תביעת מפיץ לשעבר בגין הפרת הסכמי הפצה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תא"ק 54359-12-14 רנסנברג ואח' נ' מ.א.ע.מ החזקות והשקעות (2012) בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:1 בפני כב' הרשמת-השופטת עינת רביד מבקשות נתבעות 1. . מ.א.ע.מ החזקות והשקעות (2012) בע"מ 2. ממו גלובל שיווק והפצה (מגש"ה) בע"מ (לשעבר דסנר בע"מ) משיבים תובעים 1. **** ראובן סקלוסוב 2. אברהם נינו רנסנברג החלטה בבקשה למחיקת כותרת

טענת ההפרה הצפויה- הכלל במקרה זה הוא על פי סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 : "גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובילבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו." וקובע כב' הנשיא גורן בפסק דין בהמ' (ת"א) 7010/86 פרנק ב. הול חברה בע"מ נ' דננברג יעקב : "ונראה לי שאם נחיל את דיני סדר הדין המקוצר על הפרה צפויה של חוזה יש להבחין בין שני מקרים:

נראה כי המקרה שבפני שבו המבקשות לא שילמו עד היום עשרה תשלומים מתוך 18 שעוד נותרו להם דומה במהותו למקרה שנידון בע"א (ת"א) 1132/99 ניצולת הקרטל בע"מ נ' פרוטרום סחר ושיווק (1990) בע"מ (6.2.00), שבו נקבע כי ניתן להגיש תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוזה אשר הופר בחילול שתי המחאות ראשונות שניתנו על פיו.

...

"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה"; "או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו". כלומר, יש להבחין בין מקרה שבו הצד המפר גילה דעתו במפורש כי לא יקיים ¬ובמקרה כזה אין פגם לתבוע בסדר-דין-מקוצר על-ידי הגשת החוזה ופירוט אופן גילוי הדעת שלא לקיים את החוזה לבין מקרה שבו על בית-המשפט לקבוע כי מנסיבות הענין מסתבר כי הצד המפר לא יוכל או לא רצה לקיים את החוזה - ולדעתי, במקרה זה תנאי מוקדם להפעלת סעיף 17 הוא קביעת בית-המשפט על-פי הנתונים שהובאו בפניו כי אכן המסקנה היא שהמפר לא יקיים את החוזה גם בעתיד.

סוף דבר אני מוחקת את כותרת התביעה ומעבירה אותה לפסים של סדר דין רגיל.

המשיבים ישלמו הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪.

רקע היסטורי על פי כתב התביעה, שלא נסתר לעניין זה, מונתה חברה בשם "ה.י.מ. ספנות וסחר בע"מ" שהייתה בבעלות מר ישראל הוברמן, בפברואר 88', לשמש כיבואן מפיץ ומשווק בלעדי של מוצרי הנתבעת בישראל, מוצרים שעד למועד ההיתקשרות בפברואר 88' לא יובאו לישראל כלל ולא היו מוכרים לה. לטענת התובעת ולמרות הסכם הבלעדיות, החלה בשנת 95' רשת TOYS R US [להלן: "TRU"] לפעול בישראל באמצעות זכיין.

בעקבות ההפרה כאמור, עמדה חברת ה.י.מ. בפני הגשת תביעה כנגד הנתבעת בגין נזקיה בעקבות הפרת תנאי הבלעדיות שהוענקה לה. על רקע זה, כך לטענת התובעת ולאחר משא ומתן ממושך, נחתם הסכם חדש בין ישראל הוברמן לנתבעת ביום 12.6.97, הסכם המגבש את האינטרסים של הצדדים למועד זה ועל רקע הפגיעה בבלעדיות ה.י.מ. ועל רקע הנזקים הכלכליים שנגרמו ל-ה.י.מ. בעקבות הפרת תנאי הבלעדיות כמפורט לעיל.

כפי שהצהירה עוה"ד טרופ, האינפורמציה שמסרה בתצהירה מבוססת לשיטתה על שיחות עם עובדים לשעבר של LT "או על תיקי LT". בהקשר זה יוער, כי בחקירתה הנגדית על תצהירה אישרה בעמ' 3 לפרוטוקול כי מעולם לא שוחחה עם סטיב הייזלהוד אשר חתם על ההסכם מטעם הנתבעת, אלא "דיברה עם שני עובדים שיעבדו בסביבות תקופה זו אצל הנתבעת". – פרנק פולזי ובאזל אנסי.

...

לסיכום ההלכה לעניין זה : "הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי ([פורסם בנבו], 18.11.08) (להלן – עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ([פורסם בנבו], 18.6.08) (להלן – עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן: "זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי"; לכן נקבע כי "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ([פורסם בנבו], 15.6.09), פסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין ששון))".

המסקנה הבלתי נמנעת היא שטענות ההגנה של המבקשת מספקות לכל היותר הגנה דחוקה וקלושה ביותר.

לא תופקד הערובה כאמור תידחה הבר"ל. המזכירות תשלח העתק החלטתי בדואר רשום אל באי כח הצדדים ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ה, 10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.

המערערות הגישו כתב תביעה נגד המשיבה בגין הפרת הסכם הפצה שנכרת ביניהן (להלן:-"התביעה").

העילה המרכזית בתביעה היא שימוש שעשתה, לכאורה, המשיבה, בסוד מסחרי של המערערות, שניטל מהן על-ידי עובדן לשעבר הנתבע הנוסף.

...

לא שוכנעתי, כי מבחן זה מיתקיים בעיניינו: אמנם הנתבע הנוסף הוא בבחינת החוליה המקשרת ההכרחית לדיון ולהוכחת העוולה, אולם מטרה זו ניתן להשיג אם יהיה עד גרידא.

הראוי היה שעם הגשת כתב ההגנה תגיש המשיבה בקשה זו ומשהמתינה שנתיים, יש בכך כדי להוביל למסקנה שסרבול ההליכים וגרימת סחבת בדיון מנחים אותה בהגשה זו. צודקות המערערות גם בטענה, כי ההחלטה אינה ברורה ובהירה דיה.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור.

אלגו אינה מיתכחשת לעצם הזמנת המוצרים מרועי ואף לעצם גובה הסכום הנתבע, אלא כל טענתה הנה, כי לרועי לא מגיעים הסכומים הנתבעים עקב הפרת הסכם הפצה בלעדי שנחתם בין הצדדים ושבגין הפרה זו הגישה תביעתה שכנגד.

הסכם הפרוק הסדיר את היחסים שבין המשיב ובין שותפו לשעבר, מר שמואל, אולם אינו יכול לפטור את המשיב מחיוביו חוזיים החלים עליו מול המבקשת.

...

אף שלא יכולה להיות מחלוקת כי אלגו פעלה, בין היתר, לפרסום ושיווק המוצרים נשוא הליך זה, ביחד עם מוצריה האחרים, לא ניתן לקבוע את היקף ההוצאות מחוסר ראיות והעדר עדים ולכן התביעה נדחית.

סוף דבר תביעתו של רועי מתקבלת, כך שאלגו חייבת בתשלום עבור המוצרים אותם הזמינה ממנו, ואשר אין לגביהם מחלוקת כי אלו הוזמנו ממנו, בסך של 62,658 ₪.

תביעתה הנגדית של אלגו, מתקבלת חלקית, כך שעל רועי לשאת בנזקיה של אלגו בגין אובדן הרווחים בגין התקופה הקובעת, וכפי שנקבע בחוות שעתו של מר אמרוסי, בסך של 97,219 ₪.

נזק זה בתוספת לנזקים אחרים שנגרמו לפרנס מוטור בגין הפרת הסכם ההפצה על ידי חברת BP מצטברים לסך 8,521,068 ₪ בו יש לחייב את חברת BP. עיקר טענות חברת BP (תובעת בת"א 41514-09-12 ונתבעת ותובעת שכנגד בת"א 7887-12-12) חברת BP היא חברה זרה המאוגדת באנגליה ועוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק של שמנים ונוזלים אחרים לתעשיית הרכב.

בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מטעם פרנס מוטור – מר יוסי דמרי (מנהל פרנס מוטור) , גב' גליה שמש (בת זוגו לשעבר של רמי רוזנצוויג ומי שיעבדה בחברת רוזנצוויג בעת החתימה על הסכם השיווק), מר רפאל רוקח (חברו של רמי רוזנצוויג ומי שנכח בעת החתימה על הסכם בין פרס מוטור לבין חברת רוזנצוויג).

...

מטעמים אלה אני קובע שפרנס מוטור אינה זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה. היעדר הודעה מוקדמת במסגרת סיכומיה העלתה פרנס מוטור לראשונה טענה לפיה היה על חברת BP ליתן לה הודעה מוקדמת טרם סיום הסכם ההפצה ותקופה סבירה לצורך הפקת רווח נוסף והתארגנות לסיום הסכם ההפצה [סעיף 27 לסיכומי פרנס מוטור].

אני מחייב את פרנס מוטור לשלם לחברת BP סך 468,613 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בת"א 41514-09-12 ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות העניין, לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובשים לב לכך שחברת BP פעלה בחוסר תום לב באשר לאופן בו הסתירה מחברת פרנס מוטור את הפסקת השיווק באמצעותה והעברתו המלאה אל חברת פלדמן, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת באי כוחו.