תביעת מקדונלדס נגד ברגר קינג בגין הפרת סימן מסחרי

באותו עניין נדונה פירסומת מטעם רשת "ברגר קינג", אחת המתחרות של רשת מקדונלד'ס העולמית במסגרת שוק המזון המהיר.

לסיכומו של פרק זה, המערערות לא הוכיחו כי המשיבה השתמשה בסימן מסחר שלהן, רשום או מוכר היטב, ומטעם זה יש לדחות את שלוש טענותיהן להפרת סימן מסחר, ולאשר את מסקנת בית המשפט המחוזי בעיניין זה. דילול סימן מסחר עילת תביעה נוספת שהעלו המערערות היא "פגיעה בנכס מוניטין ודילול מוניטין". כפי שנראה להלן, עילת הדילול אינה עילת תביעה עצמאית, אלא טענה נוספת, רביעית במספר, להפרת סימן מסחר.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בנסיבות המתוארות, ואילו בספרות נמתחה על כך ביקורת (תמר גדרון "עידן הפרודיה – על 'חסמב"ה', 'חלף עם הרוח', 'פיטר פן' ועל מה שביניהם" המשפט י 9, 38-37 (התשס"ה) (להלן: גדרון)).

התובענה שהגישה רשת המזון המהיר McDonald's נגד שחקן הכדורסל אריאל מקדונלד ורשת ברגר קינג נדונה לעיל בהרחבה בדיון בסימני מסחר, ואילו כעת ענייננו בתביעה שהגיש שחקן הכדורסל מקדונלד נגד McDonald's. התביעה הוגשה לאחר ש- McDonald's – בתגובה לפרסומת של ברגר קינג שתוארה לעיל – פירסמה ראיון שבו הכריז שחקן הכדורסל על חיבתו לMcDonald's. בית המשפט קבע – פה אחד – כי הזכרת שמו של מקדונלד ללא רשותו במסגרת פירסומת מסחרית היא בגדר התעשרות שלא כדין.

...

תמונה זו מביאה למסקנה כי למחוקק פתרונים.

לגופו של עניין, אין צורך להאריך ונפנה לטענות שהועלו משני הצדדים, כמו גם לכלל של אי-התערבות ערכאת הערעור בפסיקת ההוצאות, כדי לדחות את שני הערעורים בנקודה זו. סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

כמותו אף אני סבור כי דינם של הערעור ושל הערעור שכנגד – להידחות; אך לא הכל צחוק ולא לעולם חוסן: אין בפסיקתנו כדי לסתום את הגולל על הכרה באפשרות שבפּרודיה, בנסיבותיה, תהא הפרה של זכויות יוצרים.

שהוי אריאל טען שעומדת לזכותו הגנה נוספת בפני התביעה בשל הפרת סימן מסחר – השהוי בהגשת התובענה על ידי מקדונלד'ס. הוא סבור כי די בהחלטת מקדונלד'ס שלא למחות ולא לנקוט בכל צעד שהוא כנגד צרופו למסע הפירסום של ברגר קינג, על אף שידעה על מהלך זה כשבוע בטרם יצא לדרכו, על מנת למנוע ממנה לתבוע את נזקיה כעת.

האם פירסום מסחרי של מתחרה (בעניינינו – ברגר-קינג) המזכיר באופן זה או אחר לשלילה את מתחרהו שהוא בעל סימן מסחר (בעיניינו – מקדונלד'ס) תוך שימוש בסימן המסחר של המתחרה (מקדונלד'ס) הוא שימוש אסור בסימן המסחר? חברי משיב על כך בחיוב, ואני משיבה בשלילה.

...

עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה, בנסיבות המקרה, לפסוק פיצוי נפרד בעילה זו, שכן חיוב המערערות בגין עשיית עושר ולא במשפט, בנוסף לחיובן על פי יתר עילות התביעה, יוביל לפיצוי יתר.

אך אף אם נניח, כי בית המשפט קמא סבר כי המערערות אכן הסכימו מכללא לכך שבית המשפט יפסוק בעילת לשון הרע, סבור אני שלגופם של דברים, לא היה מקום למצוא כי הוצאה דיבתו של אריאל.

הערעור שכנגד משמצאנו כי לזכותו של אריאל לא עומדת כל עילת תביעה שהיא, שוב אין מקום להידרש לערעור שכנגד, שעניינו האפשרות להצטברות הסעדים אותם תבע.

סוף דבר הערעור מתקבל.

כאמור בפסק הדין נושא העתירה, נטען בתביעה כי שימוש שעשתה מקדונלד'ס בשמו של אריאל ללא רשותו פגע בזכותו לפרטיות, הזיק למוניטין שלו, גרם להפרת חוזה הפרסום בינו לבין ברגר-קינג, והניב למקדונלד'ס עושר ולא במשפט.

ראשונה הייתה פירסומת ברגר-קינג - אותה פרסומת בה הישתתף אריאל מרצונו - והשאלה שנבחנה בידי בית-המשפט היתה האם שימוש שעשה אריאל בשם משפחתו - מקדונלד - במסגרת הפירסומת מהוה הפרה של סימן המסחר של המשיבה מקדונלנד'ס. וכהגדרתו של השופט ריבלין (בעמ' 9): בפרסומת מטעם ברגר קינג, נעשה שימוש בשם מקדונלד, אשר אין חולק על הדימיון, המוחלט כימעט, בינו לבין סימן המסחר "מקדונלד'ס", שהנו סימן מסחר רשום, השייך למקדונלד'ס. לפיכך, יש לשאול, האם שימוש זה שנעשה בסימן המסחר הוא שימוש אסור, העולה לכדי הפרה של סימן המסחר או שימוש לא הוגן בו. בתשובה לשאלה זו נחלקו הדיעות בבית-המשפט, השופט ריבלין והשופט ג'ובראן, מזה, והשופטת נאור, מזה.

תוצאת פסק הדין היתה איפוא זו, שהוטל על אריאל לפצות את מקדונלד'ס בסכום של 20,000 דולר ארה"ב ובהוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח. על פסק-דין זה הגיש אריאל עתירתו הנוכחית לדיון נוסף, בטוענו כי נפסקו בו הילכות חדשות, מהפכניות וחשובות בכמה וכמה סוגיות, ולמעשה בכל הסוגיות המרכזיות שנידונו בו. ובקיצור: הלכה ראשונה כנגדה יוצא אריאל היא קביעתו של בית-המשפט - בדעת רוב - כי אין נידרשת הטעייה להפרת סימן מסחר; הלכה שנייה עניינה הגנת השמוש בשם שנשללה מאריאל, לאחר שנקבע כי על השמוש בשם להעשות בתום-לב; הלכה שלישית עניינה בקביעתו של בית-המשפט כי פיצוי בגין פגיעה בפרטיות פיצוי הוא על עוגמת נפש בלבד; הלכה רביעית עניינה בקביעה כי לידוען שעשה שימוש מסחרי בשמו אין נגרמת עוגמת נפש מקום בו נעשה שימוש מסחרי אחר בשם; הלכה חמישית סבה את קביעת בית-המשפט כי בנסיבות העניין יש לפטור את מקדונלד'ס מהשבת סכומים שהתעשרה בהם שלא כדין; והלכה שישית עניינה בהכרעתו של בית-המשפט כי יכול שאדם יחוייב בעוולת גרם הפרת חוזה אף בטרם היתקשר בחוזה.

...

ומה בענייננו? קראתי את פסק הדין, בחנתי לעומקן את טענות העותר ואת טענות המשיבה, שבתי ונדרשתי לקביעות שקבע בית-המשפט בפסק דינו, לדעת הרוב ולדעת המיעוט, ולאחר כל אלה באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

נראה לי כי ראוי להמתין עד שהסוגיה המשפטית תשוב ותעלה בהליכים אחרים בעתיד.

העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבות הוצאותיהן בסך 25,000 ₪.

(1984) ]27, נדונה תביעה שהגיש דוגמן אופנה כנגד צלם שעשה שימוש בתמונתו, מעבר למטרה המסחרית שסוכמה ביניהם, בטור עיתונאי העוסק בחדשות האופנה.

לאור השמוש שנעשה בשמו של התובע, המזכיר לצופים את השם "מקדונלד'ס"-הוא סימן המסחר של הנתבעת 1, הדרישה שהופנתה אליו בכניסה למסעדה להוריד הגופיה הנושאת את שמו ופנייתו לקהל הצופים: "תקשיבו למקדונלד, רק ברגר קינג", ראוי לקבוע כי מדובר בפרסומת השוואתית.

להגדרת המושג "פיצויים" בהקשר לעוולת גרם הפרת חוזה, נפנה אל סימן ג', "פיצויים", שבפרק ב' בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

התביעה שכנגד א. הפרת סימן מסחר רשום לטענת התובעת שכנגד, השמוש שנעשה בשמו של הנתבע שכנגד, מהוה הפרה של סימן המסחר הרשום "מקדונלד'ס". סעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 מגדיר "הפרה": "שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך-(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר; (2) בסימן מסחר רשום, לשם פירסום טובין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פירסום טובין מאותו הגדר; (3) בסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן או לענין טובין מאותו הגדר; (4) בסימן מסחר מוכר היטב, שהוא סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו, לענין טובין שאינם מאותו הגדר, ובילבד שיש בשימוש זה כדי להצביע על קשר בין הטובין האמורים לבין בעל הסימן הרשום ובעל הסימן הרשום, עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור". אין ספק בדבר הדמיון הרב בין סימן המסחר הרשום של התובעת שכנגד ובין שמו של הנתבע שכנגד.

...

אחרית דבר הנני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 77,500 דולר, לפי השער יציג ביום מתן פסק-הדין.

כמו כן, ישלמו הנתבעות לתובע, ביחד ולחוד, 300,000 ש"ח בגין פגיעה בזכות לפרטיות ולשם הטוב.

התביעה הנגדית נדחית.