביעת שבוב נגד בעלי הדירות או שוכריהם, אך כאמור לא כך הדבר בעניינינו.

מחדל נוסף של התובעת בהוכחת נסיבות הארוע נעוץ בעובדה שברשותה קיימים סרטונים שמתעדים את נסיבות הארוע וכן תמונות מהדירה שצולמו במועד הארוע, אך הסרטונים והתמונות לא נכללו ברשימת המסמכים של התובעת, לא צורפו לכתב התביעה ולא הוצגו לעיון הצדדים הנוספים או לבית המשפט עובר לישיבת ההוכחות.

...

במכלול הטעמים דלעיל, דין התביעה להידחות.

כפועל יוצא מכך, אף דין ההודעה לצד שלישי להידחות.

לטעמי עובדה זו תומכת במסקנה שלא נפל פגם באופן התקנת הסנן על ידי הצד השלישי.

המשכירה מבקשת לחייב את הנתבעת בסכום של 21,955 ₪, לפי הפרוט הבא: · 13,455 ₪ - עלות עבודות ריצוף, ועבודות טיח וצבע (כולל תוספת עבור עבודה בלתי צפויה מראש, פקוח ומע"מ); · 400 ₪ - עלות אריחי קרמיקה ודבק; · 1,600 ₪ - עבור 4 ימי עבודות תיקונים בדירה; · 2,000 ₪ - עבור 5 ימים שהדירה לא הושכרה בגין נתוק הקשר עם מר סופר; · 3,000 ₪ - עבור ביטול ימי עבודה של התובעת באיתור בעלי מיקצוע, רכישת אריחים וניהול המשפט; · 1,500 ₪ - עלות השמאי שהעריך את הנזקים.

השוכרת הגישה תביעה שכנגד נגד המשכירה ובה היא תובעת סך של 33,800 ₪, בגין ליקויים שונים בדירה ובגין הפרת חוזה השכירות מצד המשכירה.

לא אחת ניכנס מר סופר לדירה לפי בקשת השוכרת ועל מנת לסייע לה. המקרר ששכרה השוכרת הוצג לה עם תחילת השכירות, ואם בחרה השוכרת להחליף מקרר כעבור זמן אין בכך כדי ללמד על מחדל כלשהוא של המשכירה.

...

אין ממש בטענות השוכרת גם בעניין ה"בוידעם", ואני מקבל בעניין זה את גרסתו של מר סופר.

לפיכך, אני סבור שבגין הטרדה שחוותה השוכרת בנושא המזגן על המשכירה לפצות אותה בסך של 500 ₪.

התוצאה היא שהשוכרת (גב' פוקס) תשלם למשכירה (גב' מילר), 2,500 ₪.

התובע תמך את תביעתו בתמונות של דלת המחסן, העתק מצו החיפוש, הצעת מחיר על סך של 3,510 ₪ לאספקת והתקנת דלת למחסן וחוזה שכירות.

הנתבעת טענה כי גם אם המחסן אינו כלול בחוזה השכירות בין התובע לשוכר, צו החיפוש התיר לבצע חפוש גם במחסן, והיה מחויב בהתאם למימצאי החיפוש שנערך בדירה, ורק לאחר מספר רב של ניסיונות להשיג את התובע.

בד בבד עם הגנתה הגישה הנתבעת הודעת צד ג' נגד השוכרים במסגרתה טענה כי ככל וייקבע כי לתובע נגרם נזק והיא תחויב בפיצויו, היא זכאית כלפי צדדי ג' לסעד של שיפוי והשבה.

לעניין אחריות המדינה לנזקים שנגרמו כתוצאה מהחיפוש, חל סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 במסגרתו נקבע כי "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה". בעיניין חובת הזהירות המושגית של המישטרה כלפי אזרחיה ראו תא"מ 23439-10-09 מאג'ד סמיר סואעד נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו) שם נקבע כדלקמן: " ואכן, חובת הזהירות המושגית של המישטרה כלפי אזרחיה, בעת הפעלת סמכויותיה ומילוי תפקידיה השונים באכיפת החוק, מיוסדת ומושרשת מזה שנים רבות בפסיקה, הן באשר לפעולות אקטיביות, והן בגין מחדלים רשלניים (וראו, למשל: ע"א 751/68 רעד נ' מדינת ישראל, פ"ד כה(1) 197 (1971); ע"א 337/81 בוסקילה נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 337 (1984); ע"א 429/82 מדינת ישראל נ' סוהן, פ"ד מב(3) 733 (1988); ע"א 126/85 ר.ג.ם. מרט נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(42) 272 (1990); ע"א 6970/99 אבו סמרה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 185 (2002)" השאלה העולה במקרה הנידון הנה האם התרשלה הנתבעת בתפקידה במהלך ביצוע החיפוש.

...

לאחר ששקלתי את כל השיקולים, התרשמתי מהעדויות ועיינתי במסמכים שבתיק שוכנעתי כי יש לפצות את התובע בסך של 3,510 ₪ בהתאם להצעת המחיר שהוגשה.

סוף דבר: לאור האמור, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,510 ₪.

הודעת צד שלישי נדחית ללא צו להוצאות.