מבוא ומהלך העניינים בתובענה
לפנינו מונחת תביעתו של התובע, פרופיסור קונסטנטין וולך (להלן: "התובע") כנגד מעסיקו – הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל (להלן: "הנתבע") הנוגעת להליכי קדומו אצל הנתבע לתואר ולדרגה של "פרופיסור מן המניין". התובע עובד בנתבע מאז שנת 1994 ומכהן כיום בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית כמרצה בכיר, הנושא את הדרגה "פרופיסור חבר".
לאחר שהוגשו כתבי הטענות בהליך נערך דיון מוקדם ביום 3.12.2017 לפני כב' הרשמת מירי שי. לאחר מכן הוגשו כתבי טענות מתוקנים מטעם הצדדים, וכן תצהירי הצדדים.
במסגרת "חופש הפעולה" שחוק המועצה להשכלה גבוהה מבטיח למוסד להשכלה גבוהה בא, כאמור, גם "מינוי מורים והעלאתם בדרגה". בקביעת "נורמות" בעניינים אלה אין לפרט מעמד, כך שלטענותיו של המערער נגד ה"תקנות והתקנונים" - הקפוח שבהם עת מדובר בחברי סגל שטרם הגיעו לדרגה של "מרצה בכיר" - אין מקום מבחינת המשפט, ומבחינה זאת לא היה מקום לטענת המערער כי נפגע החופש האקדמי.
לעניין זה אף יפים לדעתנו דבריו של כב' השופט איטח (כתוארו אז) בעיניין דומה לענייננו – פרשת בלס, שם צוינו הדברים הבאים[footnoteRef:85]: [83: ראו בדומה בעב' (נצ') 1658/09 מעוז – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ניתן ביום 24.9.2009, שם דן בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת ביחס לסוגיית קדומו של ד"ר מעוז לתפקיד של מרצה בכיר.
...
]
אנו סבורים כי לתובע אין כל זכות תקנונית, או זכות שבדין, לכך שהדיון יתחיל מחדש בועדה המכינה הסנאטית, ולא בשלב הראשון, כפי שנקבע בתקנות הנתבע.
על כן, גם טענה זו דינה להידחות.
] [101: ראו בדומה בעניין רחום (הע"ש 11 דלעיל), שם נדחתה הטענה כי "... לדיקן הפקולטה היתה דעה שלילית עליו ולכן הציג בפני ועדת המשנה במסולף את עמדת ועדת המשנה של הפקולטה שהיתה חיובית".]
לסיכום
לסיכום – בסוף כל הסופות, ובהיעדרה של כל עילה ובסיס כלשהו להתערב בהחלטותיהן של הועדות האקדמיות השונות בנתבע, אשר דנו בקידומו של התובע לפרופסור מן המניין, דין התביעה להידחות על כל חלקיה וביחס לכלל טיעוניה.