תביעת מרצה לאולפן לעולים לזכויות עבודה

בפנינו תביעת התובעת לקבלת זכויות עבודה שונות ובכלל זאת הפרישי שכר, פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר שימוע, הפרשות לפנסיה, דמי חגים ופדיון חופשה שנתית.

התובעת הועסקה אצל הנתבעת כמרצה 8 חודשים החל מיום 1.11.17 ועד ליום 30.6.18.

ביה"ד הארצי לעבודה פסק בתיק עע 3393-02-17‏ ‏ יונתן גב נ' ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ (24.6.18) כי: "על מהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה נאמר בדב"ע (ארצי) נה/3-91 ב.ג פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ – זהבה שטול [פורסם בנבו] (15.5.95)) כך: "בישראל, נמצא כי מרבית חוזי העבודה האישיים, בין אם הם נגזרים מהסכמים קבוציים ובין אם לאו, הם חוזים לתקופה בלתי קצובה, המאפשרים לכל צד לחוזה העבודה לסיימו בכל עת, אך לעיתים מקבל המעביד על עצמו מיגבלה או סייג לשימוש בזכותו לפטר עובד המועסק לתקופה בלתי קצובה. חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי, וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם. כל ספק בעיניין זה יטה, אפוא, את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה". מעיון בהסכם העבודה עולה, כי לא מדובר בהסכם לתקופת קצובה: מצוין בו בסעיף 4.1, כי הוא יעמוד בתוקפו ללא מיגבלת זמן; הנתבעת תהא רשאית לסיים את ההסכם בכל עת; הסכם העבודה אינו חד משמעי ואין בו ציון של תקופת חלותו.

דמי חגים: לטענת התובעת היא עבדה בשכר שעתי בימים א', ב', ד' ו-ה' ובהוראת משרד הקליטה לא היתקיימו שעורי אולפן בחגי ישראל.

...

כאמור לעיל מצאנו לקבוע, כי לא מדובר בהסכם העסקה לתקופה קצובה.

בנסיבות אלו מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בסך 825 ₪ (3,095 ₪ (שכר חודשי ממוצע) * 8/30 ימים) כאמור בסעיף 4(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 ופיצוי בגין היעדר שימוע בסך 3,000 ₪ (בנסיבות העניין אנו סבורים כי יש מקום לפסיקת פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע בסך 3,000 ₪ וזאת מאחר שמחד לא התנהל שימוע כלל וממילא לא נשמעו טענותיה של התובעת ומאידך, תקופת העסקת התובעת הייתה קצרה ואנו סבורים כי הנתבעת סברה בתום לב, כי מדובר בהסכם העסקה לתקופת קצובה).

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן: הפרשות לפנסיה (רכיב התגמולים) בסך 1,609 ₪.

הוגדר מראש לשותפה (קרן קמ"ח), כי השיקולים בבחירת המרצים בתכנית הם מקצועיים בלבד וכי לא תהיה הפרדה בסגל המינהלי וכאמור ההשמה תהיה בסביבת עבודה מעורבת ולכך הסכימו עמיתי התכנית בחוזה ששעליו חתמו.

איסור ההפליה- שהוא צדו האחר של השויון- הוכר מימים ימימה כחלק מזכויות היסוד 'שאינן כתובות עלי ספר" והן נובעות במישרין "מאופייה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש" (בג"ץ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' גרי פד"י טז' 2415,2407 (1962), וכן ראו אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, פרשנות חוקתית, עמ' 423 (1994)).

בפרשת שרון פלוטקין היתייחס בית הדין הארצי לזכות לשויון בכלל ולשוויון בעבודה בפרט, במועדים שלאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, בציינו כי: "... אלא שכיום, לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו עלתה הזכות כיתה, היא כיום זכות חוקתית. לא נראה לי כי ניתן לדבר על כבוד וחירות לאדם ללא שויון ושויון בעבודה על אחת כמה וכמה. חלק ניכר מחיינו אנו מבלים בעבודה והפליה והשפלה אין להרשותן במקום העבודה ( דב"ע (ארצי) נו/ 3-129 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481, 491 (1997).

דהיינו שבגיבוש עילת תביעה מכוח חוק שויון הזדמנויות בעבודה אין צורך להוכיח כוונה "ואף כוונה טובה אינה רלוואנטית". הוסיף ושנה בית הדין הארצי כי "לו נקבע כי קיימים לצד השיקול הפסול (או השיקולים הפסולים) שיקולים עינייניים אשר מכשירים את השיקול הנגוע בהפליה פסולה, הדבר לא יעלה בקנה אחד עם רוחו של חוק שויון ההזדמנויות ובכך נחטא למטרתו ותכליתו. מטרת החוק היא לעגן את ערך השויון בעבודה לבסס ולהטמיע בקרב המעבידים נורמות של שויון ולמנוע ממעבידים לקחת בחשבון שיקולים הנגועים בהפליה אסורה. מכאן שעצם ההתהגות הפסולה היא בגדר הפרה של הוראות החוק" (ע"ע (ארצי) אורלי מורי – מ.ד. פילו בע"מ (16.3.2008)).

על פי העולה מהעמדות הכתובות שהונחו בפנינו רבים מהעמיתים עזבו עבודות קודמות, שכבר אוישו באחרים, הסכימו לירידה בשכר והחלו במסע ל"שינוי מאתגר ועמוק בצורות החשיבה וההתנהלות שלי" כמאמר אחד מהם.

...

לטעמנו הנזק הגלום בהקפאת התכנית אינו נמדד, בהכרח, רק בעלות הכלכלית הישירה של עצירתה, בדרך של חישוב שכרם של 20 העמיתים על פני כמה חודשים, כפי שטענה השדולה.

האיזון הראוי – סוף דבר בסופו של 'מסע' ולאחר שאיזנו בין כלל השיקולים שמנינו באנו לכלל מסקנה כי מה שמכריע את הכף במצב הדברים הנוכחי הוא הפגיעה הקשה והישירה בזכות השוויון שהיא זכות חוקתית.

נוסיף, כי יש להניח שאם יש בידי המדינה לצרף לקורס ההנוכחי מספר זהה של נשים לזה של הגברים (20) היא תעשה כן. אם תבוא המדינה לידי מסקנה כי אין בידה לצרף נשים לקורס הנוכחי מכל סיבה שהיא יוקפא הליך ההכשרה של הגברים מיום 22.4.2018 ועד למתן החלטה אחרת.

עוד הוסכם כי." בכל מקרה לא תשולם תוספת ותק בגין התקופה שקדמה לחתימתו של הסכם זה." בנוסף נקבע בהסכם הקבוצי (ס' 4.4 באחד ו4.5 בשני) "כן מובהר, כי לא ישולם תשלום נוסף כלשהוא בגין הקצוץ במשכורות העובדים.". בסעיף 12.3 להסכם הקבוצי התחיבה הנתבעת: ".. כי בתקופת תוקפו של הסכם זה לא יורה על הפחתת שכר ו/או הרעת תנאי עבודה נוספות כלשהן." סעיף 12.2 להסכם הקבוצי עוסק במצוי זכויות ובו נקבע: "הסכם זה מהוה מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים בגין תקופת ההסכם, והם לא יעלו טענות ו/או דרישות כלשהן האחד כנגד מישנהו במהלך כל תקופת ההסכם." כחמשה חודשים לאחר מכן,(ונוכח פניות של עובדים ולכל הפחות העובד ד"ר פז שהעיד לפנינו) פנה טרנר שתפקידו היה באותה עת יו"ר ועד העובדים במכתב (מייל) נושא תאריך 3.11.11 לפרופ' גולינקין נשיא מכון שכטר (להלן: גולינקין, כל ההתכתבות צורפה כנספח 28 לתצהירו ) ושאל: "שלום. הובא לידיעתי שבחודש אוגוסט ניתנה תוספות למשכורות לעובדי הוראה מסוגים שונים..כשפניתי ושאלתי .. היא חזרה אליי אם (כך במקור) תשובה ..שההסכם הקבוצי מבטל את הזיקה של משכורות המרצים בשכטר לעובדי ההוראה ועל כן הנושא אינו רלבאנטי. זהו, לענ"ד תשובה מדהימה אחרי שההסכם לא עסק כלל במבנה השכר בשכטר. לכן, אני מבקש. כמה שיותר מהר:א. לפרט את התשובה שאכן ניתנה על שאלה זו ב. אם אכן מישהו מכם טוען כי ההסכם מבטל אזשהו מרכיב בסיסי של מערכת השכר בשכטר הקשור בזיקה עם שכר עובדי ההוראה במשק, נא לציין על איזה סעיף בהסכם אתם מתבססים?", בהמשך להתכתביות בין השנים כתב גולינקין:"במענה למכתבך ,כל נושא שנויי השכר במשך שלוש שנים מתומצת ומעוגן במלואו בהסכם הקבוצי. כפי שידוע לך ,כל מסגרת עלויות השכר ניסגר במהלך המשא ומתן בהתאם למסגרת שנקבעה מראש ע"י הבורד של שכטר , שהייתה ידועה לכולנו." .

ההסכם הקבוצי כאמור, בהסכם הקבוצי נכלל סעיף מצוי זכויות ולפיו: "הסכם זה מהוה מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים בגין תקופת ההסכם, והם לא יעלו טענות ו/או דרישות כלשהן האחד כנגד מישנהו במהלך כל תקופת ההסכם." לשונו של הסעיף ברורה וממנה עולה באופן חד משמעי וכולל כי ההסכם סילק כל טענה מכל סוג ביחס לזכות כלשהיא למשך תקופת ההסכם .

...

נוכח אלה דין התביעה ברכיב זה להדחות.

בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית התביעה ברכיב זה. סוף דבר התביעה על כלל רכיביה נדחית.

בנסיבות שתוארו בסעיף 65 לעיל, ונוכח המצב לפיו לא הובהר לעובדי הנתבעת לכתחילה מה טעם ואופן תשלום התוספות הדרוגיות כאשר אלה כן שולמו, מה שיצר אי בהירות, לא מצאנו מקום לחייב התובעים בהוצאות הנתבעת בהליך זה. זאת כיון שבלא לגרוע מחלקם של התובעים בניהולו ובהוצאות שנגרמו, הרי שבמקור הדברים, יד היתה לנתבעת במצב שנוצר.

בדומה למר עוז, בדיון המוקדם תיאר ב"כ הנתבעת את הדברים כאילו הנתבעת הייתה פאסיבית לחלוטין במעבר התובעת ממעמד של עצמאית להעסקה דרך חברה וכי הייתה החלטה של "כמה מרצים", אשר עבדו עם "עוד כמה מכללות", וכי גורמי הנתבעת "לא התערבו בשקול" של אותם מרצים, תוך שהוסיף: "יכולנו לסרב, באותו רגע שמביאים את זה כעובדה יש לנו בעיה עם סיום שנת הלימודים.". מנגד, מעדות התובעת בפנינו, עולה כי המעבר להעסקה קבלנית הייתה דרך להתגבר על הוראות הרגולטור בכל הנוגע להקף העסקה של מורים מן החוץ.

אומנם, רוב שופטי הרוב הסכימו כי עקרונית ייתכנו "מקרי קיצון" "נדירים" במיוחד, בהם חוסר תום ליבו של מבצע העבודה יהא "משווע" עד כדי הפעלת משפט העבודה לטובתו תיפגע בתכליות משפט העבודה, ואז ייקבע כי אינו עובד, חרף שהמבחנים מצביעים עליו כעובד, או שיימנע הימנו לתבוע זכויות בהתבסס על מעמדו עובד, תוך שהתייחסו בפירוש לטיעון שבגדרו מתורגמת הסכמת או בקשת מבצע עבודה להעסיקו כקבלן כחוסר תום לב אשר מאפשר היתגברות על מעמדו כעובד – הוא הטיעון שמעלה הנתבעת לפנינו, והדגישו כי ככלל לטיעון שכזה אין תוחלת.

...

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים, בסך של 56,050 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 01/09/2015 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

התביעות להפרשי שכר, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי בגין פיצויים שלא כדין, דמי חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין הפקדות בחסר לביטוח פנסיוני – נדחות כמפורט לעיל.

הוצאות ושכ"ט – בנסיבות העניין, ולאחר ששקלנו את העובדה לפיה התביעה התקבלה בחלקה בלבד, החיסכון בזמן השיפוטי ובזמנה של הנתבעת עקב חזרת התובעת מחלק מרכיבי התביעה, ולו בשלב הסיכומים, את הקושי עליו הצבענו באשר להתנהלות הנתבעת בזמן אמת וכן את הקושי שעלה מהטיעונים אותם ביקשה שנקבל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

רבים מהסטודנטים במכללה קיבלו ממנה סיוע והם אף מצאו עבודה בזכות סיוע זה. דיון והכרעה התובע העמיד את תביעתו בראש זה על הטענה שהנתבע לא סיפק את החומרים אותם התחייב לספק במסגרת הקורס, וכי הקורס לא היה מקצועי דיו ולא היה ברמה הנדרשת.

המדובר בנושאים ובעניינים מקצועיים אשר אינם מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, ולא הובאו בפני בית המשפט הכלים הדרושים להכרעה בנוגע לטענה זו. מעבר לנדרש אציין, כי על פני הדברים עולה כי התובע קיבל עזרה ממרצה במכללה, ע.ה./1 מר חלווי אשר מסר בתצהירו ובעדותו (עמ' 26) כי התובע, אשר הנו בעל השכלה וידע רבים, נהג לשאול שאלות רבות אשר אינן קשורות לחומר ועיכב את הלימודים בכיתה.

...

סבורני כי אין לחייב את הנתבע בפיצויים כלשהם ביחס לתקופה שעד ליום 11.11.16.

סוף דבר בנסיבות העניין הכוללות סבורני כי יש לחייב את התובע בהוצאות המשפט של הנתבע מהטעמים הבאים: הרכיב המרכזי של התביעה (עילת לשון הרע) לא הוכח וקיים פער גבוה בין סכום פסק הדין לבין סכום התביעה המקורי (סכום פסק הדין עומד על שיעור של כ – 10% מסכום התביעה, והוא זניח ביותר יחסית אליה); הגשת תביעה על סכום כה גבוה, כאשר בפועל תביעה זו היתה ראויה לכל היותר להתברר בפני בית המשפט לתביעות קטנות, גרמה להתגוננות יתר של הנתבע; הרכיב המרכזי של התביעה שנדחה, עילת לשון הרע, היה מופרך לחלוטין וברובו הגדול אף לא חצה את סף לשון הרע; הוכח כי התובע הגיש ב – 7 השנים הקודמות להגשת תביעה זו לא פחות מ – 11 תביעות לבתי משפט שונים.

אשר על כן, מטעמים אלה, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכ"ט עורך דינו, בסך כולל של 30,000 ₪.